עו״ד חוה קליין
עומר רגב
09/12/2013
שלושה אחים הגישו תביעה נגד אביהם באמצעות משרד עו"ד חוה קליין– ובה נטען כי האב נטל מהילדים את כספי ירושת אמם, ובמקום לכסות בהם חובות של האם המנוחה –נטש את ילדיו והשתמש בכספי הילדים לצרכיו האישיים. האב הכחיש תחילה כי קיבל את רוב הכספים לידיו, אך לאחר שהוקלט מודה בנטילת הכספים – טען כי הם ניתנו לו במתנה. כב' השופט ארז שני, לא ראה בעין יפה את שינוי גרסאות האב, ופסק שעל האב להחזיר לילדיו 180 אלף ₪ שגנב מהם.
בתביעה שהוגשה לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, באמצעות עו"ד חוה קליין ועו"ד איריס אסיף, תבעו האחים מאביהם כספים שלפי טענתם גנב מהם. לטענת האחים, נטל מהם האב כספים שקיבלו כמבוטחים בפוליסת ביטוח החיים של אמם, עקב פטירתה.
בתחילה טען האב בתוקף שלא קיבל לידיו את רוב הכספים, וכי ביקר בבנק רק עם ילד אחד, פעם אחת, וקיבל לידיו רק 60 אלף שקלים, אותם טען שהחזיר לבן.
לטענת הבן הבכור, הופעלה עליו דרישה מאביו למסור לידיו את מלוא הכספים, 180 אלף ₪, לאחר שהאב הבטיח כי הכספים מיועדים לכיסוי חובות עיזבונה של האם, וזאת במטרה שהילדים יוכלו להבטיח לעצמם את דירתה למגורים.
אך, לטענת הבן הבכור, האב לא השתמש האב בכסף שלקח לכיסוי חובות העיזבון אלא נעלם עם הכספים והותיר את כל החובות על גב הילדים.
בעצה אחת עם עו"ד חוה קליין, שכרו האחים חוקר פרטי, אשר הצליח לדובב את אביהם עד שהודה כי היה פעמיים בבנק עם בנו, והפקיד את מלוא הסכומים בחשבונו. לדברי עו"ד קליין, לאחר שהבין כי נפל בפח, שינה האב את גרסתו, וטען שאמנם הפקיד את הכספים, אך אלה ניתנו לו במתנה על ידי הבן הבכור.
180 אלף שקלים נמשכו מחשבון הבנק מיד עם הפקדתם
האם המנוחה, שנפטרה בשנות הארבעים לחייה, השאירה אחריה שלושה ילדים (בני 18, 16 ו-14 עם מותה).לדברי עו"ד קליין התגרשה המנוחה מהאב כ-6 שנים טרם פטירתה, אך לטענת האב, הם המשיכו לחיות יחד כידועים בציבור גם לאחר הגירושים. עם פטירתה, עבר האב להתגורר בדירת המנוחה, יחד עם ילדיהם.
כעובדת מדינה, בוטחה המנוחה בביטוח חיים, כאשר שלושת ילדיה נרשמו כמוטבים בפוליסת הביטוח. עקב פטירתה היה זכאי כל אחד מהם לסכום של 60 אלף שקלים (ובסך הכל 180 אלף שקלים).
הסכומים הללו הועברו לחשבון הבנק של הבן הבכור בשני חלקים שווים, בשני תשלומים חודשיים. לדברי עו"ד קליין, שני הסכומים נמשכו במזומן על ידי הבן הבכור, כיממה לאחר שנכנסו לחשבון. לטענת ילדי המנוחה, האב הוא שביקש את משיכת הכספים במזומן, ואף לקח לעצמו את הכספים מידי הבן הבכור מיד עם משיכתם.
"האב לקח את הכספים, נטש את ילדיו והותירם רעבים ללחם"
לדברי עו"ד חוה קליין, האב נטש את שני ילדיו הקטנים יותר, לאחר שקיבל לידיו את הכספים מבנו הבכור , כשהוא מתעלם מהעובדה שמדובר בקטינים.
כך, כשנה לאחר משיכת הכספים, ניתן על ידי בית המשפט צו אפוטרופסות, המעניק את אפוטרופסות הבן האמצעי לאחיו הבכור, שהיה אז חייל בן 19.
לדברי עו"ד קליין, האב נטל אמנם את הבן הצעיר עמו, אך גם זה נזקק במהרה למינוי אפוטרופוס, שעה שהוכרז כקטין נזקק, לאחר שאביו ניתק עמו קשר והועבר להתגורר בפנימיה ובאפוטרופסות עמותת "ילדים בסיכוי- המועצה לילד החוסה".
עו"ד קליין טענה עוד, כי יש לראות באב כמי שנטל מידי ילדיו את הכספים השייכים להם, בגניבה ובזדון, תוך ניצול אמונו ותמימותו של הבן הבכור, ותוך הפקרתם לגורלם.
"אפוטרופוס אינו רשאי לקבל מתנות מילדיו הקטינים"
האב טען, מנגד, שגירושיו מהמנוחה היו גירושים פיקטיביים, וכי הם היו ידועים בציבור. לדבריו, הוא עדיין פורע הלוואה של המנוחה בסך 50 אלף שקלים כחלק מחובותיה, על אף שאינו חייב לעשות כן.
בנוסף, טען האב כי אין לייחס אמינות לטענות בנו הבכור, שמנסה לנקום בו על כך שהוא מקיים קשרים רומנטיים עם אישה חדשה. עוד טען האב, כי הוא לא נטש את ילדיו – אלא הם אלה שמנעו ממנו את כניסתו לדירה.
יתרה מזאת, האב טען בתחילה שלא קיבל כספים מבנו הבכור. עם שינוי גרסתו טען האב שבכל מקרה התכוון הבן להעביר לידיו את הכספים, ואם היה מעביר - הייתה זו זכותו של האב לקבל את הכסף ולעשות בו כרצונו, שכן הייתה זו מתנה.
כב' השופט ארז שני הגיב על טענה זו של האב, בקובעו כי היא יכולה להוות רמז ראשון לכך שהכספים אכן מצאו דרכם לכיסו. "טענת האב, כי קיבל במתנה את כספי ילדיו ללא תנאי, וללא קשר מה יעשה בהם, אינה חוקית ואינה עולה בקנה אחד עם הדין", קבע כבוד השופט שני.
השופט שני קבע כי אפוטרופוס אינו רשאי לקבל מתנות מילידיו הקטינים ולעשות בהם שימוש לתועלתו, אפילו אם מקור הכספים הוא בחיסכון שחסך לילדיו. לפיכך, דחה את טענת האב, לפיה הוא רשאי היה לקבל את הכספים של ילדיו הקטנים, ולעשות בהם ככל העולה על רוחו.
"חוק המתנה": נותן מתנה רשאי לחזור בו, ולבקש להשיבה אליו
"התנהלות האב, לפיה זכותו להעניק לעצמו מתנה מנכסי ילדיו הקטינים, מעידה על כך שהוא סבר כי זכותו גם ליטול מכספי בנו שזה עתה הפך לבגיר, ולכנותם 'מתנה' – למרות שלא היתה כזאת" קבע השופט שני בפסק דינו.
לדברי עו"ד קליין, על פי "חוק המתנה", עם העברת החזקה בכסף מדובר במתנה, אך ישנם מספר חריגים, שבאמצעותם רשאי נותן המתנה לחזור בו ולבקש להשיבה. כזו היא למשל, התנהגות מחפירה של מקבל המתנה. "לכן טענת האב, לפיה בנו הבכור התכוון בכל מקרה להעביר אליו את הכספים, ועל כן עצם הכוונה אינה מאפשרת חרטה – הינה מוטעית שכן לא ייתכן שהילדים נטלו על עצמם חובות של מאות אלפי שקלים אך העניקו לאביהם כספים אלו שנועדו לכסות את החובות- כמתנה", טוענת עו"ד קליין.
כב' השופט שני הזכיר בפסק הדין כי בנסיבות מסוימות, שבהן נוצר חוסר צדק קיצוני, רשאי בית המשפט לעשות שימוש בחוק עשיית עושר ולא במשפט. בית המשפט עשוי להורות על החזרת מתנה לא רק בשל החוק האמור, אלא גם מפני שתנאי המתנה לא קוימו, או כי לא התקיימה המודעות הנדרשת לכך. "האב טען לפתע כי קיבל מתנה מבנו, אך בנסיבות אלה היה עליו להסביר מדוע קיבל אותה או מה היו תנאיה, דבר שלא נעשה על ידו", קבע השופט שני.
"לאחר משיכת הכספים איבד האב כל עניין בילדיו"
השופט שני פסק, כי מצב בו מוסר הבן את הכספים לאביו נוכח דרישתו התקיפה ולאור מצג על חובות המנוחה, שאם לא ישולמו אזי הוא ואחיו הקטנים יזרקו מן הבית – אינו מצב של "מסירת מתנה". "הכסף ניתן כדי להבטיח את מגורי הילדים בבית דרך סילוק החובות, ובהתאם לדרישה של האב, שהוא בבחינת ההורה האחרון שנותר לילדיו", קבע השופט שני. "ברור מאליו שהאב לא היה מצליח לקבל את הכספים, אלמלא היה מצופה ממנו להתנהג כהורה, כפי שבבירור לא נהג".
גם באשר לנטישת האב את בנו הקטן נזף השופט שני באב. "בהגנתו טען האב כי עקב החובות הכבדים, הוא פנה לשירותי הרווחה על מנת למצוא מקום נוח לבן הקטן, אך מדובר במכבסת מילים שאין בה אלא לכסות על הסרת אחריותו כאב", קבע כבוד השופט שני. "למעשה, לאחר משיכת הכספים איבד האב כל עניין בילדיו כולם, והעובדה כי כל הכספים נמשכו בבת אחת מחשבון האח הבכור, מלמדת כי הופעלה עליו דרישה לעשות כך".
בית המשפט קבע: האב נטל את כספי ילדיו תוך מצג שווא
כב' השופט שני קבע עוד כי אין עוררין על כך שהאב היה שקוע בחובות כבדים לאחר שפוטר מעבודתו, והיה זקוק לכסף מזומן, אך נטישתו את ילדיו ואובדן האפוטרופסות שלו ללא מחאה, מרמזים על ניכור עמוק ועל אי אכפתיות מצדו כלפי ילדיו.
"המנוחה שמרה על ביטוח חיים, שכל מטרתו היה סיוע לילדיה במקרה של פטירה", קבע השופט שני "השארת הכספים בכיסו של האב, תוך שאינו דואג כלל לילדים, היא בגדר אבסורד. נטישתו את ילדיו היא מעשה שאין הדעת סובלת".
בפסק הדין הורה כב' השופט שני לאב להשיב לילדיו את הכספים שנטל מהם, בסך 180,000 שקלים, בצמוד למדד ובתוספת הפרשי ריבית. בנוסף, חייב בית המשפט את האב בתשלום הוצאות המשפט של הילדים.
עורכת הדין חוה קליין, https://www.kleins-law.com/ ממשרד עורכי הדין קליין חוה ושות' – בעלת משרד עורכי דין שתחומי עיסוקו: דיני משפחה וירושה, משפט כלכלי, אזרחי, ובייצוג ארגונים, חברות מסחריות ופרטיים.
הנתונים, המידע, הדעות והתחזיות המתפרסמות באתר זה מסופקים כשרות לגולשים. אין לראות בהם המלצה או תחליף לשיקול דעתו העצמאי של הקורא, או הצעה או או שיווק השקעות או ייעוץ השקעות ב: קרנות נאמנות, תעודות סל, קופות גמל, קרנות פנסיה, קרנות השתלמות או כל נייר ערך אחר או נדל"ן– בין באופן כללי ובין בהתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל קורא – לרכישה ו/או ביצוע השקעות ו/או פעולות או עסקאות כלשהן. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול בו שינויי שוק ושינויים אחרים. כמו כן עלולות להתגלות סטיות בין התחזיות המובאות בסקירה זו לתוצאות בפועל. לכותב עשוי להיות עניין אישי במאמר זה, לרבות החזקה ו/או ביצוע עסקה עבור עצמו ו/או עבור אחרים בניירות ערך ו/או במוצרים פיננסיים אחרים הנזכרים במסמך זה. הכותב עשוי להימצא בניגוד עניניים. פאנדר אינה מתחייבת להודיע לקוראים בדרך כלשהי על שינויים כאמור, מראש או בדיעבד. פאנדר לא תהיה אחראית בכל צורה שהיא לנזק או הפסד שיגרמו משימוש במאמר/ראיון זה, אם יגרמו, ואינה מתחייבת כי שימוש במידע זה עשוי ליצור רווחים בידי המשתמש.
