הריבית יורדת, התשואה על הפיקדונות בבנקים נשחקת: זה הזמן של הציבור לגלות אקטיביות ולצאת מהנוחות

היקף הפקדונות של הציבור בבנקים עומד על פי נתוני בנק ישראל על 2.3 טריליון שקל, שזהו גידול של כמעט פי 2 בעשור שלם. הפיקדונות הבנקאים הם התחנה הראשונה של הציבור לכסף ועבור רבים מדי, גם התחנה האחרונה. כשריבית בנק ישראל גבוהה, אז ההתלבטות להשאיר את הכסף בבנק קלה יותר, למרות שהתשואות עדיין נמוכות באופן יחסי לשוק ההון.

בנק ישראל הפחית את הריבית, כך שהמגמה בטווח הקצר לפחות היא לכיוון ירידה. בדרך זו בנק ישראל מקל את הנטל על נוטלי ההלוואות, אך מכרסם בתשואה על הפיקדונות והאפיקים הסולידיים. 

כך הפחתת הריבית של בנק ישראל היא לפני הכל איתות ברור למשקי הבית: התקופה שבה היה אפשר להרגיש נוח להשאיר את רוב החיסכון בבנק מתקרבת לסיומה. כאשר הריבית יורדת, התשואה על האפיקים חסרי הסיכון יורדת יחד איתה. פיקדונות, תוכניות חיסכון וקרנות כספיות ממשיכים להיראות בטוחים, אך בפועל הם מספקים תשואה נמוכה יותר, לעיתים נמוכה מהקצב שבו יוקר המחיה ממשיך לעלות, הערך הריאלי של הכסף נשחק מהר יותר. במילים פשוטות, הכסף שוכב במקום שאינו משרת מספיק את העתיד של המשפחה.

בשנים האחרונות משפחות רבות התרגלו לחשוב שהבנק הוא פתרון מספק. הריבית עלתה, הפיקדונות נראו סבירים, והקרנות הכספית הפכו לאחד המוצרים הפיננסיים הפופולריים בישראל עם היקף נכסים של 180 מיליארד שקל. 

אלא שהמציאות המוניטרית משתנה. ככל שבנק ישראל יפחית את הריבית בחודשים הקרובים, התשואה הצפויה על אותם אפיקים סולידיים - תישחק. מי שממשיך לנהוג כאילו שום דבר לא השתנה, עלול לגלות בעוד עשור שהחיסכון הפנסיוני וההון הנזיל אינם מתקרבים למה שנדרש כדי לממן פרישה ועזרה לילדים.

המהלך הנכון, מתחיל בהפרדה חדה בין סוגי הכסף. כל משפחה צריכה להגדיר לעצמה שלוש מטרות בסיסיות. הראשונה היא נזילות מיידית: כסף זמין לכמה חודשים קדימה, הוצאות בלתי צפויות, חירום משפחתי. כאן מקומם של החשבון העו״ש, הפיקדונות הקצרים והקרן הכספית. השנייה היא טווח בינוני: שיפוץ דירה, החלפת רכב, לימודים או פתיחת עסק. השלישית היא לטווח הארוך: פרישה, צבירת הון לילדים, שינוי רמת החיים בגיל השלישי.

ככל שהטווח ארוך יותר, כך מסתמנת בעיה בכך שכל הכסף נמצא באפיקים חסרי סיכון וריבית נמוכה. חיסכון לטווח ארוך זקוק לתמהיל שמאפשר לו לגדול מעבר לרמת האינפלציה. כאן נכנסים לתמונה אפיקי השקעה כמו שוק ההון, מוצרים מנייתיים ומכשירים נוספים שמתאימים לרמת הסיכון של המשפחה. לא מדובר במהפכה הרפתקנית, אלא בשינוי תפיסה: במקום להסתפק ב״בלי סיכון״ במחיר תשואה כמעט אפסית, לנהל סיכון מחושב שמתכתב עם אופק הזמן.

במצב הזה מתחדד גם תפקידו של מתכנן פיננסי. קשה למשפחה ממוצעת לשבת לבד מול דפי החשבון ולתרגם אותם לאסטרטגיה. מתכנן מנוסה יודע לבנות מפת צרכים: כמה כסף צריך להיות נזיל בחודשים הקרובים, כמה ישמר לטווח בינוני, ומה ניתן לייעד לטווח ארוך ולהשקיע בהתאם. הוא יודע להסביר שהפחתת הריבית אינה רק בשורה ללווים במשכנתה, אלא גם קריאת השכמה לחוסכים שמסתמכים כמעט אך ורק על הבנק.

הפער בין משפחה שממשיכה לנהוג כאילו הריבית הגבוהה כאן להישאר לבין משפחה שעושה התאמה לתנאי הריבית הנמוכה הוא פער של עשרות ואף מאות אלפי שקלים לאורך שנים. 

הפחתת הריבית של בנק ישראל היא רגע מתאים לעצירה ולשאלות קשות: כמה מהחיסכון נמצא היום באפיקים חסרי סיכון בתשואה נמוכה, כמה מיועד למטרות ארוכות טווח, והאם הכסף שעובד עבור המשפחה הוא זה שנמצא בפיקדון או דווקא זה שמושקע בצורה מושכלת לטווח ארוך? משפחות שיענו על השאלות הללו היום, יחד עם תכנון פיננסי מסודר, יגלו שהירידה בריבית יכולה להיות נקודת פתיחה לשדרוג העתיד הכלכלי, יציאה מאזור הנוחות ותכנון.

הכותב הוא סוכן ביטוח פנסיוני ומתכנן פיננסי ב-SFP (ספיר קדוש סוכנות לביטוח בע"מ)