הלקוח הפסיד כסף בהשקעות וניסה להפיל את האשמה על יועץ ההשקעות שלו

עו״ד (כלכלן) עובדיה אביצור

02/03/2023

בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (המחלקה הכלכלית) (להלן: "בית המשפט") דחה לאחרונה תביעת לקוחות (להלן: "התובעים") כנגד הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (להלן: "הבנק") בו ניהלו תיק השקעות. עניינה של התביעה בשאלת אחריותו של הבנק ויועץ ההשקעות (להלן: "היועץ" –"דרור") להפסדי הלקוח בתיק ההשקעות.

בפתח פסק הדין, בית המשפט הנכבד סיפק הצצה להחלטתו כאשר כתב:

..."יועץ שהקדיש עתותיו בעיצומה של סערה בשוק ניירות הערך לשיחות מרובות עם הלקוח, ונתן עצות מועילות, שאילו רק היה הלקוח מאזין להן היה הוא צולח אותה תקופה ורואה תשואה נאה על השקעתו. אך הלקוח החליט כחוכמתו, הפסיד, ועתה רואה הוא להפנות האשמות חריפות כלפי הבנק והיועץ שסייע לו משך שנים, על אודות התנהגות "אטומה ולא אנושית" מצדם."...

במאמר זה אביא את עיקרי פסק הדין, מומלץ לקרוא את פסק הדין המלא.

התובעים

התובעים, זוג בשנות השבעים לחייהם ניהלו בבנק תיק השקעות בשווי מיליוני שקלים משך שנים רבות. התובעים חתמו מול הבנק על הסכם ייעוץ בהשקעות (להלן: "הסכם ייעוץ"), במועד כריתת ההסכם נערך ברור צרכים ואפיון לקוח, מבין התובעים הבעל היה דומיננטי בקשר מול הבנק.

בין התובע ליועץ שליווה אותו משך שנים רבות שררו יחסים עניינים וראויים, עד לחשד שעלה אצל התובע כלפי היועץ אשר ביטא את חשדו באמירה "כיוון שאתה עובד למען הבנק והבנק רוצה את העמלות בתיק".

המחלוקת

המחלוקת נשוא פסק הדין, ניצתה בראשית ימי הקורונה, תחילת שנת 2020 בהם התובע הביעה חשש מהמשך ירידות שערים בשוק ההון, ירידות אשר החלו בשווקים בחו"ל אך טרם הגיעו לישראל. היועץ המליץ ללקוח שלא לבצע שינויים בתיק ההשקעות אלא להמשיך ולהחזיק ברכיב המניתי לטווח ארוך מהטעם שלא ניתן לתזמן את השווקים.

עיקרה של התביעה נוגעת לניירות ערך ישראלים בעניינם התקבלה החלטה שלא למוכרם, וזאת על פי עצתו של היועץ. היועץ התמיד בהמלצתו גם לאחר ירידות השערים, והמליץ לתובע שלא למכור את ניירות הערך מאחר ובמידה ותתהפך המגמה התובע יהיה "בחוץ", ולא ניתן לתזמן את השוק, לפי המלצת היועץ עדיפה ההסתכלות לטווח ארוך.

בתאריך 12.3.2020 התקיימה שיחה בין התובע ליועץ בה שוכנע התובע כי עלה מהשיחה הוראה למכירת ניירות הערך הישראלים, כאשר התברר לתובע שלא כך הם פני הדברים, הופתע התובע ודרש לשמוע את הקלטת השיחה, דרישת התובע נענתה על ידי הבנק. על אף שמיעת ההקלטה נותר התובע איתן בדעתו כי ביקש למכור את ניירות הערך הישראלים.

התביעה

התובע פנה באמצעות עורך דין לבנק ושטח ביקורת נוקבת על כשלון היועץ ורמיזה על העלמת ראיות, בין היתר נטען כי קלטת השיחה מיום 3.2.2020 איננה .

סכום התביעה עמד על כ- 450 אלף ₪, עיקרו נובע מהנזק שנגרם לאור ירידות השערים שבעקבות הוראת מכירה שלא בוצעה ולכך הוסיפו התובעים פיצוי בסך 20 אלף ₪ עוגמת נפש. הבנק דחה את הטענות וכך הגיעה התביעה לבית המשפט הנכבד.

טענות התביעה עמדו על כך כי היועץ והבנק הפרו את הוראת סעיף 12 לחוק הייעוץ (התאמה ייעוץ ללקוחות), סעיף 13 (תיעוד לא נאות של שיחות הייעוץ, ועדכון השינויים בצרכי הלקוח), סעיף 15 להנחיית רשות ניירות ערך משנת 2014 בעניינה "הוראה לבעלי רישיון בהקשר לבירור צרכיו והנחיותיו של הלקוח".

טענות ההגנה

הבנק הדף את טענות התביעה כנגדו וכנגד היועץ, התובע בחר שלא למכור את מניותיו על אף האווירה ששררה בשווקים בעקבות הקורונה, במועד בו החליט התובע למכור את מניותיו, החלטה זו הייתה בניגוד לעמדת היועץ, החלטת הלקוח היא ההחלטה אשר הסבה לו נזק. הייעוץ היה נאות, תאם את אפיון הלקוח שנקבע רק חודשים קודם לראשית הקורונה. יתרה מכך, מדובר על לקוח בעל ידע ויכולת עצמאית לפעול בתיק, אשר פעל לפי הבנתו בתקופת הקורונה בקנייה ומכירה של מניות.

ייעוצו של היועץ היה ענייני וראוי ואף הוכיח את עצמו, הצעתו של היועץ לדבוק בתיק לטווח ארוך, והערכת היועץ כי התיק יתקן את עצמו ואף יניב רווחים התבררה כנכונה, בעוד שהתובע בחר לפעול בניגוד לעמדת היועץ.

דיון

בית המשפט הנכבד התייחס לטענות התביעה גם בהקשר לטענתם כלפי היועץ בדבר "התנהגות אטומה ולא אנושית", בעניין הערה זו בית המשפט כתב בפסק הדין..... "טענות חמורות, נעדרות כל עיגון, שראוי היה שלא להעלותן".

לאמירות שעלו ממקרא התביעה בדבר "ייעוץ קלוקל וגורם נזק" בית המשפט התייחס ..."אך ההיפך הוא הנכון, לא היה עוד חולק לעת סיכומים: עצותיו של ניצן דרור היו ראויות, ודאי אל מול פני המגיפה החדשה, והנזק היחיד שנגרם הוא מכך שהתובע לא נשמע לעצות אלה. דרור המליץ שלא למכור את התיק, אלא להסתכל לטווח הארוך (בדיוק כפי אפיון הלקוח הספציפי) – כך היה ראוי לעשות, שכן אז התובעים היו מסיימים עם רווח ניכר."...

כבוד השופט נתן את דעתו גם למשברים כגון: מלחמות, מגיפות וכתב בהקשר לזה ..."אולם החשש הקולקטיבי מפני אובדן הערך של אחזקות בתיק ניירות הערך בעת מצוקה, לא ניתן לתרגמו לכלל חובה משפטית על יועצי ההשקעות באשר הם לשינוי באפיון הלקוח (כהוראת סעיף 13 (ד) לחוק הייעוץ), גם לא לחיוב היועץ להבין כאילו העדפותיו של הלקוח השתנו עתה מן הקצה אל הקצה"...

סוגיית בירור הצרכים וההנחיות לא נעלמה מעיני השופט וקיבלה את התייחסות בית המשפט, וכך נכתב שם בפסק הדין "אין גם בתמלילי השיחות המוקלטות כל רמז "לשינוי צרכים"........"דרור לא חטא בדבר".... אין כל דרך להפנות אצבע מאשימה לעבר היועץ או הבנק".

עוד לעניין שינוי צרכים והנחיות נכתב בסעיף 26 לפסק הדין "הבעת חשש מהמשך ירידות או התלבטות באשר למכר מניות אינה כשינוי צרכים"...

לפני סיום פרק הדיון ראה השופט לנכון להזכיר את טענת התובע על התנהגות מכילה ואנושית והפניית האשמות מרומזות שהופנו כלפי היועץ וכלפי הבנק, אך פתח בכך שלא היה מקום להגיע לתביעה כנגד הבנק והיועץ ולהטחת האשמות ביועץ בדרך שנעשתה, שם בסעיף 28:

..."ואם כבר החליטו התובעים לייחס אחריות לבנק ובעיקר לדרור, ודאי שלא היה מקום להטחת האשמות הביקורת הנוקבת ביועץ בדרך שבה נעשה הדבר..."

"דרור שהכיר את זהבי משך שנים, שב ונדרש לשיחות עמו גם בעיצומם של ימי קורונה, פעל ככל יכול לייעץ לו מניסיונו ועל יסוד הערכותיו, וסופו שספג האשמות וביקורות, שניכר היה מתמלילי השיחות עד כמה פגעו בו. התנהגות אנושית משמעותה אמור להיות בין היתר יחס מכבד, ללקוח ולנותן השירותים גם יחד."

החלטה

כבוד השופט צימרמן דחה את התביעה ופסק כי התובעים יישאו בהוצאות שכ"ט עורכי דינו של הבנק בסכום 40,000 ₪.

ב"כ תובעים: עו"ד ישי זילברברג.

ב"כ נתבע: עו"ד יונתן סונדרס עו"ד גלית מיכאלי.

עו"ד עובדיה אביצור עוסק במשפט אזרחי ומסחרי, יוצא המערכת הבנקאית, לשעבר יועץ השקעות, ממונה אכיפה מנהלית וקצין ציות חטיבתי, לעורך דין עובדיה אביצור רישיון ייעוץ השקעות מטעם רשות ניירות ערך (רישיון מותלה מרצון).

הכותב לא מייצג בתיק.