מאנדיי לימונייד טסלה ומה שביניהם

אחד מהיתרונות הגדולים של שוק ההון עבור המשקיע הינו רמת השקיפות המאפיינת אותו כולל חובות דיווח שונות החלות על חברות ציבוריות הפועלות בשוק ההון. ברגע שחברה מציעה את מניותיה לציבור והופכת להיות חברה ציבורית, מעבר לחובת הדיווח על תוצאותיה הכספיות מדי רבעון, היא גם מחויבת לדווח על אירועים נוספים, כגון הנפקת מניות נוספות, נטילת חובות, חתימת הסכמים מהותיים ואף רכישת או מכירת מניות על ידי בעל שליטה או אנשי פנים בחברה. פעולות שונות אלה יכולות להוות עבורנו אינדיקציה חשובה לגבי כדאיות ההשקעה בחברה בהם גם אירועים הנושאים אופי שלילי.

אירועים העלולים לשאת אופי שלילי למשקיעים 

הנפקת חברה חדשה: חרף התיאבון הגדול של ציבור המשקיעים בארץ ובעולם להשתתף בהנפקות חדשות של חברות [כולל רכישת Special Purpose Acquisition Companies) SPAC) למיניהן), בחינה של התרחשות זו מלמדת שהשקעה כזאת פועלת לרעת המשקיע. מדוע? הנפקת מניות לציבור הינה פעולה שמכניסה שותפים חדשים לעסק קיים. באיזה תנאי יסכימו בעלי מניות קיימים בחברה פרטית (שבידיהם מלוא המידע לגבי פעילות החברה) להכניס את הציבור כשותף לאותו עסק? כמובן שזה יבוצע רק אם השותפים החדשים ירכשו מניות אלה בשווין המקסימאלי. נדירים היזמים שימכרו נתח מהחברה שלהם בדיסקאונט. ואכן, מחקר שבוצע בארה"ב מצא שבשנתיים וחצי הראשונות לאחר הנפקה, מניותיהן של החברות המונפקות (בעיקר כאשר מדובר בהנפקות של חברות גדולות) מפגרות אחר מדדי הבורסה בצורה משמעותית  (ראה - 

 https://gersteinfisher.com/wp-content/uploads/2014/09/SHOULD-YOU-BUY-IPOS.pdf).  

חרף צמיחתה המטאורית, לחברה זו אין עדיין רווחים כלכליים, ונראה שמניות החברה נמכרו לציבור בהנפקה במחיר "שיא" ביחס לשוויה הכלכלי. דוגמא נוספת להנפקה "רעשנית" מלווה בהרבה יח"צ הייתה הנפקתה של חברת הביטוח הדיגיטלית אמריקאית-ישראלית למונייד (LMND). מניית החברה "המריאה" בעשרות אחוזים מייד לאחר ההנפקה, אך לאחרונה צנחה "חזרה לקרקע" כתוצאה מהעובדה שהחברה אינה מצליחה לייצר רווחיים כלכליים משמעותיים. 

כמובן שיש הנפקות יוצאות דופן שרווחים נאים בצידן למשקיע כגון חברת התוכנה הישראלית WIX) WIX) המוכרת לכולנו. אך ברוב המקרים אל לו למשקיע הנבון "להסתנוור" מהקפיצה המתרחשת במחיר המניה פעמים רבות ביום של הנפקה חדשה. לרוב, רק הגופים ה"מוסדיים" נהנים מקפיצה זו, וציבור המשקיעים נותר עם "פירורים". 

 

הנפקת מניות נוספות לציבור: כאשר חברה מודיעה על הנפקת מניות נוספות לציבור, הדבר יביא בדרך כלל לירידה בערך מניותיה. מדוע? כאשר חברה מגייסת כסף מהציבור היא "משדרת" לשוק שהיא נמצאת במצוקה מבחינת רווחיה שאינם מספיקים לה או שברצונה לגייס עוד כספים בשווי כלכלי שהוא אטרקטיבי עבור החברה. גיוס הכסף מהציבור אמור לטפל בצרכים אלה אך השוק מגיב ל"שדרים" אלה של החברה בהורדת ערך המניה.  

כמו כן, כאשר חברה מנפיקה מניות נוספות, באופן אוטומטי מתרחש "דילול" במניותיהם של בעלי המניות הקיימים בחברה. כמובן שניתן להקשות - הרי גיוס כספים מהציבור הוא צעד מתבקש עבור חברה שחפצה להשקיע בפרויקט רווחי אך אין לה מספיק כספים בקופתה לצורך זה. זה אמנם נכון, אך חברה שמתנהלת בתבונה פיננסית תעדיף לגייס מימון באמצעות יצירת חוב מאשר להנפיק מניות חדשות ולצרף בכך שותפים חדשים לחברה ולרווחיה העתידיים. 

כדוגמא נביא את חברת רשת בתי הקולנוע האמריקאית AMC, האהובה על משקיעי ה- Reddit, שניצלה את הריגשה הרבה שנוצרה סביב חברה זו לצורך הנפקת מניות נוספות לציבור במחירים שקשה להצדיק מבחינה כלכלית. דוגמא נוספת היא חברת המכונית החשמלית והאנרגיה הנקייה, Tesla) TSLA), חברה שמנייתה פופולרית, בין היתר, בקרב משקיעי Reddit  ואצל Cathy Wood, מנהלת קרנות  ARK  (המתרכזות בהשקעה בחברות תעשיה "עתידנית"). 

חרף העובדה של-Tesla לא היו עד עתה רווחים כלכליים משמעותיים, חברה זו הצליחה לגייס מציבור המשקיעים כסף רב באמצעות הנפקות. לשם המחשה - לפני כעשור היו לחברה כ- 500 מיליון מניות מונפקות לציבור, וכיום יש לחברה קרוב למיליארד מניות. כמובן שגיוסים אלה עזרו לחברה לצמוח, אך בפועל, רווחיהם של כל אלה שהשקיעו ב-Tesla לפני עשור דוללו ב-50%. יש להניח שמצבם הפיננסי של משקיעים אלה היה טוב בהרבה אילו החברה הייתה מגייסת כספים שהיו נחוצים לצמיחתה באמצעות יצירת חוב מהציבור/בנקים מאשר באמצעות דילול מאסיבי כזה של מניות משקיעיה. 

חלוקת דיבידנד גבוה לבעלי המניות: בניגוד לדעה הרווחת שחלוקת דיבידנד לבעלי המניות היא פעולה שבה החברה מיטיבה עם המחזיקים במניותיה, לדעתנו, ברוב במקרים, מדובר בצעד שאינו משרת היטב את בעלי המניות ואף פוגע בהם פיננסית. מדוע? ראשית, חשוב להבין שכאשר חברה מחלקת דיבידנד אין מדובר בכסף "יש מאין", אלא  בנטילת מזומנים מתוך קופת החברה והוצאתם החוצה. בדיוק כפי שהוצאת כסף באמצעות הכספומט מחשבון העו"ש שלי בבנק, תצמק את גובה הסכום הנותר לי בחשבון,  במקרה של חברה שחילקה דיבידנד מחיר מניית החברה (כפי שהיא נסחרת מיד לאחר חלוקת הדיבידנד) ירד בהתאם לגובה הדיבידנד שחולק. 

יתרה מזאת, בעלי המניות בציבור הרחב (שאינם פטורים ממס רווחי הון בדומה לקרנות פנסיה, וכדומה) לא יקבלו את מלוא הסכום אלא ישלמו מס במקור של 25%. קרי, על כל 100 ₪ שהחברה תחלק, בעלי המניות יקבלו לחשבונם רק 75 ₪ . 

ובראיה מהותית – כאשר אדם משקיע בחברה הוא מעביר מסר להנהלת החברה שהוא מצפה מהחברה להשתמש בכסף בצורה שתניב לו תשואה. בזה שהחברה מחזירה למשקיע את כספו ,הנהלת החברה למעשה מודיעה לו - "אין ביכולתנו להניב תשואה על כסף זה למשקיעים שלנו".  מצידו, המשקיע הפרטי , שמקבל את כספי הדיבידנד (הכרוכים, כפי שהדגשנו לעיל, בתשלום מיסים) צריך להחליט מחדש מה לעשות עם אותם כספים (ועוד לשלם על כך עמלות מחדש) - פעולה לא יעילה בעליל.  

בנוסף, הרי אם משקיע ירצה לממש חלק מההשקעה שלו הוא יוכל למכור מניות בשוק הפתוח, ואינו זקוק לכך שהחברה תכתיב לו מתי "להיפגש" עם הכסף.  מובן אם כך שאסטרטגית השקעה המבוססת על חיפוש מראש של חברות עם היסטוריה ארוכה של דיבידנדים גבוהים [או השקעה במניות  של קרנות נדל"ן (מניות REIT)] אינה אסטרטגיה המתאימה למשקיע הנבון.

כדוגמא לחברה מחלקת דיבידנדים נביא את חברת רשת הביגוד הישראלית, גולף שמתאפיינת בפעילות יציבה ושיעורי רווחיות טובים. הנהלת חברה מצליחה זו הכריזה לאחרונה על חלוקת דיבידנד לבעלי מניותיה בגובה של כ- 10 מיליון ש"ח. אך כ-50% מסכום זה יזרום לכיסה של בעלת השליטה בחברה (כלל תעשיות), שכנראה זקוקה למזומנים אלה. ספק רב אם מבחינת ציבור המשקיעים זהו צעד נבון ונחוץ, והיה עדיף לחברה לבצע רכישה עצמית משמעותית של מניותיה (ראו במאמר הבא).

דוגמא נוספת היא חברת Washington Prime Group (חברת REIT) חברה זו חילקה לאורך השנים לבעלי מניותיה דיבידנדים שמנים (עד כדי תשואת דיבידנד שנתית של מעל 10%), וזאת למרות מצבה הפיננסי הרעוע . החברה  הכריזה לאחרונה על פשיטת רגל.