משבר הקורונה || האם החיסון של פייזר ומודרנה הוא פתרון אמיתי למשבר הקורונה ?

אחרי שתיארתי בפניכם בחודש ספטמבר את מפת הפיתוחים בנושא היה זה הגיוני שארחיב על נושא החיסונים במקצת, ואתן כמה נקודות למחשבה כאשר הופיעו חברות רציניות ראשונות, כמו פייזר ומודרנה, והכריזו על חיסון בעל תוצאות טובות במיוחד. אגב, חברת פייזר האמריקאית ציינה שאחוז ההצלחה של החיסון שבידה הוא כ-90%, ומודרנה על קרוב ל-95% וזה אחוז גבוה מאוד של הצלחה ביחס למקובל בעולם החיסונים. ובעקבות זאת, הממשלה הרוסית הודיעה בינתיים על אחוז הצלחה של 92% של החיסון שלה אבל אנו כולנו מבינים שכל מה שנאמר על החיסון הרוסי צריך להילקח עם קצת חשדנות. ייתכן מאוד שפרופ" רוטשטיין מהדסה צודק, ושהחיסון הרוסי אכן יוכיח עצמו להיות לא פחות טוב מאלו המפותחים במערב, אבל השקיפות ברוסיה (של המפתחים ושל הרגולציה) עדיין רחוקה מלעמוד בסטנדרטים של ה-FDA ושל הרגולאטור האירופי. כאמור, החדשות מפייזר טובות ומעודדות והסכם אספקת 4 מיליון חיסונים משם בהחלט מהווה צעד בכיוון הנכון. אחרי שאמרנו כל זאת, הבה נחשוב רגע על מה שלפנינו, בהקשר הזה.



מאישור לאספקה מעשית

כפי שכתבתי במאמר הגדול הקודם, אחרי ששלב של פיתוח מסתיים, מתחיל השלב הבעייתי של אספקת הסחורה המבוקשת לכל דורש. במקרה של פייזר, לא רק שיש לחברה מחויבות אספקה מקדימה לאזרחי ארה"ב (היא קיבלה יותר ממיליארד דולר מהממשל על מנת לבצע "פיתוח מהיר") אלא שגם כאשר יגיע התור לאחרים, מדובר בחיסון שצריך לקחת אותו פעמיים, ושכל ההתנהלות סביבו צריכה להיעשות במינוס 70 מעלות (!). האם כל קופת חולים תרכוש עכשיו מקרר מיוחד כזה לצורך הזרקת הווירוס לאוכלוסייה? הבה נודה מיד שהלוגיסטיקה עצומה ובעייתית בלשון המעטה. ואפילו אם מדובר בחיסונים ממקורות אחרים, שאינם דורשים אילוצים כה מכבידים, האם ניתן לחלק מיליוני מנות בצורה סבירה של תזמון? לדעתי, ההנחה שעד קיץ 2021 הכול כבר יהיה מאחורינו, עקב הגעת חיסון לחופינו, מופרכת מיסודה. ולא רק בגלל שלא יהיו מספיק מנות, ושלא יהיו מספיק מקררים, אלא בגלל עוד כמה גורמי יסוד אחרים. והנה כמה מהם.



חובה או בהסכמה ? החרדים יסכימו לקבל את החיסון ?

האם החיסון הזה יינתן על פי הסכמה או באילוץ ממשלתי? על פי דוגמת הבדיקות, וההיסטוריה של החיסונים בארץ, התשובה ברורה: זה יהיה אך ורק בהסכמה. נוסיף גם שהיסטורית אחוז התמותה (0.5%-1% מן החולים) אינו נכנס לקטגוריה של מחלות המחייבות חובה חיסונית. יתר על כן, נשאלת השאלה: דווקא במגזרים אשר הציגו מספרים גבוהים יותר של תחלואה, כמו החרדים והמגזר הערבי, האם ישנה שם אווירה כללית של הסכמה לחיסון? תשתיות רפואיות חלשות יותר, וגם גורמים תרבותיים, מצביעים כנראה על כך שאחוז המתחסנים שם קטנה מן הציבור הכללי. בכלל, אנחנו שומעים יותר ויותר על כך שבגלל האופן המזורז שבו פותחו כל החיסונים האלו ישנה כמות לא מבוטלת של אוכלוסיה מכל המגזרים (כ-30%) אשר אינה נותנת אמון באותם חיסונים ואינה מוכנה להתחסן ב"נגלה הראשונה". האמת היא שעדיין לא התקבל אישור רשמי לאף אחד מהם, לא מן ה-FDA האמריקאי, ולא באף רגולציה מערבית אחרת, אבל גם כאשר זה יגיע הוא יהיה "אישור חירום", אשר אינו לוקח בחשבון את תופעות הלוואי ארוכות הטווח שיכולות להגיע אחרי חודשים ושנים מאותם חיסונים. בקיצור, אין עדיין הסכמה כללית ורחבה מאסיבית לחיסון כפתרון אוניברסאלי בקרב הציבור ההטרוגני כל כך אצלנו.



ונניח ש-4 מיליון האזרחים יקבלו אותו?

אם המנות יגיעו, ואם כל המיועדים לקבלן יסכימו לקבל אותן, האם זה יפתור את הבעיה? על כך שלוש תשובות: עבור החזית המידית של החשופים למחלה, כנראה שכן. אני מניח שהצוות הרפואי, אלו שבקבוצת הסיכון (גיל, ומחלות רקע), אנשי הוראה וביטחון, וכו... כל אלו יהיו ראשונים בתור ויקבלו "חומת מגן" ברוכה. אבל מה עם ה-4-5 מיליון האחרים? אני טוען שאלו הם המפיצים דווקא. כל הקבוצות שיהיו ראשונות אינן "משתוללות" בהתקהלויות, אינם רוקדים בחתונות, ואינם נפגשים במסיבות טבע. הם בעלי מודעות גבוהה יותר ונמנעים מכל פעילות מסכנת. הם מקפידים על המסכה ועל היגיינה, והם מנסים להימנע מקשר חברתי מיותר. דווקא הציבור שאינו בתור המידי לחיסון הוא זה שחושב ש"לו זה לא יקרה". ולכן, לפחות בכמויות שכרגע מדובר עליהן, ובתהליך של הסכמה בלבד, השפעת החיסונים תהיה מעטה לטווח בינוני-ארוך. ועוד נקודה: אם החיסונים צריכים להינתן יותר מפעם בשנה, ואם הם יתחילו לעלות כסף, כל המשוואה הופכת להיות עוד יותר בעייתית.



אז מתי ייגמר משבר הקורונה? ואיך זה קשור לדמוקרטיה

יש האומרים שהקורונה הינה רק סנונית לשינוי חברתי מהותי. היא יצרה טריגר למוסכמות חדשות שעל פיהן יתנהלו חיינו, מעכשיו והלאה, גם אחרי היעלמו של הווירוס. יש גם האומרים שמה שהיה מקובל במדינות אסייתיות מקדמה דנה, יהפוך להיות המקובל בכל העולם: זהירות בכל זמן, ריחוק כברירת מחדל חוץ מעם משפחה וחברים קרובים, לבישת מסכות ומגננה מתמדת מפני זיהומים (ויראליים או לא), וכו.... בקיצור, חברה הרבה יותר קרירה חברתית מאשר היה מקובל עד כה. בסופו של דבר, הקורונה תהפוך להיות עוד מחלה שצריך להיזהר ממנה כמו פוליו, חצבת, אבעבועות שחורות, שחפת, ואף שפעת, אבל התנהגות ההנהגה העולמית כלפיה יצרה רף פוליטי חדש: "הבריאות מעל לכל". מעל הזכות לתנועה, לפרנסה, לליכוד משפחתי, לקיום תרבות ופנאי סבירים, וכו... הבריאות, או ליתר דיוק, מניעת המוות ממחלה זו (דווקא היא ולא אחרות רבות אשר מילאו את בתי החולים עד כה), ובמיוחד מניעת "גודש בבתי החולים אשר יגרום להחלטה של רופאים מי ימות ומי יחיה" הוא הקריטריון.

זו אינה תופעה מקומית, למרות שראש ממשלתנו נמנה עם הנוקשים שבמיישמי התפיסה. זו תופעה עולמית. העניין הדרמטי כאן הוא שאופי המשטר חשוב בצורה קריטית לטיפול יעיל בבעיה מסוג זה. כאשר השלטון יכול באמת לעשות כל מה שהוא רוצה, מבלי לחשוש לדמוקרטיה, קואליציה, וכאשר האוכלוסייה מקבלת בהבנה ערבוב צבא לניהול משבר רפואי, מקבלים תוצאות כמו בסין. וככל שהשלטון דמוקרטי יותר, ואינו יכול לדרוך יותר מדי על זכויות האזרח, יעילות הטיפול במגיפה יורד בצורה דרמטית. אם יש לקח מן הקורונה כנראה זהו זה. ברור שאין כאן אמרה האומרת שעלינו לשנות משטר כדי לטפל טוב יותר במחלה הזו, ובאילו שיבואו. בוודאי שלא. מה שאני מנסה לומר הוא שבחירתנו לחיות בחברה חופשית מניבה בהכרח טיפול כאוטי יותר. החיסון, עם הזמן, יהפוך להיות מפוזר ומקובל מספיק. וכך הקורונה תימוג לסכנה פחותה שאינה דורשת שיתוק כלכלי. כרגע, החדשות מפייזר אינן "התחלת הסוף של המשבר, אלא רק הסוף של ההתחלה" כפי שאמר צ"רצ"יל עם ניצחון קרב אל-אלמיין בנובמבר 1942.