הגיעה המנה, עכשיו תתחיל ההזיה

החשש שליווה את השוק מאז נאומו של ברננקי לפני שבועיים בג'קסון הול שבו לא הציג צעדים קונקרטיים להתמודדות עם המשבר התחלף בשמחה גדולה עת התבשרנו על השקתה של תוכנית ההקלה הכמותית מספר שלוש (או בשמה השני :"ג'וני, תלחץ על הכפתור של פרינט דולר").  עכשיו ברור לנו מדוע השווקים ביצעו מהלך עליות חד בחודשים האחרונים שהביא אותם לשיאים חדשים של השנים האחרונות.  עלייה חדה ברווחי החברות ? שינוי במערכת המיסוי ? רפורמה במערכת הבריאות ? תוכנית פיסקלית חדשה ? מה פתאום. 

השווקים עלו בגלל הציפייה שהתממשה לתכנית תמרוץ מוניטרית חדשה.  הנרקומן קיבל את שלו, עכשיו מתחיל שלב ההזיות.  המהלך הנוכחי אף אגרסיבי מקודמיו בכך שהפד הודיע ש"עד שלא יחול שינוי בכלכלה, לא נפסיק לרכוש אגרות חוב".  ביל גרוס מעולם לא היה מאושר יותר.  אז מה אם הריבית על המשכנתאות נמצאת ברמתה הנמוכה מעולם ? לתפישתו של הפד, יש להורידה עוד עד שהציבור ישוב לקנות בתים ובכך ימריץ את המשק האמריקאי.  אלא שרוב הנתונים מראים שהקונים חזרו לשוק הנדל"ן, ואלמלא המלאים האדירים שהצטברו בשנות הבועה, סביר להניח שההשפעה של  שינוי המגמה על מחירי הנכסים הייתה ניכרת במידה רבה יותר. 

 התהליכים שעברו על המשק האמריקאי בשנים האחרונות גרמו לשחיקת עושרו של האמריקאי הממוצע.  הוא הפסיד סכומי עתק על נכס הנדל"ן שלו, תיק המניות שלו ספג שלוש מפולות אדירות בשנים עשר השנים האחרונות, וחמור מכל, ההכנסה הממוצעת נשחקה באופן חד.  הגרף המצורף מטה מתאר את רמת ההכנסה החציונית בארה"ב.  כפי שניתן לראות, הרמה הנוכחית נמצאת באותו מקום בו הייתה לפני כעשרים שנה !!!

התוצאה של כל התהליכים המתוארים לעיל פגעו ביכולת הצריכה הפרטית שעליה התבססה הצמיחה של המשק האמריקאי בעשורים האחרונים.  כפי שנראה בגרף למטה, למעט הנפילה שהתרחשה בעיצומו של המשבר ב 2008, מידת השינוי השנתית בהוצאה הפרטית בארה"ב נמצאת ברמתה הנמוכה ביותר מזה שנים רבות. 

ובאמת, מדוע שתעלה אם הביטחון התעסוקתי עדיין נמוך וההערכות לגבי צמיחת הכלכלה הגלובלית אינן מעודדות?  האמריקאי אינו זקוק לריביות נמוכות יותר כדי להגדיל את הצריכה הפרטית.  הוא צריך לראות שהממשלה שלו עושה את מה שנדרש בכדי להקנות לו את הביטחון שהשינוי הוא אמיתי ובר קיימא.  ללא שיפור בתחושת הביטחון הכלכלי, לא יהיה שינוי בנטייה לצרוך.  אפילו ברננקי הודה בנאומו שהמזור לחוליי הכלכלה האמריקאית יגיע רק אם המדיניות המוניטרית המרחיבה תיתמך במדיניות פיסקלית ראויה.  המפתח לכך נמצא בבחירות הקרובות שחשיבותן אינה רק במי שנבחר, אלא גם האם הוא יזכה ברוב בקונגרס.  
 
רק כך, יוכל הנשיא הבא לבצע את מה שנדרש כדי שהכלכלה האמריקאית תחזור לאיתנה ותמשיך להוות עוגן לכלכלה הגלובלית. כפי שכתבנו לפני שבועיים, אנו מתקשים לראות את שוק המניות ממשיך בטווח הקרוב להפגין את אותם ביצועים מרשימים אותם הראה בחודשים האחרונים מאחר ואנו סבורים כאמור שהראלי של החודשים האחרונים התבסס על הציפייה שהתממשה להשקת תוכנית תמרוץ מוניטרית חדשה.  בשל כך, אנו מקטינים את הסיכון בתיק על ידי הקטנת הביטא של התיק המנייתי שלנו בחו"ל.

יש לנו תחושה שהכותרות המפחידות (ברור מפחידות, אחרת מי היה קונה את העיתונים?) שבישרו על שובה של האינפלציה יגנזו בחודשים קרובים.  בחינה של נתוני המדד מעלה שה"בעיה"  המרכזית במדד אוגוסט הייתה שחזאי האינפלציה התקשו למדוד את ההשפעה של צעדי הממשלה והעלייה במחיר הסחורות על המדד.  הפער בין המדד בפועל למדד החזוי נעוצה בעובדה שחזאי האינפלציה התקשו לחזות במדויק את השפעת הגורמים האקסוגניים על האינפלציה.  למעשה, הגורם האינפלציוני האמיתי היחיד במדד האחרון היה כרגיל הדיור שעליו לא נרחיב שוב כעת.

במילים אחרות, אנו סבורים שהכותרות שבישרו על שובה של האינפלציה היו קצת נמהרות.  עדות להתמתנות בפעילות הכלכלית ניתן למצוא בדיווחים בעיתונות מהם עולה כי הכנסות רשתות השיווק והקניונים רשמו ירידה של כחמישה אחוזים בהשוואה לשנה שעברה, וכמה מקומות הירידה הגיעה אף לשיעור חד של כ 15%.  בקיצור, אנו מתקשים לראות את האינפלציה נותרת ברמתה הנוכחית לאור האווירה הקיימת כיום בציבור ובמגזר העסקי.  לדעתנו, תגובת השווקים הייתה מעט קשה (כרגיל) ולמעשה יצרה הזדמנות ראויה להארכת מח"מ בשקלים עד לרמה של כארבע שנים ובצמוד עד לחמש עד שש שנים בקירוב.

נכתב ע"י עידן אזולאי.