לבזבז או לסכן?

הריבית על הפיקדונות נעלמה לחלוטין ועכשיו השאלה היא כמובן מה עושים עם הכסף. התשובה שלי היא שבמציאות כזו נראה שהגיע הזמן לקחת נשימה עמוקה ולצלול לתוך האוקיאנוס הסוער של אגרות החוב, לאלה הממשלתיות זה ברור וקל אבל אני מתכוונת גם ואולי אפילו בעיקר לאג"ח קונצרניות, בחיפוש אחר הזדמנויות אמיתיות בסיכונים שאפשר לחיות איתם. בואו וניכנס למים לאט לאט ונבחן את מצבנו.

סטנלי פישר, נגיד בנק ישראל, הלוחם האמיץ במשבר הפיננסי בישראל, הפחית את הריבית במשק בשבעים וחמש נקודות בסיס נוספות, והוביל את הריבית המוניטארית הפורמאלית לרמה של 1% ובעקבות זאת ירדה ריבית הפריים לרמה של 2.5%. בנוסף, במסגרת חגיגות התקשורת סביב הפחתת הריבית הודיע סטנלי פישר באופן חד וברור כי אחד זה לא אפס ואם ימצא לנכון שיש מקום להפחתה נוספת של הריבית הוא יעשה זאת.

המשמעות הישירה והברורה מאליה של הפחתה זו היא שכל מי שמתבצר בבונקר השקלי עד יעבור הזעם, כל אותם אלה בעלי הפיקדונות השקליים לתקופות הקצרות, כל משקיעי קרנות הנאמנות הכספיות למיניהן, מקבלים באופן שוטף משהו שמאוד קרוב לאפס, ועוד במונחים שנתיים.

זהו, אין ריבית חסרת סיכון, היא ירדה לרמה כזו שבפיקדונות הקטנים, אותם סכומי כסף של האנשים הרגילים, לא העשירים או הטייקונים, אלה ששמים בצד קצת כל פעם עד להחלטת ההשקעה הברורה יותר, ההכנסות מהריבית השבועית הזו בקושי מכסות את עמלת השורה או דמי ניהול העו"ש בחשבון הבנק.

כאן מגיע שלב מסוכן שצריך להקדיש לו תשומת לב ומחשבה רבה, כיוון שבמצבים של אפס הכנסות מריבית חסרת סיכון ישנן שתי תוצאות  אפשריות ושתיהן בעייתיות. התוצאה האפשרית הראשונה היא שמגדילים משמעותית את הצריכה כיוון שמוציאים את הכספים מהפיקדונות וצורכים אותם. התוצאה האפשרית השנייה היא  שמחפשים אלטרנטיבות השקעה שמבטיחות תשואות גבוהות יותר, בלי לבדוק מה מסתתר מאחורי אותן הבטחות. בואו נבחן מה טמון בשתי תוצאות האלו.

הגדלת צריכה

הגדלת צריכה בעקבות שימוש בכספי החסכונות וההשקעות השוטפים היא אולי מעשה מקובל בימים רגילים אבל אנחנו חיים כיום בעידן של משבר פיננסי וריאלי. כשהמיתון עומד בשער של כל חנות ועסק, כשכל אחד עושה חושבים לפני מהלך של רכישה לא שגרתית וכשקצב הפיטורין מעורר דאגה, האדם הסביר סוגר את הארנק. מצמצמים הוצאות ומפסיקים לבזבז, ואפשר לראות זאת בחנויות, בקניונים, בבתי הקפה ובמסעדות. לצערנו הרב  בעידן חורף 2009 יש מקומות חניה בשפע, לא צריך להזמין מקום מראש בבתי הקפה ובמסעדות, יש מידות בכל הדגמים בבתי האופנה ואף אחד לא מתנפל על מכירות סוף העונה. בעידן של מיתון וחוסר יציבות תעסוקתית חוסכים ככל האפשר ורק מצמצמים הוצאות.

נשארנו אם כן עם התוצאה השנייה

נשארנו אם כן עם התוצאה השנייה האפשרית של חיפוש אלטרנטיבות השקעה מבטיחות יותר, שיש להן פוטנציאל לתשואה גבוהה יותר. גם כאן אנחנו לא רואים יותר התנפלות חסרת מעצורים של ציבור המשקיעים. ההלם והמהלומות שספג הציבור במחצית השנייה של 2008, בעיקר כתוצאה מהמשבר בשוק אגרות החוב הקונצרניות, נותן את אותותיו בהפנמת תהליך למידה יסודי יותר של רמות הסיכון.

אפיק אגרות החוב הקונצרניות הסב למשקיעים לא מעטים ובהכללה לא מוגזמת אפשר לומר לכל האוכלוסייה העובדת בישראל אכזבות מרות בשנה שחלפה. אכזבה זו באה לידי ביטוי בהפסדים כספיים שנבעו בין אם כתוצאה מהשקעה ישירה של כל גברות כהן מחדרה שנטשו את המניות ביולי 2008 ועברו להשקעות "הסולידיות" של אג"ח קונצרניות ובין אם כתוצאה עקיפה בכל אפיקי הגמל והפנסיה. 

בעקבות המשבר ואחרי אוקטובר השחור ונובמבר השחור יותר, אגרות החוב הקונצרניות עברו לאגף המנודים והמוקצים כשציבור המשקיעים לא מתפתה לתשואות דו ספרתיות באגרות חוב קונצרניות וגם לא מאמין לדירוגי אגרות החוב.

הספקנות והחשש חלחלו עמוק כל כך שאולי יש כאן תגובת יתר של הימנעות. צריך לזכור שעולם ההשקעות הפיננסיות אינו מורכב רק משחור ולבן, וגווני האפור כאן רבים. תהליך ההשקעה שלנו צריך להיות כזה שלומד מה חבוי בכל אפור שכזה ולא רק מעברים חדים משחור ללבן וחזרה. מצד אחד אסור לבצע מהלך חד של נטישת הבונקר ומעבר להשקעות בעלות סיכוי וכתוצאה מכך גם סיכון גבוה יותר ומצד שני לא מומלץ להיצמד בחוזקה למעטה ההגנה של הבונקר בלי לבחון חלופות אחרות שעשויות להתאים.

אחרי שלמדנו והפנמנו שהשקעה באגרות חוב אינה סולידית אלא גלום בה סיכון , צריך לשבת ולבחון את המשמעויות של הסיכון ולהשוותן לפוטנציאל של הסיכוי. חששנות ופחדנות יתר יכולים להביא לטעויות השקעה של ממש ולא רק לאי ניצול הזדמנויות. שימו לב שזה לא הזמן לסגור השקעות לטווחים ארוכים וללא נזילות.

לכל אלה שפוחדים מהסיכון, ישנן חלופות סבירות באגף המנודה, לתקופות בינוניות, באפיק השקלי או באפיק הצמוד למדד, שיכולות לייצר קצת יותר תשואה ובסיכון נמוך יחסית. חשוב להבין שסיכון הוא לא מילת גנאי, כיוון שיש רמות שונות של סיכון, וכל אחד צריך להתאים לעצמו את רמות הסיכון שהוא מסוגל לחיות איתן בשלום.

החלק הקונצרני השקלי המדורג הוא בעיקר הבנקאיות, וכאן צריך לשים לב  ולבדוק לעומק, בעיקר לאור פרסומי ההפסד של בנק הפועלים והצפי שבנק לאומי יכריז על "בשורה" דומה בקרוב.  באופן אישי אני לא דואגת לבנק הפועלים או לבנק לאומי. הם ישובו להרוויח, קשה לי לראות מצבים של אי תשלום ריבית על שטרי ההון המשניים של הבנקים ולכן אני חושבת שזו השקעה מעניינת.

בקבוצה של אגרות החוב הקונצרניות הצמודות למדד המבחר מגוון יותר והסחירות גבוהה יותר. ישנן לא מעט אג"ח מדורגות בדרוג של AA שמספקות יופי של תשואות והן משולבות במדדי התל בונד השונים. אני לא נכנסת להמלצות ספציפיות אבל שימו לב לאג"ח של הבנקים, חברות נדל"ן מניב, תקשורת, מסחר ומעט תעשיה. למי שמתקשה להחליט תמיד אפשר לרכוש את תעודות הסל  על מדדי התל בונד, שמאפשרות יופי של פיזור ובכך מקטינות את הסיכון.

תמי זנד הינה מנהלת את תחום הפעילות בניירות ערך בבנק ירושלים.

הנתונים, המידע, הדעות והתחזיות המתפרסמות באתר זה מסופקים כשרות לגולשים. אין לראות בהם המלצה או תחליף לשיקול דעתו העצמאי של הקורא, או הצעה או  או שיווק השקעות – בין באופן כללי ובין בהתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל קורא – לרכישה ו/או ביצוע השקעות ו/או פעולות או עסקאות כלשהן. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול בו שינויי שוק ושינויים אחרים. כמו כן עלולות להתגלות סטיות בין התחזיות המובאות בסקירה זו לתוצאות בפועל. פאנדר אינה מתחייבת להודיע לקוראים בדרך כלשהי על שינויים כאמור, מראש או בדיעבד. פאנדר לא תהיה אחראית בכל צורה שהיא לנזק או הפסד שיגרמו משימוש במאמר/ראיון זה, אם יגרמו, ואינה מתחייבת כי שימוש במידע זה עשוי ליצור רווחים בידי המשתמש.