נְגִישׁוּת

גודל טקסט

גדול קטן רגיל

ניגודיות גבוהה במיוחד

הפעל רגיל

גופן קריא

הפעל רגיל

טקסט מודגש

הדגש רגיל

הדגשת קישורים

הפעל בטל
דווח

החלטת הממונה על ההגבלים >> הפוליטיקאים מברכים, אנחנו נשלם את המחיר

אצלנו לא מענישים על חוסר מעש, ועל חוסר החלטיות, אולי כדאי לשנות את הגישה, ההחלטה של דייוויד גילה היא בהחלט מקום ראוי להתחיל

 

 
 

משה מימון, עורך פאנדר
LinkedinFacebookTwitter Whatsapp
24/12/2014

בעוד התגובות במערכת הפוליטית מברכות, על הנס שקרה לנו ועל כך שישראל ניצלה מציפורני הטייקונים, אני מעוניין להשמיע קול אחר. החלטת הממונה על ההגבלים, הראשונה לא זו שניתנה היום, ניתנה לפני שנתיים. וגם זה אחרי התלבטות ארוכה מאוד. אגב, כל מי שהיה קשור למאגרי האנרגיה של ישראל גרר רגליים, בקבלת החלטה. הממשלה החליטה לאשר את מכסות ייצוא הגז, שנתיים אחרי מסקנות צמח. שלא נדבר על ששינסקי. וכמובן הממונה, שהנתונים שיש בידיו היום, לא היו שונים בכלל ממה שהיה מול עיניו במתן ההחלטה באוקטובר 2013. ובכל זאת, אז הוא גרר רגליים, והיום הוא עוד הופך את ההחלטה של עצמו. למה? אז הוא פחד  והיום הוא קיבל אומץ? מה השתנה בשנתיים האלה.

מה שהשתנה בשנתיים האלה, הם שפיתוח מאגר לווייתן מתחיל להיראות יותר ויותר כמו חלום רחוק. הרי בואו נראה באיזה מצב אנחנו כאן במשק האנרגיה שלנו: 

ראשית, ישראל היא לא מדינה אהודה בעולם באופן כללי, ובעולם האנרגיה בפרט, שכן השחקנים המרכזיים (חברות אופ"ק למשל) לא ממש מחבבות אותנו. כל זה לא היה משנה לחברות האנרגיה הגדולות, אם אלה היו רואות בישראל מדינה עם פוטנציאל אנרגטי. הצרה היא שזה ממש לא המצב. אנחנו אולי רואים את עצמנו כמעצמה אנרגטית, אבל אנחנו אפילו לא טיפה בים האנרגיה העולמי. אנחנו אפילו לא על המפה. אז למה שחברות האנרגיה הגדולות ירגיזו את השחקניות המרכזיות בעולם? הן לא, ואכן הן לא מגיעות לכאן. נובל אנרג'י היא החברה היחידה (יחד עם וודסייד שהתקפלה) והיא בכלל לא נמצאת בסדר הגודל של ה-majors, שכאמור לא מגיעות לכאן בכלל.

כדי ללמוד על מצבנו האנרגטי המדהים, באפריל 2013, שכנתנו מצפון, לבנון, הוציאה מכרז לפיתוח מאגרי האנרגיה שנמצאים לחופיה. גם אנחנו, גם לבנון וגם קפריסין, ניזונים מאותו מקור שנקרא אגן הלבאנט (Levant Basin), למכרז של לבנון - מדינה עם משטר רגולטורי בעייתי הרבה יותר מאצלנו, עם סכסוכי דמים פנימיים, ומאבקי שליטה מקומיים, אז למכרזים שלהם ניגשו לא פחות מ-53 חברות, בהן כל חברות ה-majors. להזכיר מדובר באותו מאגר, זה לא שבלבנון יש איזה בוננזה שאצלנו אין, אם כבר הפוך. אבל כאמור לשם כל ה-majors מגיעות, אלינו אף אחד לא מגיע.

זה מביא אותי לעניין נוסף, והוא העובדה הפשוטה שאין ממש מחסור בגז טבעי בעולם. מאגרי גז טבעי בעולם מתגלים חדשות לבקרים, והביקוש לגז טבעי לא עולה בהתמדה. להבדיל מנפט, השימוש בגז טבעי הוא די מוגבל והוא בעיקר לחשמל. אין זה אומר שהגז שלנו מיותר, אבל הביקוש המקומי, מגיע בעיקר דרך חברת חשמל, הוא מוגבל, ולא רואים כאן עשרות מפעלים שמסבים את עצמם לשימוש בגז. חברות האנרגיה הגדולות נמצאות כיום בתפוקה מלאה מבחינת יכולות החיפוש וההפקה שלהן, כך שהן בהחלט יכולות לבחור את הפרוייקטים שזוכים לפיתוח.

זה מביא אותנו לנקודה נוספת, והיא המאגרים הגדולים של האמריקאים שמצטרפים לעוגת ההיצע הגדולה גם כך. ייצוא גז אינו דבר טריוויאלי, הוא נעשה ברובו בצינור, ולכן גם כרוך בהסכמים בילטראליים ארוכי טווח (יש כמובן דרכים לשבור הסכמים כאלה, כפי שהמצרים לימדו אותנו, ועד היום לא ממש שילמו על כך מאומה). ייצוא של גז, על-ידי הנזלה מייקר מאוד את הגז, מה גם שממשל אובאמה לא ממש שש להעניק רשיונות לייצוא גז, כך שארה"ב עדין לא שחקנית ייצוא משמעותית. אבל, העובדה שלארה"ב, צרכנית האנרגיה הגדולה בעולם, יש גז טבעי בשפע, זה אומר שהיא מקטינה מאוד את יבוא האנרגיה שלה, ומפנה גז טבעי לטובת מקומות אחרים בעולם. כך שגם מהכיוון הזה אין לישראל נחת וזה גורם נוסף שמקטין את כדאיות פיתוח מאגר לווייתן, לעת עתה.

עכשיו, אלה הם רק נתוני הפתיחה של ישראל. נתונים עגומים מאוד בכל קנה מידהלכל הנתונים האלה אנחנו מוסיפים רגולטורים רופסים, שלא מסוגלים לקבל החלטות בתוך זמן סביר, שמסתכלים על משק האנרגיה של ישראל, דרך דעת הקהל ועמודי הפייסבוק, שמעוניינים לרצות במקום לנהל ולהנהיג. היה מקום לבצע שינויים רגולטוריים במשק האנרגיה של ישראל, זה נכון. לצורך העניין ששינסקי וצמח בדין קמו. אלה היו ועדות ענייניות, ששקלו את כל ההיבטים. אבל, אחרי שהוועדות קיבלו מסקנות, לקח שנה לאמץ את ששינסקי, ולקח שנתיים לאמץ את מסקנות צמח. אגב, כפרט פיקנטי, מי שקיבל החלטה בסוף לגבי מכסות הייצוא היה ראש הממשלה, ולא שר האנרגיה סילבן שלום, שכן ההחלטה פשוט היתה גדולה עליו, על סילבן, שמשך כל כהונתו, לא ביצע שום החלטה משמעותית בנוגע למשק האנרגיה בארץ.

בל נשכח את עניין מתקן ההנזלה, שעדין לא קם, כי חשבו שהוא הולך לקום בחוף עתלית, על החוף ממש. למרות שהאמת המרה היא שהוא הולך לקום כמה קילומטרים משם, ליד מה שהיום זה מתקן לטיהור שפכים, שאני מניח שאף אחד לא משתזף לידו. כך שהיום הגז מתמר מגיע לישראל באמצעות צינור יחיד שנסלל בזמנו ממאגר ים תטיס. מדובר בצינור הולכה ישן, שרק מחכה לפיגוע שישבית אותו לכמה ימים טובים, ושוב נחזור לימי הפחם והמזוט, המזהמים והיקרים.

אז גם אחרי שקיבלו את ההחלטות על מכסות הייצוא, התקיים הליך בג"צ. זה בסדר שמתקיימת בחינה, אבל גם לבג"ץ לקח המון זמן להחליט. ואחר-כך גם דייוויד גילה שרך את רגליו, התמהמה ובסוף החליט מה שהחליט. והנה היום, שנתיים אחרי, אותה החלטה, כשהגז מתמר כבר זורם לארץ מזה למעלה משנה, כששום דבר חדש לא התווסף למארג השיקולים שלו. החליט דייוויד גילה, שזה הזמן לשנות את החלטתו, הנה הוא קיבל אומץ, וגם הוא חברתי. גם הוא עושה משהו.

כבר בנובמבר 2013 התבטא מנכ"ל נובל אנרג'י, צ'רלס דייווידס, שפיתוח מאגר נובל אנרג' יתעכב. למה העיכוב? בגלל חוסר הוודאות הרגולטורי כאן בארץ. את החוויה המדהימה שעוברת כאן נובל אנרג'י רואים כולם. כל החברות יודעות ומכירות את הבוץ שאנחנו מאכילים את נובל אנרג'י כאן אצלנו. והנה אנחנו לא מפסיקים לעשות את זה, לא מפסיקים להוסיף חוסר ודאות למשוואה, שגם ככה היא הרת סיכון, הרי חיפושי נפט וגז, בטח במים עמוקים, גם אחרי הגילוי הם עדין טומנים בחובם סיכון לא מבוטל. וישראל מצליחה להוסיף סיכון על סיכון, ולהקטין משמעותית את סיכויי פיתוח משק אנרגיה כאן בישראל.

מילא מה שכבר גילו, אבל מה עם חיפושים נוספים? מישהו שמע על נסיונות הפקה, ועל קידוחים חדשים לאחרונה? סליחה, לא לאחרונה, בשנתיים האחרונות? אנרגיה למדינה היא כמו חמצן לגוף האנושי. בלי אנרגיה מדינה לא יכולה להתקיים. ראוי שמדינת ישראל תסתכל נכוחה אל פני המציאות, ותחליט אם וכיצד היא מעוניינת לקדם את משק האנרגיה בישראל, בין בפרוייקטים קיימים, ובין בפרוייקטים חדשים נוספים. בצורה הנוכחית, לא יקום כאן משק אנרגטי ראוי. לא יהיו חיפושים נוספים, שלא לדבר על תגליות ופיתוחים. ולאור זאת אנחנו נישאר תלויים במה שמצאנו עד כה, ונמשיך להיות תלויים בכל מיני מדינות קוואזי ידידותיות, או ידידותיות לעת מצוא, נמשיך לשלם מחיר עצום על ייבוא אנרגיה, מחיר שאותו כולנו מרגישים, יום יום בכיס (ו...לא ההוצאה הגדולה ביותר של חברות חשמל היא לא על משכורות אלא על אנרגיה), בתחנת הדלק, בתעריף החשמל, במחירי האנרגיה לתעשייה, שמגולגלים בסוף עלינו הצרכנים. 

מי שרוצה מסר חברתי, משק אנרגטי מפותח זה צדק חברתי. בוא נבחן את מצבה של נורבגיה אחרי שמצאה מצבורי אנרגיה עצומים לחופי הים הצפוני. המדינה הזו היא בין העשירות בעולם, לאזרחיה יש קרן שנוסדה מתמלוגי הגז והנפט, ושבעוד מספר שנים יהיו בה כטריליון דולר. על מדינה של 6 מיליון איש, תעשו לבד את החשבון מה זה אומר. אגב, זו גם המדינה הירוקה בעולם, כי היא יכולה להרשות זאת לעצמה. אצלנו המצב הוא הפוך לגמרי. פרוייקטי אנרגיה נדחים, מבוטלים, מתמהמהים, ואין כאן שום כיוון, אין יד מכוונת, ואין איש אמיץ שיקבל החלטות.

רוצים צדק חברתי? זעקו לשמים שיפתחו כאן כבר משק אנרגטי ראוי. תנו ודאות רגולטורית, קבלו החלטות בהליכים מהירים. אבל למען השם, תחליטו כבר, ואחרי שהחלטתם, קחו אחריות על ההחלטה, ותעניקו את מה שצריך - ודאות רגולטורית. ובטח ובטח אל תשנו שוב את כללי המשחק (גם ההחלטה המקורית של דייוויד גילה לא היתה פשוטה). מישהו מהיזמים הישראלים שפועל בחו"ל היה ממליץ לאיזשהו יזם אחר שמעוניין לפעול במדינה כמו ישראל, שכדאי לו לפעול? אולי אם הרווח היזמי היה אסטרונומי. מה שכמובן לא המצב כאן. אז אין זה פלא אם כן שאין כאן תור של יזמי אנרגיה שמגיעים להסתער על השוק הישראלי. אין כאן פיתוחים חדשים ותגליות חדשות. העיקר, יש כותרות שאפשר למכור לציבור, ואפשר לגזור קופון, כי יש עכשיו בחירות. אצלנו בארץ, אף אחד לא שילם בראשו או בכסאו על דברים שלא עשה. את המחיר אנחנו משלמים.




הנתונים, המידע, הדעות והתחזיות המתפרסמות באתר זה מסופקים כשרות לגולשים. אין לראות בהם המלצה או תחליף לשיקול דעתו העצמאי של הקורא, או הצעה או שיווק השקעות או ייעוץ השקעות ב: קרנות נאמנות, תעודות סל, קופות גמל, קרנות פנסיה, קרנות השתלמות או כל נייר ערך אחר או נדל"ן – בין באופן כללי ובין בהתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל קורא – לרכישה ו/או ביצוע השקעות ו/או פעולות או עסקאות כלשהן. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול בו שינויי שוק ושינויים אחרים. כמו כן עלולות להתגלות סטיות בין התחזיות המובאות בסקירה זו לתוצאות בפועל. לכותב עשוי להיות עניין אישי במאמר זה, לרבות החזקה ו/או ביצוע עסקה עבור עצמו ו/או עבור אחרים בניירות ערך ו/או במוצרים פיננסיים אחרים הנזכרים במסמך זה. הכותב עשוי להימצא בניגוד עניניים. פאנדר אינה מתחייבת להודיע לקוראים בדרך כלשהי על שינויים כאמור, מראש או בדיעבד. פאנדר לא תהיה אחראית בכל צורה שהיא לנזק או הפסד שיגרמו משימוש במאמר/ראיון זה, אם יגרמו, ואינה מתחייבת כי שימוש במידע זה עשוי ליצור רווחים בידי המשתמש.
x