מרכז מולד >> מהי השאלה החשובה ביותר שאיש לא שואל על המבצע הצבאי בעזה

מהי השאלה החשובה ביותר שאיש לא שואל על המבצע הצבאי בעזה • למה צריך, דווקא עכשיו, לחזור לדבר פוליטיקה בלי שום מבוכה • ומהם חמשת העקרונות שמחנה המרכז-שמאל צריך להדגיש כשהוא מדבר על המצב ברצועה?
 

1. בואו נדבר רגע על מדיניות:
 
בשבועות האחרונים עוסקות המערכת הפוליטית והתקשורת בשאלה שנדמית מרכזית וחשובה, אך בפועל היא כמעט ריקה מתוכן: האם ישראל צודקת ביציאתה למבצע צבאי נגד החמאס? דרך אחרת לנסח את השאלה היא - האם מדובר במלחמת אין ברירה?

שתי השאלות הללו בעייתיות, מפני שהן תלויות, בראש ובראשונה, בטווח הזמן שבמסגרתו אנחנו בוחנים את שלל הברירות שעומדות בפני ישראל. ככל שמתקרבים לפעולה הקרקעית, כך נראה שיש פחות אפשרויות פעולה נוספות מלבדה. ככל שיש פחות אופציות, כך הבחירה של הממשלה נראית בלתי-נמנעת ומוצדקת יותר.

סבב הלחימה הנוכחי מתנהל כבר יותר משבועיים, שבמהלכם אנו סופגים אבידות קשות - אנושיות, מדיניות, כלכליות. בינתיים נראה כי הממשלה אינה עומדת באף אחת מהמטרות שהציבה לעצמה לפני היציאה למבצע. היא לא פירקה את תשתית החמאס; לא הגיעה להסכם על פירוז עזה; לא הפסיקה את ירי הרקטות; ואפילו הרס המנהרות של הימים האחרונים לא ימנע, לצערנו הרב, את חפירתן מחדש. בהתחשב בכך שהעורף הישראלי סופג אש כבר שבועות ארוכים, השאלה החשובה ביותר מבחינת מדיניות איננה אם אנחנו צודקים אלא אם הממשלה שלנו מובילה אותנו בכיוון הנכון.

צריך לומר זאת שוב ושוב: המבצע הצבאי הנוכחי הוא פועל יוצא של מדיניות נתניהו בחמש השנים האחרונות. מדיניות זו מתבססת על כמה עקרונות: ניהול סכסוך במקום פתרון סכסוך, היעדר יוזמה מדינית, חיזוק חמאס על-ידי קבלת תכתיביו כשהוא פועל באלימות, הורדת רמת החיים בעזה לשפל המדרגה, מאבק בפיוס הפלסטיני ועוד. כשפורטים את המדיניות של נתניהו לצעדים קונקרטיים, כשנזכרים בכל צמתי ההחלטות שבהם עמד - המבצע הנוכחי נראה פתאום פחות כגזירה משמיים או כאסון-טבע בלתי ניתן למניעה אלא כחלק ממכלול, כאירוע בעל הקשר. במלים אחרות, ההתנהלות של נתניהו בשנים האחרונות לא הופכת את מדינת ישראל לפחות צודקת בשבועות האחרונים, אבל היא מעלה שאלות קשות על האסטרטגיה הכוללת שלו. וזו השאלה החשובה באמת.

המדיניות שמציע מחנה המרכז-שמאל פרגמטית בהרבה מזו של הימין, והיא רואה בסבבי הלחימה תופעה שניתן לפתור באמצעות הסדרים ארוכי-טווח. ביסודה עומדת בחינה מפוכחת ומורכבת של בריתות אזוריות, גורמים להתלקחות, גורמים לרגיעה, מקלות וגזרים, מנופים בינלאומיים; היא לא מדברת על הסכסוך במונחים של נצח ולא מתארת אותו כהוריקן שנוחת על חופי המזרח התיכון יום בהיר אחד.

לכן התשובה לשאלה "אבל מה עושים עכשיו?" לא אמורה לעורר מבוכה בקרב מנהיגי המרכז-שמאל. התשובה מתחילה במשפט: "קודם כל, לא את מה שעשינו עד עכשיו".
 
2. למה לנו פוליטיקה עכשיו:

בשבועות האחרונים עושה הנהגת המרכז-שמאל את ההפך הגמור: היא עסוקה בשאלות של צדקת הדרך ולא בשאלות של מדיניות. המעטים שכן מעדיפים לבחון את התמונה הכוללת וזונחים את הפרספקטיבה הנקודתית, לא מאתגרים מספיק את תפיסת נתניהו לגבי "ניהול הסכסוך". זוהי, כזכור, ההנחה הבסיסית שלפיה לסכסוך אין שום פתרון אפשרי וכל שנותר לעשות הוא "לנהל אותו". כלומר, להיקלע לסבבי אלימות תקופתיים, לנשוך שפתיים ולהתכונן לסבב הבא.

ראוי למחנה המרכז-שמאל ללמוד מהאופן שבו פועלת הנהגת הימין בימים האחרונים, במיוחד מפלגת "הבית היהודי" שמציעה שוב ושוב, ללא שמץ מבוכה, אלטרנטיבה מדינית. שם מבינים שדווקא עכשיו הגיעה העת לחזור לפוליטיקה: פוליטיקה לא במובן של תככנות מאוסה אלא במובן של ניסוח תשובות לשאלות הגדולות ביותר העומדות בפנינו כמדינה. על-פי נפתלי בנט, מטרת המבצע צריכה להיות להפוך את הרצועה ליהודה ושומרון. כלומר, לכבוש אותה מחדש. זוהי תוכנית מופרכת ומסוכנת, אבל ניתן לומר לזכותה כי הוא לא עוסקת בצדק אלא ביעד פוליטי ממשי.

בזמן שכל מה שיש לימין להציע הם סבבי לחימה אינסופיים (כך על-פי תפיסת ראש הממשלה עצמו) או לחילופין תזות משיחיות על כיבוש הרצועה, על מחנה המרכז-שמאל לומר בפה מלא כי אפשר היה לייתר את הצורך במבצע אם ההנהגה הייתה מובילה מדיניות אחרת. ללא אמירה פוליטית על המצב הפוליטי, להנהגת המחנה פשוט אין זכות קיום.
 
3. מנהרות, פיוס, ייאוש - ומה שביניהם:

בהקשר הספציפי של המבצע, יש כמה דברים שצריכים להיאמר כבר עכשיו:
רק עצמאות פלסטינית מלאה והיפרדות מישראל יובילו להפסקת סבבי הלחימה. היעד המדיני של ממשלת ישראל צריך להיות חתירה להסדר ארוך טווח המבוסס על עצמאות מלאה של השטחים הפלסטינים מישראל. כל אפשרות אחרת תוביל בהכרח לעוד ועוד סבבי אלימות, כפי שנוכחנו בשבועות האחרונים.

לא ניתן לנתק את עזה מהגדה. תשעת ההרוגים בהפגנות בגדה במהלך סוף השבוע האחרון הם הוכחה נוספת לכך שאי-אפשר לנתק בין המתרחש בעזה לבין המתרחש בגדה. לפיכך, האינטרס הישראלי הוא דווקא לקרב בין שני האזורים הללו ולא להרחיק ביניהם. גם במישור הפוליטי, ולא רק הביטחוני, אירועי החודש האחרון הוכיחו כי ישראל שגתה באופן חמור כשעצרה את המשא ומתן עקב הסכם הפיוס בין פת"ח לחמאס. הסכם ארוך טווח ייחתם מול הגדה ועזה גם יחד, ולכן יש אינטרס ישראלי מובהק לחזק את השתיים ולא להפריד ביניהן.

צריך להכחיד לא רק את מנהרות הטרור עצמן אלא גם את האינטרס להשתמש בהן. המנהרות הן איום ביטחוני חמור וממשי, אבל עלינו לזכור כי השימוש העתידי בהן הוא פועל יוצא לא רק של קיומן אלא גם של אינטרס פלסטיני להשתמש בהן. עלינו להתמודד לא רק עם הרס המנהרות, אלא גם עם השאלה כיצד יוצרים תנאים שבהם לפלסטינים לא יהיה כל אינטרס לעשות בהן שימוש.

אין לנו אינטרס ביצירת יריב שאין לו מה להפסיד. בשבועות האחרונים התברר עד כמה תנאי החיים הקשים בעזה בלתי-כדאיים לישראל. בסופו של דבר, המצב הקיומי האומלל שהתפתח בעזה רק הזיק לאינטרס הישראלי כי הוא יצר שם אוכלוסייה מיואשת יותר, שאין לה מה להפסיד, וכן תלות של אוכלוסייה זו בחמאס, שכביכול מגן עליה מפני ישראל שהביאה אותם לשפל קשה כל-כך.

גם ישראל צריכה לקיים הסכמים. ייתכן כי הייתה זו טעות לשחרר אסירים פלסטינים תמורת שחרור גלעד שליט; ייתכן כי שחרור אסירים במהלך המו"מ במקום הקפאת הבנייה ביהודה ושומרון הייתה טעות. אבל מרגע שזוהי החלטה רשמית של ממשלת ישראל, היא לא יכולה לחזור בה (כפי שעשתה כשביטלה את הפעימה הרביעית של שחרור האסירים), גם לא לאחר מעשה (כפי שעשתה כשהחזירה את האסירים לכלא אחרי חטיפת שלושת הנערים). התנהלות כזו פוגעת באמינות של ממשלת ישראל ומסרסת את היכולת שלנו לנהל משא ומתן בעתיד. הגורמים הקיצוניים בתוך הממשלה הנוכחית מודעים היטב להשפעות ארוכות הטווח של ביטול התחייבויות אלה ומעודדים אותן בדיוק מתוך כוונה לרופף עוד יותר את האמון בין הצדדים ולסכל הסדר עתידי.
 
 
 
 מיכאל מנקין
מנכ”ל מולד - המרכז להתחדשות הדמוקרטיה
 



הנתונים, המידע, הדעות והתחזיות המתפרסמות באתר זה מסופקים כשרות לגולשים. אין לראות בהם המלצה או תחליף לשיקול דעתו העצמאי של הקורא, או הצעה או  או שיווק השקעות או ייעוץ השקעות ב: קרנות נאמנות, תעודות סל, קופות גמל, קרנות פנסיה, קרנות השתלמות או כל נייר ערך אחר או נדל"ן– בין באופן כללי ובין בהתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל קורא – לרכישה ו/או ביצוע השקעות ו/או פעולות או עסקאות כלשהן. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול בו שינויי שוק ושינויים אחרים. כמו כן עלולות להתגלות סטיות בין התחזיות המובאות בסקירה זו לתוצאות בפועל. לכותב עשוי להיות עניין אישי במאמר זה, לרבות החזקה ו/או ביצוע עסקה עבור עצמו ו/או עבור אחרים בניירות ערך ו/או במוצרים פיננסיים אחרים הנזכרים במסמך זה. הכותב עשוי להימצא בניגוד עניניים. פאנדר אינה מתחייבת להודיע לקוראים בדרך כלשהי על שינויים כאמור, מראש או בדיעבד. פאנדר לא תהיה אחראית בכל צורה שהיא לנזק או הפסד שיגרמו משימוש במאמר/ראיון זה, אם יגרמו, ואינה מתחייבת כי שימוש במידע זה עשוי ליצור רווחים בידי המשתמש.