עלייתו של שי ג׳ינפינג – נשיא סין [חלק ב]

נוצר ע"י AI
 

מגן הסיליקון, קו פרשת המים הגיאופוליטי והמאבק בין וושינגטון לבייג׳ינג

בחלק הראשון של סקירה זו ליווינו את חמש־עשרה שנות המפגשים בין שי ג׳ינפינג לנשיאי ארצות הברית. ראינו כיצד מודל של שיתוף פעולה והשתלבות הלך ונשחק, עד שהוחלף בהכרה מפורשת בכך ששתי המדינות מצויות בתחרות אסטרטגית ארוכת טווח. אולם מתחת להסכמי הסחר, למלחמת המכסים, למאבק על שבבים ולניסיונות ליצור ״יציבות אסטרטגית״, נותרה סוגיה אחת שבייג׳ינג הגדירה שוב ושוב כעניין ליבה: טייוואן.

אם התחרות על AI, מחשוב־על, שבבים ומינרלים קריטיים היא שדה המערכה הכלכלי־טכנולוגי של המאה ה־21, מצר טייוואן הוא המקום שבו התחרות הזאת עלולה להפוך ממשבר אסטרטגי לעימות צבאי.

מכאן גם משמעות הבחירה של שי במושג ״מלכודת תוקידידס״. 

תוקידידס היה היסטוריון יווני מהמאה- 5. הוא תיאר כיצד עלייתה של אתונה (המעצמה העולה) והפחד שהדבר עורר בספרטה (המעצמה הקיימת) המבוססת הפכו את המלחמה הפלופונסית לבלתי נמנעת. לפי התיאוריה, כאשר כוח חדש ומתעצם מאיים לדחוק הגמון קיים, החיכוך המבני והחשדנות ההדדית גוררים את הצדדים למלחמה.

במאי 2026 הוא שאל את דונלד טראמפ בבייג׳ינג האם סין וארצות הברית מסוגלות להתגבר על המלכודת הנוצרת בין מעצמה עולה למעצמה מבוססת. בספטמבר, בוושינגטון, הוא כבר הכריז שהמלכודת ״ניתנת להתגברות״. אבל דווקא בתוך השיח על מניעת עימות המשיך שי להציג את טייוואן כגבול שאסור לארצות הברית לחצות.

בחלק הראשון של סקירה זו ליווינו את חמש־עשרה שנות המפגשים בין שי ג׳ינפינג לנשיאי ארצות הברית. ראינו כיצד מודל של שיתוף פעולה והשתלבות הלך ונשחק, עד שהוחלף בהכרה מפורשת בכך ששתי המדינות מצויות בתחרות אסטרטגית ארוכת טווח. אולם מתחת להסכמי הסחר, למלחמת המכסים, למאבק על שבבים ולניסיונות ליצור ״יציבות אסטרטגית״, נותרה סוגיה אחת שבייג׳ינג הגדירה שוב ושוב כעניין ליבה: טייוואן.

אם התחרות על AI, מחשוב־על, שבבים ומינרלים קריטיים היא שדה המערכה הכלכלי־טכנולוגי של המאה ה־21, מצר טייוואן הוא המקום שבו התחרות הזאת עלולה להפוך ממשבר אסטרטגי לעימות צבאי.

מכאן גם משמעות הבחירה של שי במושג ״מלכודת תוקידידס״. 

תוקידידס היה היסטוריון יווני מהמאה- 5. הוא תיאר כיצד עלייתה של אתונה (המעצמה העולה) והפחד שהדבר עורר בספרטה (המעצמה הקיימת) המבוססת הפכו את המלחמה הפלופונסית לבלתי נמנעת. לפי התיאוריה, כאשר כוח חדש ומתעצם מאיים לדחוק הגמון קיים, החיכוך המבני והחשדנות ההדדית גוררים את הצדדים למלחמה.

במאי 2026 הוא שאל את דונלד טראמפ בבייג׳ינג האם סין וארצות הברית מסוגלות להתגבר על המלכודת הנוצרת בין מעצמה עולה למעצמה מבוססת. בספטמבר, בוושינגטון, הוא כבר הכריז שהמלכודת ״ניתנת להתגברות״. אבל דווקא בתוך השיח על מניעת עימות המשיך שי להציג את טייוואן כגבול שאסור לארצות הברית לחצות.

משנת 1949 לעמימות האסטרטגית

שורשי המחלוקת נמצאים במלחמת האזרחים הסינית. ב־1949 נסוגה ממשלת הרפובליקה של סין בהנהגת הקואומינטנג לטייוואן, לאחר ניצחון הקומוניסטים והקמת הרפובליקה העממית בסין היבשתית. מאז מתקיימת בטייוואן מערכת ממשל נפרדת; הרפובליקה העממית מעולם לא שלטה באי, אך בייג׳ינג רואה בו חלק מסין ומציבה את האיחוד כיעד לאומי.

כאשר ארצות הברית העבירה ב־1979 את ההכרה הדיפלומטית מבירת טייוואן לבייג׳ינג, הקונגרס חוקק את Taiwan Relations Act. החוק קבע מסגרת להמשך יחסים לא־רשמיים עם טייוואן ולאספקת אמצעים הדרושים להגנתה. ב־1982 נוספו ״שש ההבטחות״ של ממשל רייגן, ובהן שארצות הברית לא קבעה מועד לסיום מכירות הנשק לטייוואן, לא התחייבה להתייעץ עם בייג׳ינג לפני מכירות כאלה ולא התחייבה ללחוץ על טייפה להיכנס למשא ומתן עם סין.  על המסגרת הזאת נבנתה מה שמכונה ״עמימות אסטרטגית״. וושינגטון אינה מתחייבת מראש אם וכיצד תתערב צבאית במקרה של מלחמה, אך גם אינה נותנת לבייג׳ינג ודאות שארצות הברית תעמוד מן הצד. העמימות נועדה ליצור הרתעה כפולה , כלפי שימוש סיני בכוח, אך גם כלפי מהלך חד־צדדי מטייוואן שעלול להביא להסלמה.

שי ג׳ינפינג: האיחוד כחלק מההתחדשות הלאומית

תחת שי קיבלה טייוואן מקום בולט יותר בחזון הפוליטי הכולל של בייג׳ינג. בנאום מרכזי בינואר 2019 קשר שי בין איחוד סין לבין ״ההתחדשות הגדולה של האומה הסינית״ והבהיר שהסוגיה אינה יכולה להידחות מדור לדור. בייג׳ינג ממשיכה לומר כי היא מעדיפה איחוד בדרכי שלום, אך אינה שוללת שימוש בכוח.  החרפת השפה ניכרה במיוחד ב־2022. בפגישתו עם ג׳ו ביידן בבאלי הגדיר שי את טייוואן כעניין הנמצא ״בליבת האינטרסים הליבתיים״ של סין וכ־״קו האדום הראשון שאסור לחצות ביחסי סין–ארצות הברית״.

במקביל החריפה הפעילות הצבאית סביב האי. התרגילים הסיניים בעקבות ביקורה של ננסי פלוסי באוגוסט 2022 סימנו שינוי בדפוס הפעילות: טילים, גיחות אוויריות, פעילות ימית וחציות תכופות יותר של קו האמצע במצר. מאז הפכו תרגילים המדמים מצור ותקיפות משולבות לחלק משמעותי יותר מהלחץ שמפעילה בייג׳ינג.

טייוואן משנה את תפיסת ההגנה

לטייוואן אין אפשרות להתחרות בסין על בסיס מספרי. היא קטנה בהרבה באוכלוסייה, בתקציב ובכמות המטוסים, הספינות והטילים. לכן האסטרטגיה שלה בנויה על עיקרון אחר: לא להיות חזקה יותר מסין, אלא להפוך את כיבושה לקשה, איטי ויקר מאוד.

דו״ח ההגנה של טייוואן מ־2025 מגדיר את תפיסת הכוח כ־“Multi-domain denial, resilient defense” מניעה רב־זירתית והגנה עמידה. הדגש הוא על לוחמה א־סימטרית, ניידות, ביזור מערכות, שרידות לאחר מכת פתיחה ויכולת להמשיך להילחם גם אם חלק מהתשתיות נפגעו. 

ע"פ של רוייטרס, עד 2029 מתכננת טייוואן להחזיק יותר מ־1,800 טילים נגד ספינות, ובהם Harpoon אמריקאיים ומשפחת Hsiung Feng המקומית. אליהם מצטרפים רחפנים, מוקשים, מערכות נ״מ, HIMARS וטילים נגד שריון. ההיגיון הגיאוגרפי פשוט. מיליון חיילים בסין אינם מיליון חיילים בטייוואן. כל כוח פולש צריך לחצות את המצר, להגן על ספינות הנחיתה, ליצור תנאים מתאימים באוויר ובים, להשתלט על חופים או נמלים ולהמשיך להזרים תחמושת, דלק וכוחות. זהו צוואר הבקבוק שטייוואן מנסה להפוך למסוכן ככל האפשר.

טייוואן משנה את תפיסת ההגנה

לטייוואן אין אפשרות להתחרות בסין על בסיס מספרי. היא קטנה בהרבה באוכלוסייה, בתקציב ובכמות המטוסים, הספינות והטילים. לכן האסטרטגיה שלה בנויה על עיקרון אחר: לא להיות חזקה יותר מסין, אלא להפוך את כיבושה לקשה, איטי ויקר מאוד.

דו״ח ההגנה של טייוואן מ־2025 מגדיר את תפיסת הכוח כ־“Multi-domain denial, resilient defense” מניעה רב־זירתית והגנה עמידה. הדגש הוא על לוחמה א־סימטרית, ניידות, ביזור מערכות, שרידות לאחר מכת פתיחה ויכולת להמשיך להילחם גם אם חלק מהתשתיות נפגעו. 

ע"פ של רוייטרס, עד 2029 מתכננת טייוואן להחזיק יותר מ־1,800 טילים נגד ספינות, ובהם Harpoon אמריקאיים ומשפחת Hsiung Feng המקומית. אליהם מצטרפים רחפנים, מוקשים, מערכות נ״מ, HIMARS וטילים נגד שריון. ההיגיון הגיאוגרפי פשוט. מיליון חיילים בסין אינם מיליון חיילים בטייוואן. כל כוח פולש צריך לחצות את המצר, להגן על ספינות הנחיתה, ליצור תנאים מתאימים באוויר ובים, להשתלט על חופים או נמלים ולהמשיך להזרים תחמושת, דלק וכוחות. זהו צוואר הבקבוק שטייוואן מנסה להפוך למסוכן ככל האפשר.

הנשק האמריקאי ודילמת הביטחון

בדצמבר 2025 אישרה ארצות הברית חבילת מכירות נשק אפשריות לטייוואן בהיקף של כ־11.1 מיליארד דולר, הגדולה ביותר שהוכרזה עד אז. היא כללה, בין היתר, 82 משגרי HIMARS ו־420 טילי ATACMS, תותחי M109A7, טילי Javelin, רחפנים וציוד נוסף. אלא שהסיפור לא הסתיים שם. נכון לסוף ספטמבר 2026, חבילת נשק נוספת של כ־14 מיליארד דולר עדיין ממתינה להחלטת טראמפ. במקביל נרשמו עיכובים בסיוע ובאספקת נשק שכבר אושר, וסנאטורים משתי המפלגות מפעילים לחץ על הממשל להתקדם.

כאן נוצרת דילמת ביטחון קלאסית. וושינגטון וטייפה אומרות שהנשק נועד להרתיע פלישה ולכן למנוע מלחמה. בייג׳ינג רואה באותו נשק בדיוק אמצעי המרחיק את טייוואן מאיחוד ומעמיק את המעורבות האמריקאית בסוגיה שהיא מגדירה פנימית. ככל שסין מפעילה יותר לחץ, לטייוואן יש תמריץ גדול יותר להתחמש; ככל שטייוואן מתחמשת, בייג׳ינג יכולה לראות בכך סיבה להפעיל לחץ נוסף.

מגן הסיליקון

אל הממד הצבאי מצטרפת שכבה שאין לה מקבילה בעולם של תוקידידס: תעשיית השבבים. TSMC היא כיום החברה הדומיננטית בעולם בתחום ייצור השבבים לפי הזמנה. לפי TrendForce, ברבעון השני של 2026 הגיע חלקה לכ־72.5% מהכנסות שוק ה־foundry העולמי. משרד המסחר האמריקאי מעריך שהיא מייצרת יותר מ־90% משבבי הלוגיקה המתקדמים בעולם. לכן עימות סביב טייוואן אינו רק אירוע צבאי. הוא עלול לשבש בתוך זמן קצר אספקה של שבבים הדרושים ל־AI, מרכזי נתונים, טלפונים, כלי רכב ומערכות ביטחוניות.  ארצות הברית מנסה לצמצם את התלות הזאת.

במסגרת חוק CHIPS הוענקו ל־ TSMC Arizona עד 6.6 מיליארד דולר במימון ישיר. המפעל הראשון באריזונה החל ייצור בהיקף גבוה ברבעון האחרון של 2024; המפעל השני אמור להתחיל ייצור במחצית השנייה של 2027, ובניית המפעל השלישי כבר החלה. ובכל זאת, TSMC ממשיכה במקביל להשקיע בטייוואן במפעלי 2 ננומטר ובאריזה מתקדמת.

מכאן נובע מושג ״מגן הסיליקון״: לא התחייבות רשמית של ארצות הברית להילחם בגלל TSMC, אלא העובדה שכל פגיעה בטייוואן עלולה להטיל מחיר כלכלי וטכנולוגי עצום גם על ארצות הברית ועל העולם.

 

פסגת וושינגטון 2026: הרבה הסכמות — אבל לא בנקודות החיכוך המרכזיות

טבלת הסיכומים שפורסמה לאחר ביקור שי בוושינגטון מחדדת את הפרדוקס. הצדדים הצליחו להתקדם דווקא במקומות שבהם ניתן לנהל את התחרות, אבל לא בנושאים שקובעים את מאזן הכוחות.
 

ההסכמות המסחריות כוללות הפחתות מכס הדדיות על סחורות בשווי כ־60 מיליארד דולר, הארכת הפוגת הסחר והסכם לרכישת פחם אמריקאי. במקביל, רויטרס ציינה שהסוגיות המרכזיות  מכסים רחבים יותר, מינרלים נדירים, רכישות סיניות והגבלות טכנולוגיה נדחו למעשה להמשך המשא ומתן. ובטייוואן  הסוגיה החשובה ביותר לענייננו, לא הייתה פריצת דרך.

שי ביקש שטראמפ יעבור מהנוסח האמריקאי המסורתי של ״איננו תומכים בעצמאות טייוואן״ ל־״אנו מתנגדים לעצמאות טייוואן״. לא פורסם שינוי כזה, ובימים שלאחר הפסגה מסרה טייפה שקיבלה מסרים שלפיהם מדיניות ארצות הברית לא השתנתה.

זו אולי המסקנה החשובה ביותר מן הטבלה:  שתי המעצמות מסוגלות להגיע להסכמות בנושאים שבהם ניתן לחלק רווחים, הן מתקשות הרבה יותר בנושאים שבהם ויתור של צד אחד נתפס כרווח אסטרטגי של הצד האחר.

הפתיל של מלכודת תוקידידס

וזה מחזיר אותנו למלכודת עצמה.סין אינה חייבת להכריז שהיא רוצה להיות ״מספר אחת בעולם״ כדי שהדינמיקה תפעל. די בכך שהיא ממשיכה להתעצם ודורשת שמרחב הפעולה האמריקאי בסביבתה יתחשב יותר באינטרסים שלה. ארצות הברית אינה חייבת לרצות לבלום את סין בכל מחיר; די בכך שהיא חוששת שנסיגה תפגע במאזן הכוחות ותערער את אמינותה מול בעלות בריתה.

טייוואן נמצאת בדיוק בנקודת החיבור בין שתי התפיסות.בעיני בייג׳ינג, איחוד הוא עניין של ריבונות ומורשת לאומית. בעיני וושינגטון, שימוש בכוח לשינוי הסטטוס־קוו ישפיע על מאזן הכוחות באסיה ועל אמינות ההרתעה האמריקאית. ובעיני הכלכלה העולמית, האי הוא גם אחד המרכזים החשובים ביותר לייצור הטכנולוגיה שעליה נשענת מהפכת ה־AI .

השאלה המרכזית בשנים הקרובות אינה רק אם אחד הצדדים רוצה מלחמה אין כיום ראיה פומבית לכך שזו המטרה המועדפת על מי מהם. הסיכון נמצא במקום אחר: האם אחת המעצמות תגיע למסקנה שהזמן פועל נגדה.

וושינגטון עשויה לחשוש שהמשך התחזקות הצבא הסיני יצמצם בהדרגה את יכולתה להרתיע. בייג׳ינג עלולה לחשוש שהתחמשות טייוואן, התחזקות קשריה עם ארצות הברית ופיזור הדרגתי של תעשיית השבבים מצמצמים את האפשרויות העומדות בפניה בעתיד.

כאשר שני הצדדים מתחילים לחשוש שהמתנה תחליש את עמדתם, פעולה שנועדה מבחינת אחד מהם למנוע מלחמה עלולה להתפרש אצל האחר כצעד שמקרב אותה.

לכן המבחן האמיתי של אותה ״יציבות אסטרטגית קונסטרוקטיבית״ שעליה הסכימו טראמפ ושי לא יהיה מספר מוצרי הצריכה שעליהם הופחתו המכסים. הוא יהיה במצר טייוואן.

שם יתברר אם שתי המעצמות מסוגלות לשמור על קווים אדומים, הרתעה ותקשורת  ובכל זאת להשאיר לצד השני מספיק מרחב כדי שלא יגיע למסקנה שהמתנה מסוכנת יותר מפעולה.

סוף המלכודת? מה קרה לאתונה ולספרטה – ומה ניתן ללמוד על ארצות הברית וסין

במקרה ההיסטורי שממנו נולד המושג, המעצמה המבוססת אכן ניצחה. המלחמה הפלופונסית הסתיימה בשנת 404 לפנה״ס בתבוסת אתונה, המעצמה העולה, ובניצחון ספרטה, המעצמה המבוססת. לאחר שהצי האתונאי הוכה באייגוספוטמוי ב־405 לפנה״ס, הצליחה ספרטה לחסום את פיראוס ולנתק את אתונה מנתיבי האספקה שלה. הרעב והמצור הכריעו את העיר. תנאי הכניעה חייבו את אתונה להרוס את החומות הארוכות ואת ביצורי פיראוס, למסור את רוב צי המלחמה שלה ולוותר למעשה על האימפריה הימית שבנתה. במבחן המיידי של המאבק על ההגמוניה, ספרטה ניצחה.

אלא שהניצחון הספרטני לא יצר סדר יציב לאורך זמן. ספרטה הפכה לכוח המוביל ביוון, אך בתוך כמה עשורים נשחק מעמדה במלחמות נוספות. בשנת 371 לפנה״ס הביסה תבאי את הצבא הספרטני בקרב לאוקטרה ושברה את עליונותה. המאבקים החוזרים בין ערי־המדינה החלישו את המערכת היוונית כולה; עד אמצע המאה הרביעית לפנה״ס לא הייתה עוד עיר־מדינה שהצליחה להחזיק בהגמוניה יציבה. החלל שנוצר אפשר למקדוניה של פיליפוס השני לעלות. בשנת 338 לפנה״ס הובסה הקואליציה של אתונה ותבאי בקרב כירונאה, ומאותו שלב איבדו ערי־המדינה היווניות חלק ניכר מעצמאותן במדיניות החוץ. ההיסטוריה היוונית מלמדת אפוא שהמעצמה המבוססת יכולה לנצח את המעצמה העולה – ובכל זאת לצאת מן המאבק לתוך מערכת חלשה ושונה מזו שניסתה לשמר.

ומה יהיה ״הסוף״ של ארצות הברית וסין? כאן ההקבלה ההיסטורית נעצרת. אין כיום בסיס לקבוע מי מן השתיים תגבר, אם בכלל תהיה הכרעה מסוג זה. בניגוד לעולם של אתונה וספרטה, שתי המעצמות מחזיקות בנשק גרעיני, קשורות זו בזו במסחר ובשרשראות אספקה עולמיות, ופועלות בתוך מערכת שבה שבבים, בינה מלאכותית, מינרלים קריטיים ושווקים פיננסיים הם חלק ממאזן הכוחות לא פחות מציים וטילים. בספטמבר 2026 הסכימו טראמפ ושי למסגרת של ״יחסים קונסטרוקטיביים של יציבות אסטרטגית״ המבוססים על כבוד, הוגנות והדדיות – ניסיון לנהל את התחרות, לא לבטל אותה.

לכן הלקח של אתונה וספרטה אינו תחזית שלפיה ארצות הברית או סין חייבות לנצח. הוא אזהרה מפני תוצאה אחרת: מאבק שבו גם המנצח משלם מחיר אסטרטגי כבד והמערכת כולה משתנה. במאה החמישית לפנה״ס ספרטה ניצחה את אתונה, אך פחות משבעה עשורים לאחר מכן כבר לא הייתה ההגמון של יוון, ובתוך דור נוסף עלתה מקדוניה מעל ערי־המדינה. במאה ה־21, מלחמה בין ארצות הברית לסין סביב טייוואן עלולה לפגוע לא רק בשתי המעצמות אלא גם במערכת הסחר, הטכנולוגיה והפיננסים העולמית. משום כך מצר טייוואן הוא יותר ממבחן של כוח צבאי: הוא המבחן האם מעצמה מבוססת ומעצמה עולה מסוגלות לנהל שינוי במאזן הכוחות בלי להגיע למצב שבו עצם המאבק מחליש את שתיהן. ההיסטוריה של אתונה וספרטה כבר נכתבה; הסוף של ארצות הברית וסין עדיין פתוח.

https://www.funder.co.il/article/210661

 

מרווחים שוקי הון בע"מ.

קובי אליסוף – מנכ"ל.

יאיר מור – כלכלן ואנליסט.

 

מקורות נבחרים – מחלקת מחקר א.ב. מרווחים שוקי הון:
1. Taiwan Relations Act (Public Law 96-8).
2. U.S. Arms Sales Package to Taiwan ($11.1B), Defense Security Cooperation Agency (DSCA), December 2025.
3. Taiwan Arms Sale Backlog & Pending Approvals Assessment, 2025–2026.
4. U.S. Intelligence Community Annual Threat Assessment, March 2026.
5. Taiwan Ministry of National Defense – National Defense Report: Multi-Domain Denial and Resilient Defense Strategy.
6. The Semiconductor Geopolitical Fault Line: TSMC and Global Supply Chains, ORF Research.
7. U.S. Department of Commerce, CHIPS Direct Funding Terms for TSMC Arizona Facilities.
Xenophon, Hellenica, Book II – Aegospotami and the surrender of Athens, 405–404 BCE (Perseus Digital Library).
Thomas R. Martin, An Overview of Classical Greek History – The Aftermath of the Peloponnesian War and the Rise of Macedonian Power (Perseus Digital Library).

מסמך זה הוכן על ידי חברת א.ב. מרווחים שוקי הון בע"מ למטרות אינפורמטיביות והעשרה כללית בלבד. אין לראות במסמך זה, כולו או חלקו, משום ייעוץ השקעות, שיווק השקעות, המלצה או הזמנה לרכוש או למכור ניירות ערך או נכסים פיננסיים כלשהם. הנתונים והמידע המובאים במסמך אינם מהווים תחליף לייעוץ או ניהול השקעות אישי המתחשב בצרכיו, מטרותיו, מצבו הפיננסי ופרופיל הסיכון של כל אדם. א.ב. מרווחים שוקי הון בע"מ ומי מטעמה אינם אחראים לכל נזק, הפסד או הוצאה שייגרמו עקב הסתמכות על האמור במסמך זה. החברה מנהלת תיקי השקעות ועשויה להחזיק, לקנות או למכור עבור לקוחותיה או עבור עצמה את ניירות הערך והנכסים המוזכרים במסמך זה מעת לעת.