הדולר של ארה״ב - האם ה"מלך" מאבד את כתרו? תחשבו שנית

אחת התופעות והמוסכמות הכלכליות של שנת 2025 היא כי הדולר הולך ומאבד את מעמדו כמטבע חוף המבטחים של העולם.

הנתון התומך בכך לכאורה – ירידה של 7.2% כנגד האירו ושל 6.7% כנגד היין בשנה האחרונה. מדד הדולר איבד 9.7% מתחילת השנה ו-6% ב-12 החודשים האחרונים.

הטריגר והסיבה, לדעת רבים: תכנית המכסים של הנשיא טראמפ, שהוצגה לראשונה בתחילת חודש אפריל,  תפגע בראש ובראשונה בארצות הברית – האינפלציה שם תעלה, בין השאר משום שגם מכסים על ייבוא של חומרי גלם ותשומות ייצור לארצות הברית יוחמרו, והצמיחה הכלכלית תישחק. מן הסתם, קיטון של 0.5% של התוצר של ארה"ב ברבע הראשון של השנה התכתב עם הטיעון הזה.

במאמר מוסגר, הייתי מציין, בנקודה זו, כי מדובר בברבור השחור התורן, אך לאחרונה אנו נתקלים לא פעם בהתפתחויות כלכליות ואחרות שיכולות להתמודד היטב על התואר הזה.

ובכן, האם מעמדו של השטר הירוק נשחק? אין לשלול טענה זו על הסף, אך יש להבחין בין אופקי ההסתכלות.

הטיעון שהבאתי נכון לתקופה הקרובה. הדגש ניתן להשלכות המסיגות על ארצות הברית, שגם כך נאבקת עם חובו ציבורי וגירעון ממשלתי תופחים.

אך המכסים שמתכננת ארצות ברית להוציא לדרך בתחילת אוגוסט יפגעו, בסופו של יום, בכל הכלכלה העולמית. היקף סחר החוץ יצטמצם, זמינות הסחורות, המוצרים והשירותים תקטן, עלותם תגדל, שימוש בתחליפים עלול לפגוע באיכות הצריכה הפרטית, התעסוקה תצטמצם וחמור מכך – מכסי גומלין שתטלנה המדינות שתמוסינה על ידי ארצות הברית יגררו מכסים נוספים מצד ארצות הברית, מה שיפתח מעגל קסמים הרסני שלא רק שקשה יהיה לשבור – הוא גם עלול להידרדר לסכסוכים צבאיים ולהוות טריגר להסלמה גאו פוליטית עולמית.

אינני טוען כי התרחיש שתיארתי כאן הינו תרחיש בסיסי, אך השלכותיו הפוטנציאליות חמורות דיין על מנת לפעול בכל דרך לסכלו, גם אם סבירותו נמוכה, על פניה.

ובכלל, צריך לזכור כי מכסים מעוותים את עקרון הייצור לפי יתרונות יחסיים ולכן הגדרתית מכווצים לאורך זמן את התוצר העולמי ומגבילים אותו לכל ביקוש נתון.

מכל מקום, אם הדברים יגיעו לידי כך, אין ספק כי האטה כלכלית של ממש עלולה לפקוד לא רק את ארצות הברית, אלא את רוב המדינות הסחורות עמה, לרבות גוש האירו, שנקלע לאירוע עם מדינות מפתח שמתקשות לצמוח, מדינות אסיה (סין, הנתונה כבר מספר שנים לקשיים, יפן, שנאבקת עם עלייה של האינפלציה וצורך להעלות את הריבית בשטחה, ודרום קוריאה בראשן), ארצות באמריקה הלטינית (כולל ברזיל, הכלכלה ה-11 בגודלה בעולם, המתמודדת עם ריבית של 15%), ועוד.

או אז, נוכל לקבל תשובה לשאלה האם הדולר כבר אינו משמש מטבע חוף מבטחים כבעבר. ומי המועמד להחליפו. האם אכן ריבית הקרנות, שספק אם הפד יוריד משמעותית בתקופה הקרובה, נוכח לחצי המחירים הפוטנציאליים, לא תהייה אטרקטיבית מספיק כדי למשוך סוחרים לזרועותיהן החמימות והמוכרות של איגרות החוב של ממשלת ארה"ב. האם עקב השיעורים הגבוהים של החוב הציבורי והגירעון הממשלתי ביחס לתוצר – שאינם תופעה חדשה – השוק יעדיף, הפעם, להדיר את רגליו מהשטר הירוק.

להערכתי המקצועית, תחת תרחיש קצה כזה, הפגיעה הכלכלית הרוחבית תשיב לדולר את תפקיד מטבע חוף המבטחים; זאת, לא רק משום שבארצות הברית נמצא גם הפתרון לקושי – נכונות של הנשיא להתפשר, בהמשך הדרך, תוך חתירה מתמשכת של כל הצדדים לפשרות – אלא גם משום שקשה להאמין שהמטבע של כלכלה בסדר גדול של 30 טריליון דולר, 10 טריליון דולר יותר מהכלכלה הבאה בתור (סין) וכמעט 13 טריליון דולר יותר מכל גוש האירו, השלישי ברשימה, שהיא גם הכלכלה המתקדמת והמגוונת בעולם,  לא יתפוס מחדש את הבכורה בעתיד הלא רחוק.