טור דעה >> בעקבות נתוני משרד האוצר על רווחיות יצרניות המזון

שנים מסבירים לנו יצרני המזון שישראל, מה לעשות, פשוט יותר יקרה. יקר להביא לכאן חומרי גלם, יש מע"מ על מוצרי מזון, מחירי האנרגיה, הנמלים לא יעילים, שכר העבודה גבוה, הארנונה הגבוהה, הכל אומרים לנו. את כל הדברים האלה הציבור קנה עד גבול מסוים. עד מחאת 2011. עכשיו, נתונים של משרד האוצר מראים עליה חדה בשיעור הרווחיות של יצרניות המזון. משרד האוצר מציין כי העלייה ברווחיות מגיעה במקביל לעלייה משמעותית ברמת הריכוזיות בענף יצרני המזון, מה שאומר שזה לא רק גורמי הייצור.

התהליך של מחאת 2011, הביא גם לתחילתה של תגובה רגולטורית, הוקמה ועדת קדמי, שהחלה עוד בזמן ממשלת נתניהו הקודמת, זו עם האחים בנט ולפיד. רפורמות בשוק המזון הושקו (רפורמת הקורנפלקס, ביטול תקנים, פתיחת מכסות לייבוא - דבש, גבינה וכיו"ב, איסור על קרטל של תאגיד חקלאי, רפורמת המזון והסופרמרקטים). 

היום, לצערנו, תנופת העשייה הזו הופסקה כמעט לגמרי, כיום בתקופתו של שר האוצר כחלון, וכמובן שר הכלכלה, השר דרעי. לגבי דרעי, כל מה שאנחנו יודעים על פועלו במשרד הכלכלה, זה שהוא רוצה לעבור למשרד הפנים, ולשם, אפילו נתניהו לא מוכן לשים אותו. אז דרעי והשקופים לא ממש עושים כלום - לא מבטלים תקנים, לא מגדילים מכסות יבוא, לא מורידים מכסים, לא ממשיכים ברפורמה במכון התקנים, לא פועלים לפרק את המועצות החקלאיות. למרות מינויו של איציק אלרוב כיועץ מיוחד לשר. נו טוף...דברים שרואים משם...

בסופו של יום, מי משלם יותר? כמובן, מי שסל הצריכה שלו מורכב בעיקר ממזון. מי זה? כמובן, השקופים שדרעי כל-כך דואג להם. לפי נתוני ראשונים לשנת 2014, של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ההוצאה של החמישון התחתון על צריכת מזון, מהווה 22% מסל התצרוכת הכולל של משק בית בחמישון זה. החמישון העליון מוציא על מזון רק 13.7% מסך ההוצאה. יש קפיצה משמעותית בין חמישון 1 ל-2, וההוצאה של חמישון 2 על מזון צונחת ל-17.8% מסך ההוצאה (כדי להשלים את התמונה: חמישון 3 - הוצאה של 15.9%, חמישון 4 - 15.2%).

יש נקודת אור אחת בנתונים הללו, אם אפשר לקרוא לזה נקודת אור. לפי בדיקת משרד האוצר, רמת הרווחיות של יצרני המזון ירדה לאחר מחאת 2011, אולם זו ממש נחמה פורתא, שכן משרד האוצר מציין בעצמו שרמת הרווחיות עדין גבוהה משמעותית מרמת הרווחיות שהיתה קיימת עד 2005. אז הורדנו, בעזרת צרכנות נבונה, ומחאה חברתית את הרווחיות של היצרניות, אבל עדין היא ברמה גבוהה ממה שהיתה לפני עידן הריכוזיות.

אחד האמצעים להגברת התחרותיות בענף המזון היא חשיפת המשק ליבוא. אולם, המשק הישראלי עדין מייבא מעט מאוד (מעט מדי) מזון. יבוא המזון לישראל, כאחוז מהתמ"ג, עמד בשנת 2012 על 1.7 אחוזים, לעומת 2.33% בממוצע ה-OECD. אמנם היקף היבוא גדל, אולם ביחס לשנת 2003, אולם הוא קוזז עם העלייה באוכלוסייה, ובעצם ההשפעה שלו לא כזו מורגשת.

אז עכשיו בואו נשאל את עצמנו, האם הממשלה לא רוצה? לא יכולה? או גם וגם. הרי אין כאן רצון וכסף שהממשלה צריכה לחלק לאזרחים. אין כאן הטבות מס, תמריצים, או גורמים שיטילו עלויות על תקציב המדינה. צריך פשוט...לא להיכנע ללחצים של לוביסטים, קבוצות לחץ, תעשיינים וכיו"ב גורמים שמעוניינים להשאיר את המצב כפי שהוא. צריך להסיר חסמים לייבוא, לסייע בכל דרך. העניין הוא שלמדינה זה כמעט ולא יעלה כלום, זה יגדיל את תחושת העושר של האזרחים, ויוסיף לשביעות הרצון שלנו מהחיים כאן.

במחשבה שנייה, אולי עדיף פשוט לדבר קצת יותר על "החיים עצמם" ולא עלינו, מי שחי את החיים האלה, ועל איך אנחנו חיים את החיים האלה.

Winter is Coming