תוספת של 130 א׳ משרות בארה"ב בינואר – גבוה משמעותית מהציפיות

לאחר דחייה קלה בלו"ז, נתוני דוח התעסוקה בארה"ב מצביעים על תוספת ניכרת, של 130 א' משרות, בינואר, גבוה משמעותית מהציפיות. מעבר לזה, נתוני נוב', דצמ' עודכנו כלפי מטה ב-17 א' משרות בלבד, מתון מאוד בשביל חודש העדכון הסטטיסטי שה-BLS עורכת בינואר. ובסופו של עניין היום דיי מפתיע לעומת הסימנים המקדימים לשוק תעסוקה של גיוסים נמוכים ופיטורים נמוכים. תוספת המשרות לפי דוח ה-ADP, אשר פורסם בשבוע שעבר עמדה על 22 א'. נתוני המשרות הפנויות, בנוסף, הצביעו בעיקר על התמתנות משמעותית, בדצמבר. ועל זה יש להוסיף תוספת מתונה בלבד של כ-210 א' מובטלים חדשים בשבוע, על פי נתוני התביעות לדמי אבטלה, שפורסמו במהלך החודש – נמוך, לדוג', מהרמות הממוצעות של 2019, שלא לדבר על תקופות של מיתון בארה"ב.

בסביבה הנוכחית, השאלה עד כמה הנתון היום מהותי נעשית מורכבת משהו. מנדט הפד מהקונגרס, נזכיר, הוא "לתעסוקה מלאה ויציבות מחירים." את החלק השני של המחירים, הפד מפרש כיעד האינפלציה הידוע של 2 אחוז, קרי, משהו שאנחנו באופן דיי עקבי גבוהים ממנו, בשנים האחרונות. הנקודה היא, ופה זה נהיה קצת יותר רגיש, שאנחנו גבוהים ממנו בעיקר בגלל מחירי שירותים, אלה שמושפעים משמעותית מאותו שוק תעסוקה.

את החלק של התעסוקה, הפד מפרש בתור: "רמת התעסוקה הגבוהה ביותר או רמת האבטלה הנמוכה ביותר שהמשק יכול לקיים בהקשר של יציבות מחירים." הפער בין שתי ההגדרות שמוצעות פה למושג של תעסוקה מלאה, גישת התעסוקה או גישת האבטלה, הוא רחב יותר ממה שניטה לדמיין, בהתבוננות ראשונה. מבחינת "רמת התעסוקה," אם שיעור ההשתתפות בשוק התעסוקה היה קבוע, האיזון היה מגיע כאשר מספר המועסקים הייתה ממשיך לצמוח באותו הקצב של המשתתפים בשוק התעסוקה. עם כ-160 מיליון מועסקים במשק האמריקאי, וגידול אוכלוסייה רלוונטי מוערך של כ-0.5%-1.0%, זה אומר 800 א' עד 1.6 מיליון עובדים בשנה, או כ-65-130 א', בחודש. בהשוואה לזה, הנתון היום נמצא בחלקו העליון של אותו היעד. אבל מצד שני, אחרי עליות מתונות יותר בחודשים הקודמים, קשה לקבוע אם מדובר בשינוי מגמה של קצב הגיוס המתון בחודשים הקודמים.

מהצד השני, למרות העלייה בשיעור ההשתתפות בינואר לרמת 62.5% זו מבטאת, עדיין, רמה נמוכה היסטורית. בסביבות 2019, לדוג', עמדנו על שיעור השתתפות של כ-63.0%, וגם בסביבות סוף 2023, תחילת 2024, הרמה הייתה גבוהה יותר בכ-0.2% מהנוכחית. על הרקע הזה, שיעור האבטלה, שהתמתן ב-0.1% ל-4.3% הוא נמוך יחסית. ואם נתחשב באותו שיעור השתתפות, אפשר אפילו להגיד שהוא נמוך באופן בלתי נמנע. ובמובן הזה, לפי ההגדרה הזו אנחנו עמוק בתחום של תעסוקה מלאה, עבור הנסיבות הנוכחיות.

ההתמתנות בקצב העלייה השנתי של השכר השעתי, מ-3.8% ל-3.7% היא ברוכה בהקשר הזה. אבל עדיין, בהתחשב באמור לגבי האבטלה, זה לא מה שיביא את החלק התעסוקתי של מנדט הפד לפגוש את יעד האינפלציה.

נתוני מדד המחירים בארה"ב, שיפורסמו ביום ו', צפויים למתן משמעותית את האינפלציה. על פי הערכתנו, גם רמה של 2.4% היא אפשרית, קרי, שפל של חצי שנה בנתון הזה. חלק מזה נובע מגורמים צרכניים. אבל יש פה גם סיוע קל של מחירי הנפט לדוג', שכבר עלו מאז ינואר. ובמובן הזה, דוח התעסוקה של היום ממחיש כנראה בצורה ברורה יותר את הקושי בהורדת ריבית בארה"ב. והשווקים בארה"ב מתמחרים כעת הסתברות של כ-20% בלבד להורדה כאמור, בהחלטה הקרובה.