מחקר חדש של מרכז טאוב עוסק ברוקחים ערבים בשוק העבודה בישראל

מממצאי המחקר:

מחקר חדש שערכו החוקרים פרופ' נח לוין-אפשטיין, פרופ' אלכסנדרה קלב, ארז מרנץ ושמרית סלונים עבור מרכז טאוב מבקש לבחון כיצד משתלבים ערבים וערביות משכילים בשוק העבודה בישראל. כדי לבדוק זאת מתמקד המחקר במקצוע הרוקחות, היות שבעשור האחרון נכנסו למקצוע ערבים רבים ושיעור גבוה מהם עובדים בעסקים בבעלות ובניהול של יהודים. החוקרים ביקשו להצביע על יתרונותיו של שילובם השוויוני של ערבים משכילים בשוק העבודה, וביניהם תרומה ניכרת לפיתוח הכלכלה הישראלית והגברת ההיכרות ההדדית בין ערבים ליהודים, שעשויה לנטרל דעות קדומות ולמנוע עוינות. לצד זאת, מהמחקר עולה כי דרכם של הרוקחים הערבים להשתלבות במקצוע נתקלת בכמה קשיים – החל בשלב ההתמחות וכלה באפשרויות הקידום המוגבלות – והחוקרים מציעים כמה צעדי מדיניות שיוכלו לסייע בהתגברות על הקשיים. 

 

המחקר כולל ראיונות עומק עם רוקחים, מנהלים ובעלים של בתי מרקחת, והציטוטים לקוחים מדבריהם (כל השמות בדויים). 

 

כ-20% מקרב הרוקחים בישראל בשנת 2000 היו ערבים, שיעור גבוה במעט משיעורם בכלל האוכלוסייה הבוגרת. במהלך העשור הראשון של המאה ה-21, בד בבד עם התרחבות מקצוע הרוקחות, צמח גם שיעורם של העובדים הערבים במקצוע לכדי שליש מכלל העובדים בתחום. 

 

גורם מפתח בשינוי בהרכב הדמוגרפי של הרוקחים בישראל קשור בשינויים בהזדמנויות ההשכלה הגבוהה בקרב האוכלוסייה הערבית. בעקבות חתימת הסכם השלום בין ישראל לירדן בשנת 1994 נפתחה בפני אזרחי ישראל הערבים האפשרות ללימודים גבוהים בירדן. התפתחות זו אפשרה לערבים רבים שלא עמדו בסף הקבלה של האוניברסיטאות בישראל או שנמנעו מלגשת למבחן הפסיכומטרי – ובעיקר לנשים שהעדיפו לימודים בסביבה התואמת יותר את אורח חייהן – להשתלב בלימודי רוקחות, ובהמשך לנסות להשתלב במקצוע בישראל. ואכן, יותר משליש מכלל רישיונות הרוקחות שהונפקו מאז 2005 (ליהודים וערבים יחד) הם לבוגרי מוסדות בירדן.

 

השתלבותם של ערבים במקצוע הרוקחות: מתקשים למצוא התמחות, מקודמים פחות

 

התמחות

המחקר של מרכז טאוב בחן את השתלבותם של המרואיינים בשוק הרוקחות לאורך כל הקריירה. מן הממצאים עולה כי יש הבדל מהותי בין יהודים לערבים באופן שהם חווים את הכניסה לשוק העבודה בכלל, ואת תהליך חיפוש ההתמחות בפרט. בקרב הבוגרים היהודים תהליך מציאת ההתמחות קצר, ולרוב מתרחש בטרם סיום הלימודים. מכלל הראיונות שנערכו עם רוקחים יהודים, רק מעטים השיבו כי אכן חיפשו התמחות. כפי שמספרת אודליה: "לא חיפשתי התמחות כי עבדתי כאן בתור עוזרת רוקח, היה ברור שאני עושה כאן את הסטאז'. שריינתי לי מקום בסטאז' לאחר כך". 

 

בקרב בוגרי רוקחות ערבים, לעומת זאת, יש קושי רב במציאת מקום התמחות, ותקופת החיפושים יכולה לנוע בין חודש לשנתיים. הקושי חמור במיוחד בקרב בוגרי לימודים בירדן, הן מפני שהם אינם יכולים לעבוד כעוזרי רוקחים בזמן לימודיהם – ולכן אינם יכולים להמשיך להתמחות במקום שעבדו בו – והן מפני שמעסיקים יהודים רבים סבורים שלימודים אלו איכותיים פחות מלימודי הרוקחות בארץ. הקושי במציאת התמחות מוביל את בוגרי לימודי הרוקחות הערבים להתפשרות על מקום הסטאז', ולעתים הם אף מתחילים לעבוד ללא תשלום (בניגוד לחוק), או עובדים בתפקיד עוזר רוקח, השמור לרוב לסטודנטים.  

 

סיפר נדים, מרואיין ערבי בוגר מוסד בירדן: "הכי קשה היה זה למצוא סטאז', זה כמעט בלתי אפשרי. בסוף עשיתי את הסטאז' שלי באילת. מהצפון [עברתי] עד אילת".

 

כניסה לשוק העבודה

גם חיפוש העבודה אצל רוקחים ערבים ארוך הרבה יותר מאשר אצל רוקחים יהודים, אם כי הוא קצר בהרבה ממשך חיפוש ההתמחות. מהראיונות עולה כי הסיבה העיקרית לקיצור תקופת החיפוש בין ההתמחות לעבודה היא שרוקחים ערבים נוטים להישאר לעבוד במקום ההתמחות. לעומת זאת, רוקחים יהודים נוטים לעבור למקום עבודה המתאים להעדפותיהם לאחר שצלחו את בחינת ההסמכה. רק 8 אחוזים בקרב הרוקחים היהודים שרואיינו נשארו לעבוד במקום ההתמחות, לעומת 33 אחוז מקרב הערבים. 

 

ייצוג בדרג הניהולי

למרות שיעורם הגבוה באוכלוסיית הרוקחים, לערבים יש ייצוג חסר בדרג הניהולי. 47 אחוז מהרוקחות היהודיות שרואיינו נכללות בקטגוריה הניהולית, לעומת חוסר ייצוג מוחלט לנשים ערביות. מקרב הרוקחים הגברים הערבים 27 אחוז מאיישים תפקידים ניהוליים, לעומת 62 אחוז מהרוקחים היהודים. ניתן להסביר זאת, חלקית לפחות, בכך שהמרואיינים הערבים צעירים בהרבה מהיהודים וטרם צברו את הוותק הנדרש לקידומם.   

 

לדעת המרואיינים, רוקחים ערבים מקודמים למשרות של ניהול בית מרקחת באופן שוויוני. אלא שלהרגשתם של המרואיינים, כשמדובר במשרות בכירות יותר, של מקבלי החלטות ומנהלי מטה ברשתות, כמעט אין נוכחות לערבים. כך לדוגמה מספר סעיד: "אין תחום רפואה או רפואי בישראל, גם אם זה ארגון שהוא רשת וגם אם זה ארגון שהוא מוסדי, שמי שמנהל אותו הוא ערבי. אין דבר כזה". כמו כן, מן הראיונות עולה תחושת אפליה לגבי העסקה בחברות התרופות הגדולות. לדברי המרואיינים הערבים, חברות התרופות הגדולות מציבות את השירות הצבאי כתנאי להעסקת רוקחים, ובכך למעשה סוגרות את שעריהן בפני רוקחים ערבים. 

 

 

שכר

כפי שניכר בלוח, פערי השכר בין גברים רוקחים יהודים וערביים הם די זניחים. עם זאת, נראה כי רוקחים ערבים עובדים יותר שעות או משמרות כדי להגיע לאותן רמות שכר כמו היהודים. כך לדוגמה מספר יהודה, בעלים של בית מרקחת: "הם [הרוקחים הערבים] רוצים לעבוד כל הזמן, זה לא מפריע להם. הם עובדים אפילו 18 שעות". יתרה מכך, יש רוקחים ומעסיקים המציינים כי בתי מרקחת מסוימים משלמים לרוקחים ערבים פחות ורואים בהם "כוח עבודה זול". 

 

לעומת הגברים, בקרב רוקחות הבדלי הלאום ניכר, ונמצא פער ניכר ברמת השכר בין יהודיות לערביות. סביר להניח שהמקור לפער הוא הבדל של ממש בוותק של הרוקחות במקצוע, מפני שמרבית הנשים הערביות השתלבו במקצוע הרוקחות רק בשנים האחרונות. כמו כן, כפי שצוין, מדגם המחקר אינו כלל רוקחות ערביות מנהלות, כלומר הן עובדות בתפקידים בשכר נמוך יותר.

 

 

הפן האישי: "בסך הכל כולם עובדים ביחד וכולם עושים את העבודה"

היחסים החברתיים והאינטראקציות היום-יומיות בין רוקחים יהודים לערבים הוצגו באופן כללי כחיוביות, ואף כחוויה מלמדת עבור רוקחים יהודים אשר נקרתה בדרכם ההזדמנות להכיר ערבים. ורדה, מנהלת יהודייה, מספרת על השינוי בתפיסתה: "אני אומרת לאימא שלי: 'תראי, הם טובים, פשוט טובים, עושים את העבודה טוב, בני אדם טובים'". 

 

ככלל, מהראיונות עולה שגיוון אתנו-לאומי במקום העבודה מציב אתגרים מסוימים, כגון התמודדות עם הרגלי לבוש או שימוש בשפה הערבית בין עמיתים לעבודה. אך התמונה הגדולה מעודדת במידה רבה, שכן היא מלמדת בעיקר על קולגיאליות ועל שיתוף פעולה על בסיס מקצועי ומתוך הכרה שכולם עמיתים לעבודה. יתר על כן, המפגש הבלתי אמצעי הנוצר במקום העבודה בין רוקחים יהודים לערבים גם מאפשר להם להכיר ולכבד אלה את אלה. 

 

לעומת היחסים בתוך הצוות, המוגדרים לרוב כחיוביים, מתחים על רקע לאומי בין הרוקחים הערבים ללקוחות יהודים עלולים להיות שכיחים יותר. מהראיונות עולה כי לעתים, במצב של חוסר שביעות רצון מצד הלקוח, הכעס מופנה ללאום של הרוקח. אותו דפוס תואר בראיונות רבים: "כשאת מתווכחת עם מישהו ולא רוצה לתת לו משהו, כי יש בעיה, אז הוא פתאום מכניס את הדבר הזה, 'לא, אתה לא רוצה כי אתה ערבי'". לפי המחקר, העניין החשוב ביותר בהקשר של מקרים אלו הוא היחס המערכתי – לעתים הרוקחים אינם זוכים לתמיכת המעסיק, ומדיניות שירות הלקוחות לפעמים נתפסת כמחייבת גם קבלת גזענות.

 

בעיה מערכתית נוספת שאינה זוכה למענה מקיף היא החופשות לערבים בחגים המוסלמיים. ברוב המקרים הרוקחים מעידים כי הם זוכים להתחשבות מצד המעסיקים והקולגות, אולם נראה כי אין מדיניות ארגונית סדורה בעניין זה, ורוקחים שאינם מצליחים למצוא מחליפים למשמרת נאלצים לעבוד בחגים. 

 

המלצות לצעדי מדיניות

 

א. עידוד העסקה של בוגרי ירדן

כאמור, חלק מהמעסיקים נרתעים מקבלה להתמחות של בוגרי ירדן, אם בשל חשש שאיכות השכלתם נמוכה יותר ואם בשל חוסר ההיכרות שלהם עם השוק המקומי. כדי להסיר את החסמים, מציעים החוקרים למדינה לערוך לבוגרי ירדן הכשרות והדרכות המיוחדות להיכרות עם שוק התרופות בישראל, ובמקביל ליזום פעילות לגישור בין מעסיקים המחפשים מתמחים לבוגרים ערבים. עוד מוצע שהמדינה תסבסד את שכר המתמחה, בעיקר עבור בוגרים מצטיינים מירדן. לצעדים אלו יש ערך לא רק עבור בוגרי הלימודים בירדן אלא גם עבור המדינה, שאינה פותחת בתי ספר נוספים לרוקחות בשל הסתמכותה על בוגרי המוסדות מחו"ל.

 

ב. שמירה על זכויות העובד

1. זכויות דתיות וחגים - מדיניות ציבורית יכולה להפעיל כלים לשמירה מפוקחת יותר על הזכויות הדתיות של העובדים. אחד הצעדים החשובים הוא לוודא כי העובדים מודעים לימי החופשה שהם זכאים להם בחגי הדת שלהם ולתעריף הגבוה יותר עבור עבודה בחג, כנקבע בחוק. החוקרים ממליצים לפתח מדיניות המתחשבת בייחודו של חודש הרמדאן, המחייבת את המעסיק לצעדים כגון הבטחת מספר ימי עבודה מסוים במשמרות הנוחות לעובד מבחינת הצום, וכן אישור להפסקת אוכל ארוכה יותר, בתשלום, לעובדי משמרות הערב. 

 

2. התעמרות מצד לקוחות - בימים אלו מונחת על שולחן הממשלה הצעת חוק נגד התעמרות בעבודה, הדורשת מן המעסיק "לטפל ביעילות במקרה של התעמרות במסגרת יחסי עבודה שידע אודותיו, וכן לעשות כל שביכולתו כדי למנוע את הישנות ההתעמרות וכדי לתקן את הפגיעה שנגרמה למתלונן בעקבותיה". קידום הצעה זו, כמו גם העלאת המודעות של הרוקחים והמעסיקים לחשיבות העניין, יסייעו ליצירת אווירה מוגנת ולהמעטת הנזק שחווים הרוקחים. 

מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל הוא מוסד עצמאי ולא-מפלגתי למחקר חברתי-כלכלי היושב בירושלים. המרכז מעניק למקבלי ההחלטות המובילים בארץ ולציבור הרחב מבט-על בתחומי הכלכלה והחברה. הצוות המקצועי של המרכז והצוותים הבין-תחומיים – הכוללים חוקרים בולטים מהאקדמיה ומומחים מובילים מתחומי המדיניות – עורכים מחקרים ומציעים המלצות למדיניות בסוגיות החברתיות-כלכליות המרכזיות שהמדינה ניצבת מולן.