אושרה הצעת החוק להפרדת דמי ניהול מעמלות סוכני הביטוח

קיימת תחושה כיום בקרב סוכני הביטוח כי הפיקוח מנסה בכל מחיר להוציא אותם מהענף, ולגרום לציבור לעבוד ישירות מול חברות הביטוח. על הנייר, הרעיון נשמע כמהלך מנצח, ואפשר למצוא את הסיבות הבאות שיצדדו במהלך:

ניתן למנות עוד מספר רב של תהליכים חברתיים ורגולטוריים, אבל אם למצות את התפיסה של הפיקוח בראשות הגב’ דורית סלינגר בחזון הדיגיטלי שפרסמה בסוף חודש אוגוסט 2016, ניתן לראות שלדעת המפקחת:

“גופים מוסדיים בכלל, וחברות ביטוח בפרט, עושים צעדים ראשונים לתוך העידן החדש, העידן הדיגיטלי. ההתקדמות הטכנולוגית, הנתמכת בשינוי מאפייני הלקוחות ודרישתם לנגישות שירותים מידית ובכל עת, עתידה לעצב את עולם הביטוח והפנסיה מחדש, כך שהיא תהפוך את תהליכי העבודה ליותר טכנולוגיים, יעילים, פשוטים וישירים.”

בקצב החיים המשתנה, שינויים הם דבר חשוב ונחוץ. השאלה שצריכה להישאל היא מדוע השינויים האלה כוללים חשיבה על כך שהוצאת הסוכן מכללי המשחק תביא לאיזון ולייעול המערכת?

אם בוחנים את ביטוחי הפרט, למשל, אפשר לראות שבתחום זה איננו רואים שהחברות הישירות המוכרות תאונות אישיות, ביטוחי חיים ובריאות על ידי מוקדנים ואפליקציות, בפועל מציעות שירותים זולים יותר מאשר חברות שעובדות באמצעות סוכני ביטוח. למשרד האוצר יש תשובה, משרד האוצר השקיע מיליוני שקלים בפיתוח ופרסום מחשבונים להשוואת עלויות ביטוחי בריאות וחיים, ואכן שם החברות הישירות זולות יותר. אבל, וזה אבל גדול מישהו שכח לבדוק שבכל החברות ביטוח שאינן עובדות באופן ישיר יש הנחות לתקופות קצובות, ואף לכל חיי הפוליסה והתמונה משתנה לגמרי. אופס, זה כנראה פרט לא חשוב.

הפרדת דמי הניהול מעמלות - הסוכן מעמיד את הסוכן במרכז

החוק להפרדת דמי הניהול מעמלות סוכני הביטוח מעמיד את הסוכן במרכז. עד היום כאשר הסוכן רצה להטיב עם המבוטח ברמת דמי הניהול, היה עליו לוותר על עמלת הסוכן. חברת הביטוח הבטיחה לעצמה בכל מקרה את הכנסתה מהחוסך, על ידי קביעת סף מינימום לדמי ניהול אשר חריגה ממנו מאפסת את העמלה. יש שיגידו שהתנהלות זו זהה במהותה לחתול השומר על השמנת, אך מה ההבדל בין רופא שבוחר עבור מטופליו טיפול בתרופה מסוימת ולא אחרת? מישהו בודק האם יש עוד שיקולים שעומדים על הפרק עבור אותו רופא?

הכלכלן ההתנהגותי, פרופ’ דן אריאלי בספרו ‘האמת על באמת’ מתאר שיטות פעולה של חברות התרופות בהתקרבות לרופאים. החברות משתמשות לעיתים קרובות במתן טובות הנאה לרופאים, ובבחירת משווקים שיתקרבו אל הרופאים ויגרמו להם להמליץ למטופלים על התרופות של החברה. הסיוע לרופא יכול להיות קרבה אישית על רקע תחביבים, הזמנות לכנסים מקצועיים בתנאי חופשה ועוד. מעניין, רופאים האמונים על בריאות הציבור משווקים תרופות כאשר לא רק טובת המטופל לנגד עיניהם? כמובן שאיני מטיל דופי בענייניות החלטות הרופא כלפי מטופליו, אך יש לשים לב לכך, כי ככל הנראה כאשר יש בחירה בין שתי תרופות טובות עבור המטופל, ככל הנראה התרופה המשווקת והמתגמלת יותר, תגיע אל החולה.

החיים והבריאות שלנו אינם בעלי ערך נחות מהחיסכון הפנסיוני לגיל פרישה, מהתאמת הכיסויים הביטוחים הנכונים עבור מבוטחינו ומניהול עיקש, קפדני וחסר פשרות של תביעות מול חברות הביטוח. כאשר סוכן מקצועי ואובייקטיבי (ולשון החוק מדבר על סוכן עצמאי ולא שכיר של חברת הביטוח: “ככל שהסוכן הפנסיוני אינו כבול לגוף פיננסי בודד, למשל כאשר הוא שכיר של אותו גוף”) מטפל בלקוחותיו ולא חברות הביטוח באופן ישיר, אנחנו כחברה יכולים לישון יותר בשקט.

כל שנותר הוא לברך את יוזמי החוק, שכן כבר שנים מדובר בעקב אכילס של הענף הפנסיוני. אישור החוק מחזיר לסוכני הביטוח את מעמדתם המתבקש – אוטוריטה אובייקטיבית וזרוע בלתי תלויה לשיווק חיסכון פנסיוני עבור ציבור החוסכים בישראל. חברות הביטוח יצטרכו מעתה לשלם דמי הפצה ללא תלות בדמי הניהול, ובכך להוציא את ניגוד הענייניים של הסוכן. בנוסף, על סוכן הביטוח לאמץ את הטכנולוגיה לשיפור וייעול עבור מבוטחיו. בעיני, רק בדרך הזאת הענף ימשיך לשגשג ולשרת נאמנה את אזרחי ישראל.

אפי בנדט הכותב הוא מנכ"ל מגשימים פתרונות סוכנות לביטוח פנסיוני בע"מ