אגרות חוב ממשלתיות כבר מזמן הפכו את עורן

הדינמיות של שוק ההון והאטרקטיביות הנמוכה של חלופת הפיקדונות מתסיסים את שיחות הסלון וארוחות החג הממושכות. כמות השאלות והפניות שאני מקבלת עולה אקספוננציאלית ובלי הפסקה. המון נתונים, כתבות, שברי מידע וגם פחד מהלא מוכר ולא ידוע יוצרים בלבול אצל כולם. הבטחתי לנסות לעשות קצת סדר בנתונים ובמידע, אז הנה חמש תובנות אישיות שלי על הנתונים הכלכליים והפיננסים בשוק ההון ובסופן שתי הצעות החלטה אישיות לשנת תשע"א:

1. אגרות חוב ממשלתיות כבר מזמן הפכו את עורן.

רמת התנודתיות בהן עלתה והן ממש לא מהוות את הסמן הסולידי ביותר, חוץ מהמק"מ. עדין, בסופו של דבר, הן מהוות חלק מהותי מתיק ההשקעות הפנסיוני של כל אחד מאיתנו וחשוב לזכור את זה. כגורם מאזן בתיק הכללי אסור להתעלם מהן, גם בתשואות נמוכות יחסית.

2. ריבית בנק ישראל כנראה הפעם באמת תעלה.

אחרי כל כך הרבה קריאות של זאב זאב, נראה שבעקבות מדד אוגוסט שהפתיע, סטנלי פישר הנגיד אכן יגביר את הקצב ויעלה את הריבית. השווקים כבר מגלמים את זה אבל בכל זאת, אגרות חוב בריבית משתנה הן המענה הראוי לתקופה שכזו וראינו שלמחרת פרסום המדד הן קיבלו מומנטום חיובי. הן מעניינות להשקעה והקונצרניות נותנות תשואה עודפת על פני החלופה הממשלתית.

3. אגרות חוב קונצרניות הן לא מילה מגונה

ראינו שאם בוחרים נכון, אזי ניתן לבנות תיק אג"ח קונצרני מעניין, בעיקר כאמור ברכיב הריבית המשתנה והרכיב הצמוד למדד. בסביבת התשואות הנוכחית, אחרי המימושים האחרונים, יש מקום לרענן את התיק ולחפש אג"ח קונצרניות מעניינות להשקעה, תוך תשומת לב למנפיק ולמח"מ, שזה כזכור אורך החיים הממוצע של האג"ח.

4.  שוק המניות במומנטום חיובי בעולם וגם בארץ.

מרבית המשקיעים סבורים שהתמחור באופן כללי בשוק המניות סביר ושעולם הריביות הנמוכות מאפשר לחברות לגייס כסף במחירים נוחים על מנת להגדיל השקעות עצמיות, רכישות ומיזוגים עם מתחרים. הסיכויים לתזרימי דיבידנד שוטפים הולכים ועולים. המשפט החדש למצדדי המניות הוא: מניה עם זרם דיבידנד קבוע לעיתים עדיפה על פני אגרת חוב נושאת ריבית, אפילו של אותה חברה.

5. אי אפשר להתחמק מלדבר על מניות הגז והאנרגיה.

מצד אחד זה ממש מפחיד, התנודתיות עצומה, וקצב הפרסום של השמועות, החקירות, המעורבים, הפשיטות לצד עליות של עשרות אחוזים ביום רק מחזקים את הפחד. מנגד, קשה להתעלם מהעליות, מהמחקרים ומהסקירות האנליטיות לגבי הפוטנציאל העתידי. אז אולי רק קצת, ממש טיפטיפונת, השקעה קטנטונת בשביל המזל…

ואחרי חמשת התובנות האלו הנה שני רעיונות להחלטה, שנראה לי נכון וחשוב ליישם לשנה העברית הבאה:

החלטה ראשונה:

אל תגידו לא למניות. השקעה חכמה משלבת בין מניות לאגרות חוב ובכך מאזנת את הסיכונים בתיק ההשקעות. כל תיק השקעות צריך לכלול את הרכיב המנייתי בפרופורציה כלשהי, כאשר 30% נראה לי סביר ומחושב.

החלטה שנייה:

לא להחליט החלטות גורפות לגבי אגרות החוב. לא להחליט שאג"ח קונצרניות מסוכנות או שאג"ח ממשלתיות לא שוות. יש מקום לכולם בתיק ההשקעות. נכון להיום הפרופורציות בין הצמוד לשקלי שוות פחות או יותר ויש למלא אותן באגרות חוב שבהן נוכן להתאים את התשואה לרמת הסיכון. למשל להשקיע בקונצרניות הצמודות למדד כי אחרי המימושים האחרונים הן מעניינות, להשקיע בריבית משתנה בקונצרניות אבל לא לשכוח את סיכון המנפיק ולא להזניח את החלופה הממשלתית. בריבית קבועה שקלית אני חושבת שהממשלתיות נותנות את המענה הנדרש. בקיצור לבחור אג"ח בקפידה ובלי סטיגמה או דעה קדומה.

חג שמח לכולם, תאכלו טוב, תנוחו, תשבו בסוכה ותבלו בחיק הטבע עם המשפחה והחברים.

הכותבת מנהלת את תחום הפעילות בניירות ערך בבנק ירושלים.