אנטולי זיימן, צילום: ניקי וסטהפל
אנטולי זיימן מחלקת מסחר בבורסה לני״ע
06/09/2026
האזנה לכתבה
USDJPY מהווה כעת סיכון רציני לשווקים הגלובליים.
צמד המטבעות USDJPY צנח מ-163.98 לרמה נמוכה של 155.31 — תנועה של 5.3% לאורך כחמישה שבועות. היין לבדו עלה ב-2.5% רק השבוע.
סוחרים לווים יין זול, ממירים אותו לדולרים, ורוכשים נכסים כמו מניות או אג"ח אמריקאיות, תוך שימוש בחלק קטן בלבד מההון העצמי שלהם כדי לשלוט בפוזיציה גדולה בהרבה. במנוף של 10x, סוחר מעמיד $1 מכיסו על כל $10 שהוא לווה ביין.
ההלוואה היא ביין, ולכן בבוא העת עליהם להמיר דולרים חזרה ליין כדי לפרוע אותה. כשהיין מתחזק פתאום בצורה כזאת, הפידוי עולה יותר, והעלות הנוספת הזו יורדת ישירות מכרית המזומנים הקטנה שלהם — ולא מהפוזיציה המלאה.
תנועה של 5.3% נגד טרייד במינוף של 10x מוחקת כ-53% מכרית הביטחון הזו. במינוף של 20x, היא מוחקת יותר מ-100%, מה שאומר שהסוחר חייב יותר ממה שיש לו בפועל.
כשמספיק סוחרים מגיעים לנקודה הזו, הם נאלצים למכור את הנכסים שלהם, להמיר את המזומנים חזרה ליין, ולפרוע את ההלוואות שלהם בבת אחת. הסתערות הקניות הזו על היין דוחפת אותו עוד יותר למעלה, מה שמפעיל את אותה השרשרת בדיוק עבור הקבוצה הבאה של סוחרים ממונפים.
הלולאה הזו בדיוק גרמה לגל המכירות הגלובלי החריף באוגוסט 2024.
יפן כבר הוציאה השנה 169.5 מיליארד דולר בניסיון לוסת את היין — 73 מיליארד דולר מאפריל עד מאי, ועוד 96.5 מיליארד דולר מסוף יולי לתוך אוגוסט, כולל 52.8 מיליארד דולר ביום בודד. כעת היין יורד שוב, והתערבות נוספת נראית סבירה.
השווקים מעריכים כעת גם הסתברות של 75% לכך שהבנק המרכזי של יפן יעלה שוב את הריבית השבוע, לעומת 24% בלבד לפני חודש.
כל העלאת ריבית מייקרת את הלוואות היין, מה שמוסיף לחץ כבד עוד יותר על אותן פוזיציות מסחר.
אף אחד לא יודע בדיוק מה גודלו של המסחר הזה כיום, אך הערכות בעבר הציבו אותו במאות מיליארדי דולרים. אם הוא יתפרק, הנזק לא יישאר ביפן — הוא יפגע במניות אמריקאיות, באג"ח, ובכל נכס אחר שנרכש באמצעות יין שלוו.
FT:
זהב אכן שבר כעת את הכלל העתיק ביותר שלו.
במשך כמעט שני עשורים, הקשר היה פשוט:
תשואות ריאליות עולות ← הזהב יורד.
תשואות ריאליות יורדות ← הזהב עולה.
המתאם הזה החזיק מעמד מ-2003 ועד תחילת 2022.
ואז הוא קרס.
מאז שהמערב הקפיא את נכסי הבנק המרכזי של רוסיה, הזהב נסחר באופן הולך וגודל באופן עצמאי מהתשואות הריאליות.
למה?
רכישות של בנקים מרכזיים.
דה-דולריזציה (הפחתת התלות בדולר).
גידור גיאופוליטי.
חששות משחיקת ערך המטבע.
הזהב כבר אינו מתומחר אך ורק כנכס הרגיש לתשואות. הוא מוערך יותר ויותר כהגנה מפני סיכונים גיאופוליטיים ומוניטריים.
ככל שתיקי ההשקעות מסתמכים יותר על זהב, כך מודלי התמחור הישנים הופכים לפחות שימושיים.
