פסיכו כלכלה >>> עיגון ושנאת הפסד

בסוף המאה התשע עשרה ייסד צ`ארלס דאו את המדד הקרוי על שמו ועל שם שותפו: הדאו ג`ונס, המדד החל את חייו בשנת 1896 ברמה של 40 והגיע בסוף שנת 1998 לרמה של 9200. המדד הוא מנוכה דיבידנדים דהינו הדיבידנד אינו מושקע חזרה במדד כמו בנוסחה של ריבית דריבית. אילו חישבו את המדד כאילו הדיבידנדים מושקעים חזרה במדד היכן היה עומד המדד?
התשובה של רוב המשקיעים להם הופנתה השאלה הייתה בין 20,000 ל-40,000 כאשר התשובה הנכונה היא יותר מ- 650,000. כן זאת לא טעות שש מאות וחמישים אלף!
המונח שבו משתמשים פסיכולוגים על מנת לתאר תופעה זו היא עיגון. עצם התייחסותנו לנתון מסוים מנווטת אותנו לתשובה הסמוכה לאותו נתון.
ריבית דריבית בטווחים ארוכים אינה שייכת לתחום האינטואיציה המתמטית שלנו ולכן כשאנו באים לחשב ערך איגרת או מדד בטווחים ארוכים בצורה אינטואיטיבית לרוב אנו נכשלים.
ניקח לדוגמא את הריבית על הפיקדון היומי מול הריבית על האוברדרפט. בחישוב לטווח של 40 שנה נקבל שחיסכון של  23 אלף דולר (כ- 100,000 ₪) בריבית דריבית של 3% יניב לאחר 40 שנה כ-75 אלף דולר, אולם מינוס בבנק של 23 אלף דולר בריבית דריבית של 10% יניב לאחר 40 שנה 1 מיליון דולר, יותר  מפי 13 . עכשיו אפשר להבין את פשר האהבה הגדולה שהבנקים רוחשים לנו, כאשר מצד אחד אנחנו חוסכים בריבית זעומה ולמרות זאת (לעיתים קרובות) מרשים לעצמנו להיות במינוס.
המונח עיגון מוביל אותנו גם לשאלה מה זול או יקר בעיננו. לדוגמא: האם 1$ ב 4.00 ₪  יקר או זול?
התשובה כמובן תלויה מה נקודת הייחוס שלכם. אם העוגן שלכם נשאר בתחילת שנות התשעים כשהדולר נסחר בין 2 ₪ ל- 3 ₪ אז היום הוא אולי יקר בעינכם אולם אם העוגן שלכם נמצא באמצע בשנת  2002 כשהדולר נגע ב 5 ₪ אז היום הוא אולי זול מאוד בעינכם.

עיגון היא רק תופעה אחת מיני רבות הקיימות בפסיכו-כלכלה*. המחקר הפסיכולוגי של האדם העומד במרכז התיאוריה הכלכלית- "האדם הכלכלי"  קיבל חשיפה גבוהה לאחר שפרופסור דניאל כהנמן, פסיכולוג, זכה בפרס נובל  לכלכלה על מחקריו המשותפים עם הפסיכולוג עמוס טברסקי ז"ל אודות תהליכי קבלת החלטות בתנאי אי ודאות, והערכות סובייקטיביות של אי ודאות.

עוד בשנת 1978 ניתן פרס נובל בכלכלה לפרופ. הרברט סיימון על מחקרו שהוכיח כי ההנחה ש"האדם הכלכלי" הוא רציונלי איננה לגמרי נכונה והמסקנה של סיימון הייתה כי הוא רציונלי בערבון מוגבל.  המוגבלות לדעתו של סיימון היתה לנוכח העובדה שאיננו מסוגלים לעבד את כל הנתונים והמידע העומדים לרשותנו ולכן החלטותינו במקרה הטוב מתנהלות באופן רציונלי אך על מידע חלקי.
המסקנות של כהנמן וטברסקי היו הרבה יותר מרחיקות לכת – אנחנו לא רציונאלים.
המחקר של כהנמן וטברסקי מראה כי אנשים לא רק מתפשרים על פחות מהאופטימום, אלא גם ממש שוגים, ובאופן שיטתי, אפילו במצבי החלטה פשוטים.

בבסיס מחקרם בחנו כהנמן וטברסקי שנאה ואהבת סיכון. למרות קוצר היריעה אנסה להדגים בקצרה כל אחד מהנושאים:

שנאת סיכון:
חישבו לעצמכם כי מציעים לכם לבחור בין שתי החלופות הבאות:
א. לקבל 5000 ₪
ב. הגרלה שבה סיכוי של 50% לקבל 10,000 ₪ ו 50% לא לקבל כלום.
רוב הנשאלים מעדיפים את א` העדפה זו נקראת "שנאת סיכון". גם כאשר הסכום המוצע ב-א` יורד עדיין רוב הנשאלים מעדיפים אותו. למשל אם נציע 4,000 בוודאות מול ההימור של 10,000 או לא כלום, עדיין אנשים יעדיפו את התוצאה הוודאית. בסביבות 3200 שתי האפשרויות נתפסות כשקולות וב-2500 ומטה מועדף כבר ההימור. מובן שיש שינויים בין אנשים והערכים המוצעים הינם ממוצעים של מחקרים הכוללים מדגמים רחבים של אוכלוסיות.
מנהלי תיקים יודעים מניסיונם שהמחמאות שהם מקבלים על תשואה  של 10% + אינה שווה בגובהה לרמת התלונה על הפסד של 10%- גם אם לוקחים בחשבון שהשוק נשאר קבוע.

אהבת סיכון:
כאשר הופכים את השאלה לשאלת הפסד מתברר כי רוב האנשים אוהבים סיכון. לדוגמא:
שערו בנפשכם כי מציעים לכם לבחור בין שתי החלופות הבאות:
א. לשלם קנס של 500 ₪
ב. הגרלה שבה הסיכוי לא לשלם קנס כלל הוא 50% והסיכוי לשלם 1000 ₪ הוא 50%.
מתברר כי במקרה כזה רוב הנשאלים מעדיפים את תשובה ב` העדפה שמראה על אהבת סיכון וכמו במקרה הקודם משהוקטן הקנס ל-250 ומטה הוא כבר מועדף על ההימור על ידי רב הנשאלים.
ניסוי זה מסביר אולי גם את העובדה שאדם ממוצע לא אוהב למכור מניה בהפסד למרות שתוחלת הרווח ממניה זו נמוך ממניות אחרות.

המסקנה היא שאהבת סיכון היא תכונה של העדפות מסוימות ולאו דווקא של אנשים מסוימים. אותם אנשים שישנאו סיכון בבחירה אחת יכולים לאהוב אותו בבחירה אחרת. באופן טיפוסי אנחנו שונאים סיכון בבחירת אלטרנטיבות שתוצאותיהן חיוביות ואוהבי סיכון כשהתוצאות הם הפסד.

התרומה של כהנמן וטברסקי להבנת "האדם הכלכלי" היא התובנה שמה שאנשים "שונאים" איננו סיכון אלא הפסד!
כהנמן וטברסקי בחנו גם את תופעת ההיצג כלומר האם יש השפעה לדרך שבה מוצגת השאלה גם אם התשובות זהות וגילו כי ברב המקרים "האדם הכלכלי" לא עקבי עם תשובותיו במידה שהצגת הבעיה נוסחה בצורה אחרת. לדוגמא: רוב האוכלוסייה הייתה מתנגדת לחוק המטיל מס על רווקים. אולם לקלה במס על נשואים אין היתנגדות (לאשה נשואה יש נקודת זיכוי במס הכנסה).

נושא נוסף שעמד למחקר בתחום הפסיכו-כלכלה היה, בטחון יתר. במחקרים רבים בשנים האחרונות הוכח כי רוב המשקיעים אינם מצליחים להכות את המדדים המובילים אותם הם מנסים להכות. אחת הסיבות לכך היא הסיבה שרוב המשקיעים נוטים להגזים ביכולתם לנבא את ביצועי השוק.
לרוב מחלקים את הנתונים לשלוש קבוצות:
א. נתונים שאנו יודעים אותם. לדוגמא: ההון העצמי של חברה א`
ב. נתונים שאנו יודעים שאיננו יודעים אותם. לדוגמא: סה"כ המכירות לרבעון הבא.
ג. נתונים שאנו איננו יודעים  שאיננו יודעים אותם . לדוגמא: איננו מודעים כלל לקיומה של חקירה סמויה.
מרבית המשקיעים לא נותנים משקל מספיק לנתונים שהם אינם מודעים להם, הם לא מתארים לעצמם שהם קיימים.

בנוסף, ביטחון יתר מביא להגזמה בפעילות קניה ומכירה וגם לפיזור נמוך, דבר המוביל לביצועים נמוכים עקב תשלום עמלות וסיכון גבוהה יותר.
מחקר שבדק את מחיריהן של מניות שנה לאחר שמשקיעים קנו ומכרו אותן, התברר שדווקא ביצועי המניות שנמכרו היו טובים יותר ב-3.5% בממוצע מהמניות שלא נמכרו. אם מוסיפים לזה עמלות יוצא שמי שמנהל באינטנסיביות גדולה יותר, מפסיד יותר.
ביטחון יתר לא מאפיין רק משקיעים בשוק ההון אלא גם רופאים שהאמרה "הניתוח הצליח החולה מת" מתייחסת בדיוק לאותה תופעה וכמו הרופאים גם גנרלים לוקים בנטייה דומה ואולי ביתר שאת, גנרלים תמיד יודעים שהם יוצאים למלחמה שבה הם מנצחים.
המסקנות שניתן להפיק ממחקרים אלו הם:
א. עדיף להמעיט בפעולות.
ב. לפזר את התיק.
ג. לא לחשוב שיודעים יותר מאחרים.
ד. לא לערב אגו בשיקולים כלכליים.

רעידת אדמה-אקדמית
סטודנטים לכלכלה וניהול לומדים את התיאוריה הנקראת "תזת יעילות השוק" המדברת על כך כי שוק ההון הוא יעיל ומבטא את כל הנתונים הידועים לאותה נקודה ולכן הוא גם רציונאלי. אבי התיאוריה הכלכלן והפרופסור יוג`ין פאמה מאוניברסיטת שיקגו, הפתיע ב 2004 את עמיתיו, כאשר חזר בו מהתיאוריה ואמר שמחירי המניות יכולים להיות "בלתי רציונאליים " כך על פי דיווחו של העיתון וול סטריט ג`ורנל.
פאמה הוא אחד מאותם כלכלנים ספורים, הטוענים עתה, ששוק המניות פחות יעיל מכפי שהניחו בעבר.
למסקנות של אותם כלכלנים עשויות להיות השלכות של ממש על הפיקוח של השווקים הפיננסים, על שיטות הניהול במגזר העסקי, מה שייתן לרגולאטורים ולמפקחים יותר כוח בעתיד.

לסיכום, "המלחמה" על התשואה ועל הקטנת הסיכון הינה מלחמה סיזיפית. כל מנהל השקעות שואף לנצח את השוק ולהשיג ללקוחותיו תשואה עודפת בסיכון נמוך. היכולת להשיג מטרות אלה כרוכה בגמישות מחשבתית, באימוץ טכניקות מדעיות חדשות ובנכונות לסגת מטעויות העבר ולהסיק מסקנות נכונות יותר לגבי ההתנהגות האנושים הן כפרטים והן בקבוצות. היתרון העיקרי שלנו במלחמה זו הוא העדר קיבעון מחשבתי ונכונות לבחון את הנחות היסוד, ללא "עיגון" וללא דעות קדומות.

*פסיכו-כלכלה הינו סימן רשום של הכותב.

הנתונים, המידע, הדעות והתחזיות המתפרסמות באתר זה מסופקים כשרות לגולשים. אין לראות בהם המלצה או תחליף לשיקול דעתו העצמאי של הקורא, או הצעה או  שיווק השקעות או ייעוץ השקעות ב: קרנות נאמנות, תעודות סל, קופות גמל, קרנות פנסיה, קרנות השתלמות או כל נייר ערך אחר או נדל"ן– בין באופן כללי ובין בהתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל קורא – לרכישה ו/או ביצוע השקעות ו/או פעולות או עסקאות כלשהן. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול בו שינויי שוק ושינויים אחרים. כמו כן עלולות להתגלות סטיות בין התחזיות המובאות בסקירה זו לתוצאות בפועל. פאנדר אינה מתחייבת להודיע לקוראים בדרך כלשהי על שינויים כאמור, מראש או בדיעבד. פאנדר לא תהיה אחראית בכל צורה שהיא לנזק או הפסד שיגרמו משימוש במאמר/ראיון זה, אם יגרמו, ואינה מתחייבת כי שימוש במידע זה עשוי ליצור רווחים בידי המשתמש.