ניתוח שווקים
משה שלום
15/03/2020
מה שקורה היום בהחלט מזכיר את האמרה הידועה: "צרות באות בצרורות!". לא מספיק לנו ווירוס הקורונה, המשתק אנשים, שכונות, ערים ומדינות, ומטיל את הספק הגדול ביותר בגלובליזציה, מאז היוולדה, והנה מתרחש במקביל משבר נוסף, אדיר מימדים. משבר המטיל אימה על כל קומפלקס האנרגיה העולמי: זה הבנוי מן המשאבים הקלאסיים (נפט, גז, פחם), וזה הבנוי מן הדברים החדשים יותר: נפט מפצלי שמן, וכל האנרגיות המתחדשות.
יש בהחלט קשר ישיר בין משבר הווירוס והמשבר האנרגטי אבל ההיסטוריה של זה האחרון הולכת אחורה הרבה מעבר לנקודת גילוי הווירוס בסין. למעשה, מדובר בתהליך ארוך של סבסוד עקיף של תעשיית הנפט האמריקאית, על ידי חברות ארגון OPEC ורוסיה, אשר הגיע לנקודת שבירה ולאי הסכמה של רוסיה להמשיך את משחק כשהיה, כאשר עוד סיבוב דומה של סבסוד הועלה על השולחן מצד היצרן הסעודי.
מה המהות כאן? כמו שאמרתי, מדובר בתהליך ארוך, אשר החל בסימני החולשה הראשונים של הצמיחה הגלובלית. דהיינו סביב אמצע 2018 ועד ימים אלו, כאשר ה-קורונה היה פשוט המסמר הגדול והכואב ביותר בסאגה הזו. מן התקווה הגדולה של חזרה לצמיחה חזקה בשוק העולמי, אשר אופיין בחזרה למחירי שיא של נפט סביב 75$ לחבית, בתחילת סתיו 2018, המצב הכלכלי הלך והתדרדר.
התפוגגות השפעת ההקלות במיסוי בארה"ב, עלייה דרמטית בחוסר השקט החברתי בהמון מן המדינות המערביות וירידה דרמטית בצריכה שם, יחד עם העלייה ביוקר התשומות במדינות המתפתחות, כל אלו יצרו לחץ כבד על מוקדי הצמיחה: אותן מדינות מתפתחות. כמו כן, לא יהיה הגיוני לא להזכיר את העודפים בייצור האנרגטי ממקורות לא קונבנציונלים, ובמיוחד מן הצד האמריקאי.
על מנת להתרשם מן ההתפתחות של שוק הנפט הגלובלי, הנה גרף שבועי של חוזה ה-WTI:
וכך, כל מה שתיארתי עד כה, אנו רואים בגרף: העלייה עד 75$, הירידה החדה הראשונית עקב לחץ הריבית העולה מן הפד, ולאחר מכן ההתייצבות בדשדוש רחב בין 66$ ו-50$ כאשר הצמיחה נראית כנחלשת אבל לא נופלת מהר מדי, והקריסה האחרונה מן הטריגר של הווירוס. כל זה, כאמור, כרקע למהות: כאשר המחיר סבב בדשדוש, היה מוסכם בין רוסיה ו-אופק שיצמצמו תפוקה על מנת להעלות מחיר. וזה תמיד הביא את המחיר לאזורים מעל ה-60$ מחדש.
אולם, צמצום זה תמיד לווה בהפסד נתח שוק מצד המפיקים המצמצמים ולקיחת נתחי שוק אלו על ידי היצרן השולט החדש: ארה"ב. עובדה מכעיסה, ובמיוחד את רוסיה שאינה נמנית עם בעלות בריתה של ארה"ב. הופעת המכה הגדולה בצמיחה מן הווירוס, הניעה את אותו מנגנון, אבל הפעם, רוסיה סירבה לשחק את המשחק, ונעמדה על זכותה לייצר דווקא יותר כתוצאה ממחיר יורד.
התגובה הסעודית לא אחרה לבוא, וקיבלנו את מלחמת המחירים האחרונה: 60% ירידה מן השיא האחרון, עם תחתית זמנית סביב 27$. מלחמת מחירים הכול בכל, אשר רק סעודיה יכולה באמת לעמוד בה לאורך זמן עקב מחיר הייצור הנמוך במיוחד של רוב הנפט שלה (מתחת ל-10$). כל השאר סובלים קשות: רוסיה, כי רוב הכנסותיה עדיין מן הקומפלקס האנרגטי, ארה"ב כי הייצור של נפט מפצלי שמן שווה סביב ה-45$ ומעלה, ורוב המדינות המפיקות אשר כבר בנו על סביבה יציבה מעל ה-50$.
ולמה השפעה כזו דרמטית על שוק המניות הגלובלי? מכמה סיבות: ישירות, מניות הנפט כולן נופלות כמו אבן מהכנסה נמוכה יותר. באופן עקיף: כל מי שנותן שירותים (כולל חיפושים) לתעשייה הזו, וכל מי עסוק בתעשיות הפקת אנרגיה חילופית נכנס לבעיית כדאיות וביקוש. מה גם, שכל התעשייה הזו בנויה על המון מינוף פיננסי וקריסה של החברות אומרת גם סכנה גדולה למי שנתן את המימון לפרויקטים. בקיצור שמח!
האם פתרון לווירוס יספיק לשינוי הכיוון כאן? בוודאי שלא. רק עלייה חוזרת של הביקוש, והגעה להבנה מחדש של חלוקת השוק בין המפיקות יעשו את הטריק. ובינתיים, שני הדברים האלו נראים רחוקים מן העין עד מאוד.
יש בהחלט קשר ישיר בין משבר הווירוס והמשבר האנרגטי אבל ההיסטוריה של זה האחרון הולכת אחורה הרבה מעבר לנקודת גילוי הווירוס בסין. למעשה, מדובר בתהליך ארוך של סבסוד עקיף של תעשיית הנפט האמריקאית, על ידי חברות ארגון OPEC ורוסיה, אשר הגיע לנקודת שבירה ולאי הסכמה של רוסיה להמשיך את משחק כשהיה, כאשר עוד סיבוב דומה של סבסוד הועלה על השולחן מצד היצרן הסעודי.
מה המהות כאן? כמו שאמרתי, מדובר בתהליך ארוך, אשר החל בסימני החולשה הראשונים של הצמיחה הגלובלית. דהיינו סביב אמצע 2018 ועד ימים אלו, כאשר ה-קורונה היה פשוט המסמר הגדול והכואב ביותר בסאגה הזו. מן התקווה הגדולה של חזרה לצמיחה חזקה בשוק העולמי, אשר אופיין בחזרה למחירי שיא של נפט סביב 75$ לחבית, בתחילת סתיו 2018, המצב הכלכלי הלך והתדרדר.
התפוגגות השפעת ההקלות במיסוי בארה"ב, עלייה דרמטית בחוסר השקט החברתי בהמון מן המדינות המערביות וירידה דרמטית בצריכה שם, יחד עם העלייה ביוקר התשומות במדינות המתפתחות, כל אלו יצרו לחץ כבד על מוקדי הצמיחה: אותן מדינות מתפתחות. כמו כן, לא יהיה הגיוני לא להזכיר את העודפים בייצור האנרגטי ממקורות לא קונבנציונלים, ובמיוחד מן הצד האמריקאי.
על מנת להתרשם מן ההתפתחות של שוק הנפט הגלובלי, הנה גרף שבועי של חוזה ה-WTI:
וכך, כל מה שתיארתי עד כה, אנו רואים בגרף: העלייה עד 75$, הירידה החדה הראשונית עקב לחץ הריבית העולה מן הפד, ולאחר מכן ההתייצבות בדשדוש רחב בין 66$ ו-50$ כאשר הצמיחה נראית כנחלשת אבל לא נופלת מהר מדי, והקריסה האחרונה מן הטריגר של הווירוס. כל זה, כאמור, כרקע למהות: כאשר המחיר סבב בדשדוש, היה מוסכם בין רוסיה ו-אופק שיצמצמו תפוקה על מנת להעלות מחיר. וזה תמיד הביא את המחיר לאזורים מעל ה-60$ מחדש.
אולם, צמצום זה תמיד לווה בהפסד נתח שוק מצד המפיקים המצמצמים ולקיחת נתחי שוק אלו על ידי היצרן השולט החדש: ארה"ב. עובדה מכעיסה, ובמיוחד את רוסיה שאינה נמנית עם בעלות בריתה של ארה"ב. הופעת המכה הגדולה בצמיחה מן הווירוס, הניעה את אותו מנגנון, אבל הפעם, רוסיה סירבה לשחק את המשחק, ונעמדה על זכותה לייצר דווקא יותר כתוצאה ממחיר יורד.
התגובה הסעודית לא אחרה לבוא, וקיבלנו את מלחמת המחירים האחרונה: 60% ירידה מן השיא האחרון, עם תחתית זמנית סביב 27$. מלחמת מחירים הכול בכל, אשר רק סעודיה יכולה באמת לעמוד בה לאורך זמן עקב מחיר הייצור הנמוך במיוחד של רוב הנפט שלה (מתחת ל-10$). כל השאר סובלים קשות: רוסיה, כי רוב הכנסותיה עדיין מן הקומפלקס האנרגטי, ארה"ב כי הייצור של נפט מפצלי שמן שווה סביב ה-45$ ומעלה, ורוב המדינות המפיקות אשר כבר בנו על סביבה יציבה מעל ה-50$.
ולמה השפעה כזו דרמטית על שוק המניות הגלובלי? מכמה סיבות: ישירות, מניות הנפט כולן נופלות כמו אבן מהכנסה נמוכה יותר. באופן עקיף: כל מי שנותן שירותים (כולל חיפושים) לתעשייה הזו, וכל מי עסוק בתעשיות הפקת אנרגיה חילופית נכנס לבעיית כדאיות וביקוש. מה גם, שכל התעשייה הזו בנויה על המון מינוף פיננסי וקריסה של החברות אומרת גם סכנה גדולה למי שנתן את המימון לפרויקטים. בקיצור שמח!
האם פתרון לווירוס יספיק לשינוי הכיוון כאן? בוודאי שלא. רק עלייה חוזרת של הביקוש, והגעה להבנה מחדש של חלוקת השוק בין המפיקות יעשו את הטריק. ובינתיים, שני הדברים האלו נראים רחוקים מן העין עד מאוד.
