משטרי סנקציות המונהגים בידי מדינות זרות וארגונים בין-לאומיים שונים, הינם משטרים מורכבים מבחינת מהות הסנקציות ובעלי השלכות שונות, בין היתר, על יחידים, על גורמים עסקיים ועל גופים פיננסיים שונים.
ניצולה לרעה של המערכת הבנקאית לצורך עקיפה של משטרי סנקציות שהוטלו על ידי מדינות זרות וארגונים בין-לאומיים חושף את התאגידים הבנקאיים לסיכונים משמעותיים וביניהם, סיכוני ציות, סיכוני הלבנת הון ומימון טרור, סיכונים משפטיים וסיכוני מוניטין.
הוראת ניהול בנקאי תקין מס' 310 בנושא 'ניהול סיכונים' קובעת עקרונות יסוד לניהול ולבקרת הסיכונים בראייה משולבת, ובין השאר קובעת שניהול הסיכונים יעשה מתוך גישה צופה פני עתיד, שכוללת לצד הניטור השוטף של הסיכונים הקיימים, גם זיהוי סיכונים חדשים או מתפתחים. בנוסף, בהוראה נקבע כי תהליכי ניהול הסיכונים יכללו את כל הסיכונים הקשורים לתאגיד הבנקאי, כמיתים ושאינם כמיתים ברמת כלל הקבוצה. כחלק מתהליכי ניהול הסיכונים המפורטים בהוראה זו, על התאגידים הבנקאיים לקבוע מדיניות ונהלים באשר לאופן שבו יעשה שימוש ברשימות בין-לאומיות ורשימות סנקציות לאומיות של מדינות זרות ולהתקשרות או ביצוע פעולות עם גורמים מוכרזים ברשימות כאמור.
סירוב לאשר עסקה, סירוב להתקשר בהסכם או הפסקת התקשרות בשל יישום מדיניות כאמור לעיל, ייחשבו סירוב סביר למתן שירות לעניין חוק הבנקאות (שירות ללקוח) התשמ"א – 1981.