ישראל >> במקום ה-21 מתוך 34 מדינות ה-OECD

בעקבות מעבר כלל-עולמי למדדים אלטרנטיביים, ממשלת ישראל החליטה למדוד איכות חיים - בנוסף לצמיחת התוצר - כמדד לרווחת חיים - אך טרם פרסמה את התוצאה; כעת מתפרסם לראשונה 'מדד ון ליר לאיכות החיים בישראל': פרויקט יחיד מסוגו למדידה של איכות החיים, המבוסס על הידע של עשרות מומחים ישראליים.

התחום היחידי של איכות חיים בו ישראל נמצאת מעל ממוצע ה-OECD הוא הבריאות, ואולם כשמסתכלים על בריאות בהקשר של קיימות - המצב פחות טוב.

 

• בתחום החינוך ישראל נמצאת מתחת לממוצע של ה-OECD תוך מיקום נמוך עוד יותר בקיימות; לאור האתגרים בעקבות העלייה הצפויה של משקל החרדים והערבים באוכלוסייה (המאופיינים באחוזים נמוכים של השגת תעודת בגרות ותארים אקדמיים), בולט הצורך בהגדלת המשאבים המוקדשים לתחום החינוך. 

לפני שנה החליטה ממשלת ישראל לעבור למדידת איכות חיים, בנוסף למדידת התוצר. 

הדבר נעשה במדינות מתקדמות רבות, כאשר אחת הבולטות בהן היא בריטניה. מעבר זה הוא חלק מתהליך ארוך-טווח בו כלכלנים ומדינאים כאחד מבינים את הצורך בהשלמת המידע העולה ממדידת התוצר והצמיחה כמדד לחוסן כלכלי - המדגיש אספקטים מסוימים של רווחת החיים, ומתעלם מאספקטים אחרים. על כן עולה בשנים האחרונות הקריאה לשלב מדדים נוספים, אלטרנטיביים, במדידת איכות החיים במדינה, על-מנת להראות את המצב לאשורו ולאפשר למקבלי ההחלטות תמונה רחבה ככל האפשר. 

בשלב זה הממשלה פרסמה את האינדיקטורים שירכיבו את המדידה, אך טרם ביצעה את המדידות בפועל או פרסמה את תוצאותיהן. 

כאן מפורסם כעת לראשונה 'מדד ון ליר לאיכות החיים בישראל': פרויקט מדידת איכות חיים לצד קיימות (פוטנציאל היכולת לשמר איכות חיים לאורך זמן), המבוסס על שאלון 'דלפי' בקרב עשרות מומחים ישראלים, ב-9 תחומים: בריאות; חינוך; איכות התעסוקה; מעורבות אזרחית; רווחה אישית וחברתית; דיור; ביטחון אישי; איכות הסביבה; ורווחה חומרית. 

העבודה נעשתה על-ידי 'התכנית לכלכלה וחברה' במכון ון ליר בירושלים, בתמיכת קרן 'אברט', והיא תוצג לראשונה בכנס השנתי העשירי שיתקיים ביום ראשון, 20.12.2015. כותבי העבודה הם הכלכלנים גל ישורון וירדן קידר, ופרופ' מישל סטרבצ'ינסקי.

על-פי תוצאות מדד איכות החיים, ישראל נמצאת במקום ה-21 מתוך 34 מדינות ה-OECD. בעוד שבתוצר לנפש ישראל יחסית דומה לממוצע של ה-OECD, הרי שבאיכות חיים ובקיימות ישראל נמוכה מממוצע ה-OECD בכ-10%. המדידה מבדילה כאמור, בין איכות חיים בהווה, לבין קיימות – שהיא היכולת לאפשר איכות חיים גבוהה בעתיד. 

נמצא כי לאורך כל תקופת המדגם, בין השנים 2005 ל-2014, ישראל ניצבת במיקום נמוך יותר בקיימות מאשר באיכות חיים – וזאת בניגוד למדינות אחרות של ה-OECD, כגון דרום קוריאה.

התחומים בהם ישראל מדורגת במיקום הנמוך ב-40% בקירוב יחסית לממוצע ה-OECD, הם תחומי הדיור ואיכות הסביבה. לגבי תחום הדיור ישראל מדורגת נמוך במיוחד בשיעור משקי הבית בהם אין מים זורמים, ובאחוז ההוצאה של משקי הבית על דיור מתוך ההכנסה הפנויה. 

באיכות הסביבה ישראל מקבלת ציון נמוך בשטח המוקצה למטרות שימור, וכן בשיעור האנרגיה המתחדשת מתוך כלל צורכי האנרגיה. האינדיקטורים הספציפיים עבור כל תחום התקבלו מתוך תהליך 'דלפי', בו השתתפו עשרות מומחים, אקדמאים ומקבלי החלטות בכירים מכל תחום, שהגיעו ביחד למספר מצומצם של אינדיקטורים המייצגים רווחת חיים רצויה בתחומם.

תחום בו חלה התדרדרות משמעותית החל מ-2010 ועד 2014 הוא תחום הביטחון האישי, כאשר בתקופה זו ישראל עברה מהמקום ה-6 המכובד למקום ה-17 בקרב מדינות ה-OECD. בהשוואה בין 2010 ל-2014 בולטת העלייה במדד של משטרת ישראל לאלימות, כמו גם ההתדרדרות החדה במדד המשקף את שיעור המדווחים כי הם מרגישים בטוחים ללכת לבד בשעות החשיכה. 

התחום היחידי בו ישראל ניצבת במיקום גבוה מממוצע ה-OECD הוא תחום הבריאות. מיקומה הטוב של ישראל בתחום זה נובע ממדדים כגון שיעור המדווחים על בריאות טובה או טובה מאוד, שיעור שביעות רצון מקופות החולים, השיעור הנמוך של בעלי מחלות או בעיות בריאותיות כרוניות, ותוחלת חיים בריאה.

תחום בו ישראל נמצאת מתחת לממוצע הוא תחום החינוך, המהווה אתגר משמעותי, לאור העובדה שהמדינה מבססת את יתרונה הכלכלי על ההון האנושי שלה, ולאור השינוי בהרכב האוכלוסייה הצפוי להתרחש עד שנת 2059, לפיו החרדים והערבים יהוו כ-50% מהאוכלוסייה. תוצאות המדד מדגישות את החשיבות של הגדלת המשאבים המוקצים לתחום זה, בין השאר במטרה להקטין את מספר הילדים הממוצע בכיתות.