בדרך לחיי נצח? || השקעות במחקר נגד הזדקנות יהפכו לנושא הכי חם בעשור הבא

המחיר של ללכת על "בטוח" במחקר רפואי ומדוע השקעות במחקר נגד הזדקנות יהפכו לנושא הכי חם בעשור הבא.

בכתבה הזאת אני הולך לגעת בתחום ההשקעות בהארכת תוחלת חיים, התחום נמצא בחיתוליו אך תופס תאוצה בשנים האחרונות ובסוף הכתבה אפרט מדוע בעשור הבא תהיה עלייה דרמטית בפרויקטים בנושא. בפודקאסט שלי בנושא הארכת תוחלת חיים אני יוצר שיחה שעוזרת למשקיעים ומדענים בתחום להבין ולהכיר אחד את השני, אין להתייחס למה שאני כותב כייעוץ השקעה מוסמך.

מדע מעולה מורכב מידע ומידע, סקרנות וחופש לשחק ולחקור כיוונים חדשים. אמונת המשקיעים במחקר רפואי חדשני מצריכה תעוזה והכרה שההשקעה יכולה לרדת לטמיון בסיכון יחסית גבוהה, אך נראה כי לעיתים הניסיון לחזור על אותן הנחות "מפתות" ללא הסברים חדשים מספקים, בטווח הארוך, גורמים נזק רב יותר למשקיעים ולמדע. בשנים האחרונות מרבית הניסיונות לרפא אלצהיימר התבססו על השערת הצטברות של חלבון בטא עמילואיד במח וסילוקו, ההשקעה הזניחה יחסית בכיוונים אחרים הוכח כטעות. כמובן, טבעי מאוד לרצות ללכת לאותו כיוון עם ניסוי חדש ולא לעשות תמרון מסיבי על בסיס הנחות חדשות לחלוטין. יש לסייג ולומר שאין פירוש בדבריי כי לעמילואיד-בטא אין השפעה כלל על התפתחות האלצהיימר, אך בפועל, אותה הנחה קידמה את המדע מעט אם בכל הקשור להבנת המחלה והטיפול בה, זאת למרות סכומי הכסף העצומים אשר הושקעו בניסויים אלה ב 20 שנה האחרונות.

חומר למחשבה ממחקרה של חתנית פרס נובל על פענוח מבנה הריבוזום, פרופ' עדה יונת ממכון ויצמן.

קריסטלוגרפיה של רנטגן היא טכניקה מקובלת לבחינת המבנה המרחבי של מולקולות ביולוגיות ומבנים מיקרוסקופיים אחרים. בשיטה זו נוצרים גבישים מהחומר, המוקרנים באמצעות קרני רנטגן, ומתוך פיזור הקרינה נקבע מבנה המולקולה. יישום השיטה על הריבוזומים נחשב לקשה ואף בלתי אפשרי בגלל גודלם, המורכבות הפנימית, הגמישות חוסר היציבות, מה שהקשה על הגיבוש שלהם וביצוע מדידות קריסטלוגרפיות שנזקקו בסופו של דבר להבנת מבנה הריבוזום. פרופ' יונת לא נרתעה למרות הקשיים. היא קיבלה השראה דווקא ממחקר על דובים, היא נזכרה שכאשר הם נכנסים לתרדמת החורף, במהלכה הריבוזומים בתאים שלהם מתכנסים למבנה דמוי גביש, לאחר מכן הצליחה לחקות את אותו תהליך שגורם להם להתגבש על בקטריה של אדם. אין לדעת אילו קצוות יסגרו ואיך הן יסגרו במדע ולכן אני אומר שוב, מדע מעולה דורש ידע, מידע, סקרנות וחופש לשחק ולחקור כיוונים חדשים.

מדוע אני מאמין שעכשיו זאת השעה בהיסטוריה שהמדע מאריך תוחלת החיים הולך לקבל תנופה מבחינה כלכלית ומבחינה מדעית.

1. אנו חיים בעידן ייחודי, מעולם בהיסטוריה האנושית לא היה כל כך הרבה עושר כלכלי מרוכז בידיים פרטיות. על פי דוח העושר העולמי של חברת השירותים הפיננסית הרב לאומית קרדיט סוויס בשנת 2017, היו 36 מיליון מיליונרים בעולם, שנה לאחר מכן בדו"ח של שנת 2018, היה גידול של 6 מיליון נוספים לסך של 42 מיליון מיליונרים גידול של 16.67%. הביקוש מניע ומאפשר חדשנות, ועם אוכלוסיית המיליונרים ההולכת וגדלה תיבצר שכבת לקוחות ומשקיעים רחבה מספיק למוצרים אשר יחשבו כפרימיום תחילה עקב ההשקעה היקרה בפיתוחם אך לאחר כמה שנים הם יחלחלו גם לשכבות אחרות. לתחושתי בלבד אוסיף כי בימים שלפני הקורונה העולם כבר די הגיע לרוויה מבחינת חדשנות בצריכה חומרית, האייפון כמעט אותו אייפון כבר עשור, המכונית האוטונומית עם כל הכבוד, גם אם תעשה תנהג בשבילי היא עדיין מכונית, לטוס למאדים למרות ההישג הפיזיקלי לא באמת ברור למה צריך את זה. אנשים יגזרו את איכות חייהם בשנים הקרובות הרבה יותר ממוצרי בריאות ובמיוחד לאחר האפקט הפסיכולוגי שוירוס הקורונה יצר.
2. דור הבייבי בומרס אינו רק הדור שהכי נזקק למוצרים אלו עקב כניסתו לשליש האחרון של חייו והממון הרב שהצטבר אצל חלקו, בנוסף הוא דור שמאגד כמות ידע וניסיון רפואי שלא היה בעבר. הרבה אפשר לומר על חוסר ההתאמה של האקדמיה בימינו אך עדיין זה דור שגדל עם מערכת מסודרת ואפשרויות הכשרה שלא היו קיימות לפני כן, לכן הוא צבר ניסיון וידע במאסות עצומות, כאשר הם רואים את ההתפתחות הטכנולוגית וכלי המחקר שקיימים היום כגון ביג דאטה, פיצוח הגנום וכו', המאפשרים מחקר ותנאים שלא היו אפשריים להם בעבר המוטיבציה שלהם לפתח תרופה עוד בימי חייהם במקום להוציא עוד מאמר גודלת מאוד.
3. המדינות חוו טראומה גדולה מאוד במשבר הקורונה, הקונפליקט הבלתי אפשרי בין פגיעה בכלכלה או פגיעה בבריאות הועצם מאוד בעקבות הפחד כי האוכלוסייה המבוגרת תפגע ולא תוכל להתמודד עם הוירוס, אני בטוח שהיום ראשי מדינות מבינים את החשיבות בתחזוקת האדם בריא יותר לאורך זמן, בתחזוקה ובחקר הבריאות למעשה טמון גם השינוי המשמעותי בגישה, לא לחכות שבן אדם יהיה חולה ואז לטפל בו אלא להשאיר את האדם בריא. אם היינו יכולים אפילו להאט את הזדקנותה של מערכת החיסון בכ- 15 שנה בממוצע, האוכלוסייה הייתה חזקה יותר והיינו נמצאים במרווח פעולה גדול הרבה יותר במהלך המשבר אצל מקבלי ההחלטות. העלייה בתוחלת החיים הממוצעת כבר קרתה ב-20 שנה  האחרונות אם נרצה ואם לא ומדינות כישראל, בריטניה וסינגפור מבינות כי ההשקעה במחקר ופיתוח בנושא הופך ממותרות לעניין אסטרטגי. 

לסיום, כחברה אנושית, כאשר איננו מסכנים חלק מהשקעותינו במחקר נגד מחלות הקשורות להזדקנות אנו מסכנים הכל! על כך אפרט יותר בכתבה הבאה.

הכותב הוא בעל הפודקאסט The Rise of the Ageless Starman בעל תואר BA בכלכלה ומנע"ס מהאקדמית תל אביב יפו.

גיל מרום