משה מימון, עורך פאנדר
29/04/2015
אנחנו רגילים לחשוב על קרן נאמנות כקרן פתוחה. אבל בואו תחשבו על זה רגע אחד. זה מבנה מאוד לא סטנדרטי של ניהול השקעות. מנהלי השקעות, בהיותם עם שמרן, מעדיפים לדעת איזה היקף הם מנהלים, כדי להתארגן מבחינת אפיקי ההשקעה והיקף הנכסים, וכמובן התשואה. כל העניין הזה של קרן פתוחה, הוא גם לא ממש סטנדרטי מבחינת החשיבה שלנו. הרי חונכנו כולנו לחשוב בצורה לינארית. דבר מוביל לדבר. לדבר יש התחלה, אמצע וסוף. כך למדנו בבית הספר, באוניברסיטה, בחיים בכלל. תלמד מתמטיקה, אח"כ הנדסה. בסוף תהיה מתכנת. כך כולנו חושבים.
והנה, אנחנו רגילים לחשוב על הארכיטקטורה הפתוחה של קרנות הנאמנות, על כך שבעצם קרן נאמנות היא לא משהו לינארי, אלא יותר כמו פטריה, ששולח זרועות גדל וקטן בהתאמה למשאבים שיש לו, ושבעזרתם הוא יכול להתפתח. אנחנו כל-כך רגילים לחשוב על קרן נאמנות, ועל הארכיטקטורה הפתוחה שלה עד שלא עצרנו כלל לחשוב מנין זה הגיע.
אז כמו גל דבר בשוק ההון המקומי, לא המצאנו כלום, אנחנו הולכים בדרכם של אחרים. במקרה הזה ברעיון שהגה Edward Leffler. אותו Leffler היה מוכר סירים ומחבתות שפשוט נמאס לו מהעובדה שהדרך היחידה לגוון את תיק ההשקעות היתה דרך קרנות השקעה סגורות. זה היה המצב עד שנת 1924.
עד אותו זמן, קרנות סגורות אלו גייסו כסף (וגם חוב), והנפיקו ניירות ערך בגין השקעה זו. אותן ניירות נסחרו בבורסה, כאשר, כפי שיכול לקרות, וכולנו מכירים תופעות כאלו, לעיתים קרובות מחיר הקרן בבורסה היה מנותק משווי הנכסים שהקרן החזיקה. הסחירות של ניירות אלה היתה מוגבלת, ובעל יחידה בקרן נאלץ להיעזר בברוקר כדי שימצא לו קונה ליחידות. בנוסף גם גיוסי הון עתידיים לקרן היו קשים, ותמיד עברו דרך בנקאי השקעות, לצורך גיוס כסף בתמורה להנפקת ניירות חדשים.
הרעיון הפשוט לכאורה של Leffler היה ליצור תיק השקעות שיאפשר למשקיעים למכור את יחידותיהם, ולקנות בכל זמן. הפיתוח הזה, איפשר למשקיעים גישה למנהלי השקעות מקצועיים, וניהול מקצועי של הכסף. היא גם איפשרה למנהלי השקעות לגייס כסף באופן מתמשך, ככל שיחפצו לעשות כן. הרעיון הקטן הזה, הביא לפיתוח אדיר בתעשיית ניהול הנכסים, ויצר תעשייה של 16 טריליון $, שאיפשרה לכל אחד כמעט להשקיע ולנהל תיק השקעות. מאידך, הרעיון הקטן הזה, יצר מפלצת השקעות ענקית.
קרן נאמנות פתוחה היא כמו כריש שלא יכול לעמוד במקום. היא חייבת כל הזמן לנוע, אחרת תמות. ההערכה בארה"ב היא שמשקיעים מוציאים בין 20% ל-25% מנכסיהם בקרן בכל שנה. בארץ הנתון בעייתי הרבה יותר, וההערכה היא שהקרן מתחלפת את נכסיה בהיקפים גבוהים הרבה יותר.
ההמצאה של לפלר איפשרה גמישות השקעתית מדהימה. למשקיע אין מחוייבות לקרן כזו או אחרת. קרן הנאמנות היא לא קופסא נעולה, אלא היא מאגר פתוח שאפשר להיכנס ולצאת ממנו לכשהעיתוי מתאים מבחינת המשקיע.
אנקדוטה קטנה – חוק קרנות הנאמנות האמריקאי המקורי (שנחקק באזור 1940), גרס שקרן נאמנות תוכל להציע ניירות למכירה, עד שתגיע להיקף נכסים של 150 מליון $ (שזה בערך 2.5 מיליארד $ במונחים של היום). אחד ממנסחי החוק גרס שההגבלה נבעה מהחשש שהיקף הון גבוה כל-כך יהיה קשה מאוד לניהול. כולנו יודעים ומכירים את ההיקפים של היום.
אז הנה, המצאה קטנה, ששינתה מצב, ויצרה מציאות חדשה, עולם חדש, ופרדיגמה חדשה שכולנו חיים איתה היום בשלום.
הנתונים, המידע, הדעות והתחזיות המתפרסמות באתר זה מסופקים כשרות לגולשים. אין לראות בהם המלצה או תחליף לשיקול דעתו העצמאי של הקורא, או הצעה או שיווק השקעות או ייעוץ השקעות ב: קרנות נאמנות, תעודות סל, קופות גמל, קרנות פנסיה, קרנות השתלמות או כל נייר ערך אחר או נדל"ן – בין באופן כללי ובין בהתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל קורא – לרכישה ו/או ביצוע השקעות ו/או פעולות או עסקאות כלשהן. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול בו שינויי שוק ושינויים אחרים. כמו כן עלולות להתגלות סטיות בין התחזיות המובאות בסקירה זו לתוצאות בפועל. לכותב עשוי להיות עניין אישי במאמר זה, לרבות החזקה ו/או ביצוע עסקה עבור עצמו ו/או עבור אחרים בניירות ערך ו/או במוצרים פיננסיים אחרים הנזכרים במסמך זה. הכותב עשוי להימצא בניגוד עניניים. פאנדר אינה מתחייבת להודיע לקוראים בדרך כלשהי על שינויים כאמור, מראש או בדיעבד. פאנדר לא תהיה אחראית בכל צורה שהיא לנזק או הפסד שיגרמו משימוש במאמר/ראיון זה, אם יגרמו, ואינה מתחייבת כי שימוש במידע זה עשוי ליצור רווחים בידי המשתמש.
