טראמפ חוגג שנה לנשיאותו השנייה - פוטין ושי מחככים ידיים בהנאה

עמי גינזבורג, צילום עמי ארליך FUNDER

השבוע מלאה שנה ראשונה לכהונתו השניה של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ. טראמפ עצמו בילה את יום השנה לכהונתו בפורום הכלכלי השנתי בדאבוס, שוויץ. 

משקיעים רבים בעולם ציפו לנאום של טראמפ בכנס הכלכלי היוקרתי. הסיבה: הם מתקשים להבין את מהלכיו האחרונים והכאוטים של הנשיא בזירה הבינלאומית. החשש הגדול התעורר כאשר טראמפ איים להעלות את תעריפי המכס על מדינות אירופה באופן חד צדדי, במידה והללו לא ייעתרו לדרישתו לתת לארה"ב שליטה על גרינלנד, שטחה ומחצביה.

"המכסים בשיעור של 10% ייכנסו לתוקף ב-1 בפברואר על סחורות מדנמרק, נורבגיה, שוודיה, צרפת, גרמניה, בריטניה, הולנד ופינלנד – ויעלו ל-25% ב-1 ביוני אם לא תושג הסכם לרכישת גרינלנד מארה"ב", כתב טראמפ. טוני סופרנו, הבוס הטלוויזיוני של המאפיה בניו ג'רזי, לא היה יכול לנסח איום כזה בצורה טובה יותר. 

המהלך של טראמפ זכה לתגובה חריפה בשווקים הפיננסיים וביום ב' האחרון צנח מדד S&P500 בכ-2%. נפילות נרשמו באותו היום בכל רחבי העולם.  

טראמפ נוטה להציג את עצמו כ"משכין שלום עולמי". הוא אף תובע לקבל את ההכרה בכך באמצעות זכייה בפרס נובל לשלום. ואולם מצד שני, טראמפ מכניס את הראש הצבאי והמדיני של אמריקה לעימותים חריפים בכל רחבי הגלובוס. 

בחודש האחרון לבדו היה טראמפ אחראי לכמה מהלכים צבאיים ומדיניים שנויים במחלוקת באירופה, אסיה, דרום אמריקה והמזרח התיכון. הוא הורה לחטוף את נשיא ונצואלה, ניקלאס מדורו וטען שארה"ב תנהל מעתה את המדינה ואת אוצרות הטבע שלה. הוא הבטיח למוחים והמפגינים באיראן כי יש להם "עזרה בדרך", וגרר אגב כך הרג המוני ברחובות הערים הגדולות. בשבוע האחרון, בהוראתו, מקבצת ארה"ב כוחות גדולים באזור המפרץ הפרסי, במטרה להראות שלאיומים של הנשיא על המשטר באיראן יש תוקף.

טראמפ גם מינה את עצמו לראש "מועצת השלום" שאמורה לפקח על הפסקת האש ברצועת עזה. המועצה הזו כוללת כמה מנהיגים ערביים בולטים, את נציגיו הפעלתניים לתיווך בסכסוכים העולמיים סטיב וויטקוף, ג'ארד קושנר וכן את מזכיר המדינה, מרקו רוביו. אבל לא פחות חשוב – מי שאינם נוכחים בה כלל הם נציגי מדינות מערב אירופה שלא הכירו עדיין במועצה הזו ובסמכויותיה. במיוחד לאור העובדה שלטראמפ ניתנה זכות ווטו על החלטותיה.

טראמפ ממשיך לטעון שלדנמרק אין "זכות" ריבונית על גרינלנד. זהו שקר כמובן. גרינלנד היא מדינה אוטונומית בעלת שלטון עצמי בתוך ממלכת דנמרק. היא חלק מדנמרק כבר 600 שנה. היא אמנם מרוחקת ממנה 2,900 ק"מ, אבל המרחק ממנה לארה"ב - 5,134 ק"מ – גדול יותר.

טראמפ טען גם שארה"ב 'החזירה' לדנמרק את גרינלנד אחרי מלחמת העולם השנייה. עוד שקר בוטה. גרינלנד מעולם לא היתה שייכת לארה"ב. ב-1933 קבע בית משפט בינלאומי שהיא שייכת לדנמרק. ארה"ב קיבלה זכויות להגן על האי מפני הנאצים ולמנוע מהם להשתלט עליה. היא מעולם לא קיבלה על האי זכות ריבונית.

איסלנד? מה פתאום איסלנד? 

רוב העניין של הצופים בנאומו של טראמפ בדאבוס נסב סביב השאלה: האם ארה"ב הולכת להשתמש בכוחה – הצבאי והכלכלי – כדי ליטול את השליטה על גרינלנד. נשיא ארה"ב שנראה זועף מאוד על דוכן הנואמים ניסה להגן על עמדתו: "עד הימים האחרונים כשסיפרתי להם על איסלנד, הם אהבו אותי. הם קראו לי אבא. הם אמרו: 'הוא אבא שלנו. הוא מנהל את זה.'" 

איסלנד? מה פתאום איסלנד?? ובכן, טראמפ התכוון לגרינלנד...

בהמשך הוא נשא נאום בעל נימה גזענית ומעליבה שבו התלונן שאנשים קוראים לו דיקטטור אך "לפעמים צריך דיקטטור". יותר מכל, הנאום בדאבוס העלה חשש שקיים חוסר מתאם בין הכושר המנטלי של הנשיא לבין האחריות העצומה שמוטלת עליו. 

טום ניקולס מהעיתון The Atlantic כתב בעקבות הנאום: "צפייה בנאום של טראמפ בדאבוס מובילה למסקנה שנשיא ארה"ב סובל מהפרעה נפשית. משהו עמוק לא בסדר אתו. זה גם מביך וגם מסוכן מאוד".

אנדרו אגר מ-The Bulwark כתב על העוינות של טראמפ כלפי בעלי הברית המסורתיים של ארה"ב היום: "טראמפ אמר היום למעריציו שהוא חייב לפוצץ את הסדר הליברלי הקיים כי זו הדרך היחידה להבטיח את אותם יתרונות שהסדר הליברלי כבר מביא לנו. זה דומה למשל על האיכר החמדן ששחט את התרנגולת שהטילה עבורו ביצים מזהב". 

תום פרידמן, הפרשן של ניו יורק טיימס, כתב השבוע כך: "הרשו לי לנסח זאת במונחים שטראמפ צריך להבין. אם אמריקה הייתה חברה עסקית, ניתן היה לומר שדור של עובדים, מנהלים ומשקיעים אמריקאים בנה את התאגיד המצליח, הרווחי והמשפיע ביותר בהיסטוריה של העולם — הברית הצפון אטלנטית (נאט"ו) שנוצרה מתוך אפר מלחמת העולם השנייה. 

"בהשקעה קטנה יחסית באירופה שלאחר המלחמה, הידועה כתוכנית מרשל, יצרנו שותפת סחר בריאה שעזרה להפוך את אמריקה ואירופה לעשירות מתמיד; עזרנו להפוך את אירופה מיבשת הידועה במלחמות לאומיות, אתניות ודתיות למרכז הגדול ביותר של שווקים חופשיים, אנשים חופשיים ושלטון החוק. קיבלנו שותף דמוקרטי חזק שסייע לנו לייצב את העולם ולהגביל את ההשפעה של רוסיה במשך כ-8 עשורים. דורות של מדינאים ונשיאים אמריקאים הבינו את החשיבות העליונה של ההסכם האמריקאי-אירופי ולא היו אפילו שוקלים להקריב אותו על סוגיה שולית כגון 'למי יש ריבונות בגרינלנד?'.

"רק נרקיסיסט פתולוגי שמתעקש ששמו יופיע על כל דבר — ממרכז קנדי של מישהו אחר ועד פרס נובל לשלום של מישהו אחר — יסכן את כל אלה כדי להשתלט על גרינלנד. במיוחד כשמתחשבים בכך שכבר יש לנו זכות להפעיל בסיסים צבאיים בגרינלנד ולהציב שם כוחות וטילים קדמיים. יש לנו גם את הזכות להשקיע בהפקת המינרלים של האי".

האיש ש"סיים 8 מלחמות" 

האמירה "סיימתי 8 מלחמות" נאמרת על ידי טראמפ בכל נאום כמעט. מעריציו חוזרים עליה ומהדהדים אותה כחלק מהחתירה של הנשיא לקבל את פרס נובל לשלום.  הוא חזר עליה כמובן גם בדאבוס. האומנם?

אלו המלחמות והסכסוכים שאליהם מתייחסים בבית הלבן: 1. ישראל – חמאס. 2. ישראל – איראן. 3. פקיסטאן – הודו. 4. רואנדה - הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו (DRC). 5. תאילנד - קמבודיה 6. ארמניה - אזרבייג'אן. 7. מצרים - אתיופיה. 8. סרביה - קוסובו.

חלק מהמלחמות הללו הופסקו רק לימים אחדים. בישראל ברור לכולם שהמלחמות עם חמאס ואיראן עוד לא ממש הסתיימו. ישראל עדיין יושבת על כמחצית משטח הרצועה. הדיבורים על אפשרות של סבב נוסף ממול איראן – בעיקר בעקבות המעורבות העמוקה שמגלה ארה"ב במחאות באיראן – רק מתרבים. 

בין מצרים ואתיופיה לא התחוללה מלחמה אלא רק מחלוקת דיפלומטית באשר לסכר "גרנד אתיופיאן רנסנס" שהוקם באתיופיה על נהר הנילוס הכחול. רואנדה ו-DRC עדיין מחליפות מהלומות ביניהן. מנהיגי הודו שוללים את התערבותו של טראמפ (וצדדים שלישיים אחרים) בסכסוך מול פקיסטאן וטוענים שההסכמות בין הצדדים הושגו בשיחות ישירות.

פוטין ושי מחככים ידיים בהנאה

אז מה השורה התחתונה שיכולה לסכם שנת כהונה ראשונה של נשיא לא צפוי וקפריזי בבית הלבן? נראה שצריך לחפש אותה בקו שעובר בין בייג'ינג למוסקבה. שני המנהיגים האוטוקרטים של סין ורוסיה מסתכלים מרחוק איך טראמפ פורם באבחת חרב של מכסים תמוהים, תביעות הזויות ולא מעט שקרים את התפרים שהידקו וחיברו את אמריקה עם הדמוקרטיות של מערב אירופה מאז מלחמת העולם השניה. מסתכלים, ולא מאמינים למזלם הטוב.   

ולדימיר פוטין לא היה יכול לחלום על ידיד טוב יותר בבית הלבן. כזה שיקעקע את הברית של אמריקה עם אוקראינה, יפקפק בלגיטימיות של המנהיג הנבחר שלה, וינסה לגרור אותה להפסקת אש לפי התנאים שמוכתבים לו מהקרמלין. ובנוסף, הוא גם מאיים על שותפיו לברית נאט"ו – הגוף שמהווה את האיום הגדול ביותר, ולכן גם המרסן ביותר, של שאיפות ההתרחבות של רוסיה. 

שי ג'ינפינג לא יכול היה לחלום על איש נוח עבורו כמו טראמפ. השתלטות של טראמפ על ונצואלה והאיומים על המשטר באיראן – שתי מדינות שהן ספקיות נפט מרכזיות של סין – עשויה לספק לסין לגיטימיות להשתלט בעתיד הלא רחוק על טאיוואן. בינתיים, בזכות המכסים הגבוהים, סין ואירופה מעבות את הסכמי הסחר שלהן, ומותירות בהדרגה את ארה"ב מחוץ לתמונה. 

אילו ארה"ב היתה חברה עסקית - אם לחזור לרגע לדוגמא של פרידמן – סביר להניח שהדירקטורים שלה היו מעלים לא מעט תהיות נוכח ההתנהלות של המנכ"ל החדש-ישן. האנליסטים של שוק ההון היו צולבים אותו בשאלות בשיחות הועידה, והמניות שלה היו מאבדות עשרות אחוזים מערכן בתום שנה שכזו. 

איכשהו זה עדיין לא קרה. מדדי המניות העיקריים של ארה"ב נמצאים בשנה האחרונה בעולם משלהם. אבל אל דאגה. לטראמפ יש עוד 3 שנים בתפקיד ויש עוד הרבה מה להרוס, לשבש ולקלקל כדי שאמריקה תחזור להיות 

"Great Again".