התשואות בארה"ב עדיין גבוהות
שוק איגרות החוב האמריקאי סיים את שבוע המסחר האחרון של אוקטובר עם תשואות גבוהות לאורך עקום האג"ח הממשלתי.
לפי נתוני משרד האוצר האמריקאי מ־23 באוקטובר 2026, תשואת איגרות החוב לעשר שנים עמדה על 5%, לעומת 4.96% ביום המסחר הקודם.
התשואה ל־30 שנה עלתה ל־5.33%, לעומת 5.29% ביום הקודם.
גם בטווחים הקצרים יותר נרשמו תשואות גבוהות. התשואה לשנתיים עמדה על 4.69% והתשואה לחמש שנים על 4.82%.
הנתונים מלמדים כי המשקיעים ממשיכים לדרוש תשואה גבוהה יחסית גם עבור התחייבויות ארוכות של ממשלת ארה"ב.
בתחילת אוקטובר עמדה התשואה לעשר שנים על 5.24%, כך שבמהלך החודש נרשמה ירידה מסוימת בתשואות. עם זאת, הרמות הנוכחיות עדיין משקפות סביבת מימון יקרה יחסית.
מדוע הפחתת ריבית אינה מבטיחה עליות באג"ח
ריבית הבנק המרכזי משפיעה בעיקר על הריביות לטווח קצר. לעומתה, תשואות איגרות החוב הארוכות מושפעות גם מציפיות האינפלציה, מהתחזיות לצמיחה כלכלית, מהיקף גיוסי החוב הממשלתיים ומהתשואה שהמשקיעים דורשים עבור החזקת חוב לתקופות ממושכות.
כאשר בנק מרכזי מפחית ריבית, התשואות הקצרות עשויות לרדת בהתאם. התשואות הארוכות אינן חייבות לנוע באותו כיוון.
אם המשקיעים מעריכים שהאינפלציה תישאר גבוהה או שהממשלה תידרש לגייס חוב בהיקפים גדולים, הם עשויים להמשיך לדרוש תשואה גבוהה על איגרות חוב ארוכות.
הדבר משפיע ישירות על מחירי האג"ח.
כאשר התשואה בשוק עולה, מחירה של איגרת חוב קיימת יורד. ככל שהמח"מ ארוך יותר, כך רגישות המחיר לשינויים בתשואה גבוהה יותר בדרך כלל.
למשל, באיגרת בעלת מח"מ מתוקנן של עשר שנים, עלייה של נקודת אחוז אחת בתשואה עשויה לגרום לירידת מחיר של כ־10% לפי קירוב מח"מ פשוט. ההשפעה בפועל תלויה במאפייני האיגרת ואינה כוללת בחישוב זה את השפעת הקמירות.
בישראל הריבית נותרה ללא שינוי
ב־21 באוקטובר החליטה הוועדה המוניטרית של בנק ישראל להותיר את הריבית ברמה של 3.25%.
האינפלציה השנתית עמדה בספטמבר על 1.6%, בתוך יעד יציבות המחירים של בנק ישראל שנע בין 1% ל־3%.
למרות סביבת האינפלציה המתונה, הבנק נמנע מהפחתת ריבית נוספת.
בהודעת הריבית צוין כי אי הוודאות הגיאופוליטית נותרה גבוהה וכי ההתפתחויות בשער החליפין, בפעילות הכלכלית ובמדיניות הפיסקלית ימשיכו להשפיע על החלטות הריבית.
מאז החלטת הריבית הקודמת נחלש השקל בכ־3.1% מול הדולר. במקביל נרשם פיחות של 2.2% בשער החליפין האפקטיבי הנומינלי.
פיחות בשקל עלול להוביל להתייקרות מוצרים מיובאים ולהגביר את הלחצים האינפלציוניים.
הבנק ציין גם כי מחירי האנרגיה הגבוהים והשיבושים בשרשראות האספקה הגבירו את לחצי האינפלציה בעולם.
בנק ישראל צופה ריבית של 3% בשנת 2027
לפי התחזית המקרו כלכלית שפרסמה חטיבת המחקר של בנק ישראל ב־21 באוקטובר, הריבית הממוצעת ברבעון השלישי של 2027 צפויה לעמוד על 3%.
מדובר בירידה של רבע נקודת אחוז ביחס לריבית הנוכחית.
תחזית האינפלציה עומדת על 1.5% בשנת 2026 ועל 2.1% בשנת 2027.
הבנק צופה כי האינפלציה בארבעת הרבעונים המסתיימים ברבעון השלישי של 2027 תעמוד על 2%.
לפי נתוני 19 באוקטובר שהציג בנק ישראל, הציפיות לאינפלציה בשוק הפיננסי עמדו על 1.8% לשנה הקרובה, בעוד ממוצע תחזיות החזאים הפרטיים עמד על 2.1%.
הציפיות לריבית בעוד שנה עמדו על 3.1% בשוק הפיננסי ועל 3.1% בממוצע תחזיות החזאים.
הנתונים מצביעים על ציפייה להפחתת ריבית מתונה בלבד.
הצמיחה צפויה להאיץ אך קיימים פערים בין הנתונים
תחזית בנק ישראל מצביעה על צמיחה של 5.6% בתוצר בשנת 2026 ושל 7.5% בשנת 2027.
עם זאת, חלק משמעותי מהצמיחה החזויה נובע מפעילות ייצור של חברות ישראליות בחו"ל.
בנטרול פעילות זו, הצמיחה צפויה לעמוד על 3.4% בשנת 2026 ועל 5.1% בשנת 2027.
בנק ישראל מציין כי התוצר ללא ייצור בחו"ל משקף בצורה טובה יותר את הפעילות הכלכלית המקומית.
לפי הבנק, התוצר המקומי ללא ייצור בחו"ל עדיין נמוך בכ־3.7% מקו המגמה ארוך הטווח.
הפער מעיד כי המשק טרם חזר במלואו למסלול הצמיחה שהיה צפוי לפני המלחמה.
הנתונים עשויים לתמוך בהמשך מדיניות ריבית זהירה. מצד אחד, הפעילות הכלכלית ממשיכה להתאושש. מצד שני, מגבלות ההיצע ואי הוודאות הביטחונית ממשיכות להשפיע על המשק.
הגירעון והחוב הממשלתי עשויים להשפיע על התשואות
לפי תחזית בנק ישראל, הגירעון בתקציב המדינה צפוי לעמוד על 4.4% מהתוצר בשנת 2026 ועל 4.6% בשנת 2027.
יחס החוב לתוצר צפוי להגיע לכ־68% בסוף 2026 ולכ־66.5% בסוף 2027.
כאשר מנטרלים את השפעת הייצור בחו"ל, יחס החוב לתוצר צפוי לעמוד על כ־70% בסוף 2026 ועל 70.5% בסוף 2027.
הפער בין המדדים נובע מהשפעת פעילות הייצור בחו"ל על נתוני התוצר.
הבנק מדגיש כי התחזית הפיסקלית תלויה בין היתר בהתפתחויות בתקציב הביטחון ובהיקף הוצאות הממשלה.
עלייה בגירעון או בצורכי המימון הממשלתיים עשויה להשפיע על היקף הנפקות האג"ח ועל התשואות שהמשקיעים ידרשו.
מה המשמעות עבור מחזיקי אג"ח בישראל
משקיעים באיגרות חוב נדרשים להביא בחשבון שני מקורות עיקריים לתשואה. הראשון הוא תשלומי הריבית וההכנסה השוטפת מהאיגרת. השני הוא השינוי במחיר האיגרת בשוק.
כאשר התשואות יורדות, מחירי האג"ח הקיימות נוטים לעלות. כאשר התשואות עולות, המחירים נוטים לרדת.
איגרות חוב ארוכות רגישות יותר בדרך כלל לשינויים בתשואות, ולכן הן עשויות להניב רווחי הון גבוהים יותר בתקופה של ירידת תשואות, אך גם הפסדים גדולים יותר בתקופה של עליית תשואות.
איגרות קצרות רגישות פחות לשינויים בתשואות, אך גם פוטנציאל רווחי ההון שלהן נמוך יותר בדרך כלל.
בשוק הישראלי יש להביא בחשבון גם את ההבדל בין איגרות חוב שקליות לא צמודות לבין איגרות חוב צמודות למדד.
איגרות צמודות מספקות הצמדה לשינויים במדד המחירים לצרכן בהתאם לתנאיהן, אך מחירן עדיין עשוי לרדת כאשר התשואות הריאליות עולות.
מה עשוי לקרות בשנת 2027
התחזית הרשמית של בנק ישראל מצביעה על ירידה מתונה בריבית ועל אינפלציה שתישאר בתחום היעד.
אם התחזית תתממש, סביבת הריבית בישראל עשויה להיות נמוכה מעט מזו הנוכחית.
עם זאת, גם בתרחיש של הפחתת ריבית אין ודאות שתשואות איגרות החוב הארוכות יירדו.
עלייה בציפיות האינפלציה, התרחבות הגירעון או עלייה בתשואות האג"ח בעולם עשויות להשפיע גם על שוק החוב הישראלי.
מנגד, התמתנות באינפלציה ושיפור בסביבה הכלכלית עשויים לתמוך בירידת תשואות ובעליית מחירי איגרות החוב.
הנתונים שפרסמו בנק ישראל ומשרד האוצר האמריקאי מצביעים על פער בין סביבת הריבית בישראל לבין התשואות הגבוהות בארה"ב.
בישראל הריבית עומדת על 3.25% והתחזית מצביעה על ירידה מתונה ל־3% ברבעון השלישי של 2027. בארה"ב תשואת האג"ח לעשר שנים עומדת על 5% והתשואה ל־30 שנה על 5.33%.
הפערים בין השווקים והרגישות של האג"ח הארוכות לשינויים בתשואות צפויים להמשיך ולהעסיק את המשקיעים במהלך השנה הקרובה.
גם אם הריבית בישראל תרד, מחזיקי האג"ח הארוכות לא בהכרח ייהנו מעליית מחירים. התוצאה תהיה תלויה בהתפתחות האינפלציה, בצורכי המימון של הממשלה ובתשואות בשווקים הבינלאומיים.
הנתונים בכתבה מבוססים על פרסומים רשמיים של בנק ישראל ומשרד האוצר האמריקאי נכון למועדים המצוינים. האמור אינו מהווה ייעוץ השקעות או המלצה לביצוע פעולות בניירות ערך.

מלכודת הריבית / קרדיט: אילוסטרציה – AI


