לאור פרישת ניצבים רבים מהמשטרה, בשל חשיפת מסכת של הטרדות מיניות, לכאורה, כלפי פקודותיהם, מתעוררת השאלה - מי מפצה את כל אותן עשרות נשים המוטרדות במדים?
כידוע, מספר המתלוננות על הטרדה מינית, בארץ ובעולם, נמוך, לעיתים בעשרות מונים, ממספר הקורבנות בפועל.
לדברי עו"ד יואב אלמגור, העוסק רבות במיצוי זכויות של נפגעות הטרדה מינית בשירותי הביטחון – התופעה הזו של הטרדה במדים – רווחת, קשה מאד לטיפול, וייחודית – בגלל המציאות הקשה והמתמשכת עבור החיילות והשוטרות הבוחרות שלא להתלונן. לדברי עו"ד אלמגור, טראומה שכזו בשירות עלולה להתבטא בהתפרצויות של תופעות פוסט טראומתיות, לעיתים עשרות שנים אחרי השחרור.
לדברי עו"ד אלמגור, התופעה של הטרדה מינית בצבא ובמשטרה קיימת ביתר שאת – לעומת המדווח במגזר האזרחי, זאת מפני שהשירות הביטחוני במשטרה ובצבא מאופיין בפערי גילאים ופערי סמכויות מאד גדולים – המאפשרים כר נוח לניצול מרות. התופעה מחריפה בשל לינת חיילות בבסיסים הסגורים, רוב מוחלט של גברים לעומת מיעוט של נשים על מדים, וחששן של הקורבנות כי המערכת הצבאית או המשטרתית תזלזל בתלונותיהן.
על הכלים שעומדים לרשות לובשות מדים בבואן לדרוש פיצויים ותמיכה בשל הפגיעה הקשה בהן במהלך השירות – בכתבה הבאה.
לדברי עו"ד יואב אלמגור, בשונה ממקומות עבודה אזרחיים, חיילות ושוטרות שעוברות פגיעות מיניות, ונמנעות מלהתלונן, אינן יכולות לעזוב את היחידה, ונאלצות להמשיך ולהגיע לבסיס או לתחנה בה חוו את הפגיעה - ולעיתים קרובות לסבול הטרדות מיניות חוזרות מן המטריד. גם אם הפרשייה נחשפת, מתקשות רבות מלובשות המדים לעבור בסיס – ולא להיתקל יותר במטריד.
לדבריו, כתוצאה מעבירות אלו נותרות רבות מהחיילות והשוטרות המוטרדות פגועות פיזית ונפשית ומתקשות להתגבר על הפגיעה.
רק בשנת 2013 התקבלו 561 תלונות על פגיעה מינית בצבא, זאת על פי נתוני היוהל"ן (יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים), ואולם מרבית המתלוננות סירבו להגיש תלונה רשמית במשטרה. ניכר שמספר תלונות זה רחוק מלשקף את מספר ההטרדות המיניות המתרחשות מדי שנה בצבא. אין נתונים ממשטרת ישראל, אך יש לא מעט הכרה בנפגעות תקיפה מינית – כזכאיות למעמד של נכת מערכת הביטחון.
כך לדוגמא זכתה שוטרת אשר סבלה בשירותה מהטרדות מיניות בידי מפקד סיור, בהכרה כנכת צה"ל הסובלת מפגיעה פוסט טראומתית.
במקרה אחר חיילת אשר הוטרדה מינית על ידי מפקדה במהלך שירותה - הוכרה כנכת צה"ל הסובלת מהפרעה פוסט טראומתית. כיום מבקשת החיילת להכיר גם במחלת הסכיזופרניה אשר התפתחה אצלה במהלך השנים.
חייל אשר סבל ממעשה מגונה אשר בוצע בו על ידי רופא צבאי הוכר כנכה צה"ל הסובל מפגיעה פוסט טראומתית.
לדברי עו"ד אלמגור, הסיבות לכך רבות ומגוונות. החיילות והשוטרות מפחדות לעיתים קרובות שתלונותיהם לא יטופלו ברצינות, שגרסתן לא תתקבל ושהן תידרשנה לעבור הליך משפטי מייגע.
לדברי עו"ד אלמגור, חוק הנכים (תגמולים ושיקום) נותן למעשה מענה למצוקה קשה זו. על פי החוק ניתן כיום להגיש למשרד הביטחון תביעה להכרה בנכות פיזית או נפשית כתוצאה מהטרדה מינית במהלך השירות הצבאי, וזאת בין אם הוגשה תלונה פלילית נגד המטריד ובין אם לאו.
ההכרה מקנה לתובעות מעמד של נכה צה"ל, בדומה לחיילי צה"ל אשר נפצעו בקרב ומאפשרת להן לקבל תגמולים כספיים לכל החיים, ולא פחות חשוב מכך, טיפולי סיוע ושיקום הדרושים להן.
כדי לבסס הכרה בנכות שכזו די להוכיח שהתקיפה המינית אכן ארעה בשירות הביטחוני ברמה מתקבלת על הדעת, בניגוד להליך הפלילי שבו יש צורך להוכיח כי הפגיעה המינית ארעה מעל לכל ספק סביר.
לכן במקרים רבים יתכן שהמטריד יזוכה בהליך הפלילי אבל החיילת או השוטרת המוטרדת מינית עדיין תקבל הכרה ומעמד של נכה צה"ל.
לדברי עו"ד אלמגור, רק לאחר שהתובעת תוכר כמי שנגרמה לה פגיעה כתוצאה מהטרדה מינית בשירות, היא תזומן לוועדה רפואית, דיסקרטית וחסויה, שתקבע את רמת הפגיעה הפיזית או הנפשית שנגרמה לה.
תביעה זו, אינה מופנית נגד המטריד הספציפי אלא נגד משרד הביטחון, לעיתים אף לאחר שהמטריד כבר השתחרר מהשרות במשטרה או בצבא.
לדברי עו"ד אלמגור, מדובר בהליך מרוכך יחסית, שכן המטריד אינו נאלץ להילחם למען שמו או חירותו ובמקרים מסוימים יתכן שאף לא ייתן את גרסתו הנגדית לעניין כלל.
לדברי עו"ד אלמגור, על פי החוק היבש תביעות להכרה כנכים מתיישנות שלוש שנים לאחר מועד השחרור, ואולם אין המדובר בסוף פסוק. במקרים בהם מתרשם משרד הביטחון כי ההטרדה המינית גרמה לחיילות פגיעה ממנה הן עדיין סובלות, הוא נאות לדון בבקשתן ולעשות עימן צדק, בדומה לתביעות של "הלומי קרב" המוגשות לאחר שנים רבות. היות ובהליך זה לא מדובר בהרשעה פלילית של המטריד, קל יותר לתובעות להוכיח את גרסתן גם בחלוף שנים ממועד הפגיעה.
עו"ד יואב אלמגור https://www.almagorlaw.co.il מייצג נפגעי גוף, נכי צה"ל, נפגעי איבה, נפגעי תאונות עבודה ותאונות דרכים ונפגעי רשלנות רפואית, בוועדות רפואיות של אגף השיקום במשרד הביטחון ושל הביטוח הלאומי ובבתי המשפט.
הנתונים, המידע, הדעות והתחזיות המתפרסמות באתר זה מסופקים כשרות לגולשים. אין לראות בהם המלצה או תחליף לשיקול דעתו העצמאי של הקורא, או הצעה או או שיווק השקעות או ייעוץ השקעות ב: קרנות נאמנות, תעודות סל, קופות גמל, קרנות פנסיה, קרנות השתלמות או כל נייר ערך אחר או נדל"ן– בין באופן כללי ובין בהתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל קורא – לרכישה ו/או ביצוע השקעות ו/או פעולות או עסקאות כלשהן. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול בו שינויי שוק ושינויים אחרים. כמו כן עלולות להתגלות סטיות בין התחזיות המובאות בסקירה זו לתוצאות בפועל. לכותב עשוי להיות עניין אישי במאמר זה, לרבות החזקה ו/או ביצוע עסקה עבור עצמו ו/או עבור אחרים בניירות ערך ו/או במוצרים פיננסיים אחרים הנזכרים במסמך זה. הכותב עשוי להימצא בניגוד עניניים. פאנדר אינה מתחייבת להודיע לקוראים בדרך כלשהי על שינויים כאמור, מראש או בדיעבד. פאנדר לא תהיה אחראית בכל צורה שהיא לנזק או הפסד שיגרמו משימוש במאמר/ראיון זה, אם יגרמו, ואינה מתחייבת כי שימוש במידע זה עשוי ליצור רווחים בידי המשתמש.




