משרד האוצר >> יש הנחיות לפיהן תבוטל הבלעדיות של מרבית סניפי הרשת סופר פארם בקניונים ברחבי הארץ

בארץ:

בעולם:

אחד הביטויים הנפוצים ביותר לתיאור מוצרים שמחירם הגבוה משקף רווחיות חריגה הינו "מחירים של בית מרקחת". למרות הרושם שאולי קיים בציבור, ביטוי זה אינו "המצאה ישראלית". כבר בשנת 1776, בספרו הנודע, "עושר העמים" (The Wealth of Nations), כתב אדם סמית את המשפט הבא: 

"In this country, "pharmacist's profit" is a byword for exceptionally high earnings".

במקור, ביטאו הרווחים הגבוהים של בתי המרקחת את רמת הכישורים הגבוהה של הרוקחים (אדם סמית כינה את הרוקחים בספרו: "הרופאים של העניים"). העובדה לפיה גם כיום הדימוי לעיל נתפש רלבנטי, מעלה מספר שאלות. בעבודה קודמת שפרסמנו השבנו על אחת מהן – האם ליבואני הטואלטיקה ומוצרי הטיפוח ישנה "תרומה" לרמות המחירים הגבוהות של מוצרים אלו בישראל.  הממצאים שעלו מאותה עבודה הצביעו על שיעורי רווחיות חריגים בקרב היבואנים, כאשר אחד ההסברים המרכזיים לכך הינו התופעה הנרחבת של יבוא בלעדי. בעבודה הנוכחית ערכנו ניתוח דומה ביחס למקטע הקמעונאי בענף. קרי, רשתות הפארם  ובתי המרקחת הפרטיים. 

הניתוח התבסס על מאגרי המידע של רשות המסים, הכוללים בין היתר מספר משתנים מרכזיים מהדוחות הכספיים המוגשים ע"י החברות במשק לרשות המסים ודיווחי השכר של המעסיקים. זה המקום לציין כי בשל הסודיות החלה על נתוני החברות הפרטיות, המהוות את חלק הארי של החברות בענף הפארם, ניתוח הנתונים נעשה באופן כזה שאין בו כדי לחשוף את גודל השוק או הרווחיות של חברה או רשת פארם בודדת. כמו גם את האופן בו מבנה רשת כלשהי עשוי לפגוע בתחרות בענף. 

הממצאים המרכזיים העולים מעבודה זו מצביעים על גידול חד בריכוזיות במקטע הקמעונאי בענף הפארם בשנים 2015-2010, אל הרמה הגבוהה ביותר לפחות מאז תחילת שנות האלפיים. במקביל נרשמה באותן שנים עליה בשיעור הרווחיות בענף, אל רמה הגבוהה משמעותית מזו המאפיינת את ענפי המסחר הקמעונאי, אם כי נמוכה מזו שנמצאה בקרב יבואני הטואלטיקה.

בענף הפארם היו פעילות בשנת 2015 כ-600 חברות.  סך המחזור שלהן באותה שנה עמד על כ-7 מיליארד ₪. בהשוואה לשנת 2003 זהו גידול ריאלי של 80%. הגידול החד בהיקף המכירות של החברות בענף חל במקביל לגידול חריג ברמת הריכוזיות הענפית, גידול אשר התרכז רובו ככולו בחמש השנים האחרונות. בתרשים ש1 מוצגת התפתחות מדד הרפינדל (HHI), אחד המדדים המקובלים ביותר לבחינת ריכוזיות ענפית. 

תרשים ש1: ענף רשתות הפארם ובתי המרקחת – מדד הרפינדל (HHI)

 

מקור: שע"מ; עיבודי אגף הכלכלן הראשי

מעבר לגידול החד בריכוזיות, יש לציין כי רמתו של מדד הרפינדל בענף זה, הניצבת בשנת 2015 על 0.58, הינה מהגבוהות ביותר מבין כלל ענפי המשק. לשם השוואה, בענף הבנקאות, מהענפים הריכוזיים ביותר במשק, ניצבת רמתו של מדד הרפינדל על 0.22 "בלבד". נציין עוד, כי לפי הנחיות ה- FTC (Federal Trade Commission) בארה"ב, רמת HHI הגבוהה מ-0.25 מעידה על ריכוזיות גבוהה מאד. ביטוי מוחשי יותר לרמת הריכוזיות בענף הפארם ניתן לקבל ממדד CR2, מדד המבטא את חלקן של שתי החברות הגדולות בסך המחזור הענפי. מדד זה הגיע בשנת 2015 לרמת שיא של 86%. בהקשר זה יש לציין כי הצגת מדד CR2 בענף זה הינה מאולצת, במובן זה שקיימת שונות גבוהה בגודלן של שתי החברות הגדולות בענף. אלא שמפאת חיסיון הנתונים אנו מנועים "מלפרק" מדד זה לשני רכיביו. לחלופין, ניתן ללמוד על התפתחות הריכוזיות בענף מנתוני משרד הבריאות על מספר בתי המרקחת, הפרטיים ואלו השייכים לרשת סופר-פארם,  בין השנים 2015-2003. ממצאים אלו מופיעים במפה המצורפת לסקירה זו.

במקביל לגידול החד בריכוזיות הענף בשנים 2015-2010, נרשם גידול בשיעור הרווחיות הממוצע של החברות, זאת לאחר שחיקה ברווחיות במחצית השניה של העשור הקודם. זה המקום להזכיר, כי בניתוח שערכנו ביחס ליבואני הטואלטיקה, נמצא כי באותן שנים בה נשחקה רווחיות רשתות הפארם ובתי המרקחת, נרשם גידול חד ברווחיות היבואנים.  

בתרשים ש2 מוצגים שיעורי הרווחיות והרווח המצרפי של כלל החברות בענף הפארם. במקביל,  על רקע הריכוזיות הגבוהה בענף, המוצאת ביטוי בין היתר גם בשונות גבוהה בשיעורי הרווחיות בין חלק מהחברות הגדולות בענף לבין האחרות, מוצגת בתרשים התפתחות הרווחיות של החברות בענף שאינן חלק מרשתות הפארם. 

תרשים ש2: רשתות הפארם ובתי המרקחת – סך רווחים ושיעור רווחיות, 2015-2003

 

מקור: שע"מ; עיבודי אגף הכלכלן הראשי

מתרשימים 1 ו-2 לעיל, בולטת העובדה כי במהלך התקופה הקצרה יחסית, 2009-2007, בה חלה ירידה בריכוזיות הענף, נשחקה גם רווחיות החברות. ניתוח הנתונים מעיד על התגברות התחרות בין שתי הרשתות הגדולות במהלך אותן שנים. אלא שמאז, עם היחלשותה של אחת הרשתות, הלכה וגברה הריכוזיות בענף ובמקביל הלך ועלה שיעור הרווחיות.  כך, שיעור הרווחיות הממוצע בענף זה בשנת 2015 עמד על 4.3%, גבוה כפליים משיעור הרווחיות המקובל בענפים תחרותיים בענף המסחר. לשם השוואה, בענף המסחר הקמעונאי במזון עומד שיעור זה על כ-2% בלבד. מתרשים ש2 ניתן לראות גם ששיעור הרווחיות הממוצע בענף מוטה כלפי מטה בשל החברות שאינן נמנות על רשתות הפארם (ברובן בתי מרקחת פרטיים). בקרב חברות אלו עמד שיעור הרווחיות בשנת 2015 על 2.0%  בלבד, כאשר שיעור זה נמצא במגמת ירידה בעשור האחרון (בתחילת העשור הקודם עמד שיעור זה על 3%). אין בידינו די נתונים כדי להסביר את ההרעה ברווחיות בתי המרקחת הפרטיים, אולם סביר להניח כי הגידול החד בריכוזיות הענף (שפירושו ירידה בכוחם היחסי של בתי המרקחת הפרטיים) הקטין את כח המיקוח שלהם מול הספקים, אשר כפי שצוין, מרביתם הינם יבואנים בלעדיים. מעבר לכך, מובן כי היכולת של בית מרקחת פרטי להתמודד עם מתחרה הנמנה על רשת גדולה, כאשר מספר הסניפים הפועלים במסגרת של רשת פארם הלך והתרחב בעשור האחרון, הינה מוגבלת. ביטוי לכך ניתן למצוא בין היתר בעובדה לפיה כ-40% מבתי המרקחת הפרטיים שהיו פעילים בשנת 2003 לא שרדו עד שנת 2015. שיעור זה גבוה משמעותית מזה של אלו הנמנים על רשת הפארם הגדולה.  בהקשר זה נציין כי בהשוואה בינלאומית נמצא כי ישראל מדורגת בתחתית הדרוג בפרמטר המבטא את היחס בין מספר בתי המרקחת בקהילה למאה אלף תושבים (ראה תרשים ש3).  

תרשים ש3: מספר בתי מרקחת בקהילה ל- 100,000 תושבים – מדינות ה-OECD –שנת 2015

 

מקור: FIP (2015) Global Trends Shaping Pharmacy - Regulatory Frameworks, Distribution of Medicines and Professional Services. 2013-2015.

כאשר בוחנים את מבנה המקטע הקמעונאי בענף הפארם בישראל בהשוואה למדינות המפותחות, נמצא כי מבנה השוק בישראל שונה באופן מהותי, כאשר בולט בו מיעוט של רשתות גדולות (שאינו מוסבר רק בגודל השוק הקטן יותר). כך, ברבות מהמדינות המפותחות נצפית בשנים האחרונות מגמה של התכנסות בתי מרקחת אל תוך רשתות (אינטגרציה אופקית) או חיבור ליצרנים (אינטגרציה אנכית). מקור תופעה זו הינו בירידה בשולי הרווח של התרופות המפוקחות. על מנת להתמודד עם שולי רווח הולכים וקטנים, מציעים בתי מרקחת במדינות רבות שירותים משלימים, בעלי שולי רווח גבוהים יותר, כגון מכירת תרופות ללא מרשם, מוצרי טבע וטואלטיקה, בדיקות מעבדה וכדומה. במובן זה השירות של מכירת תרופות מרשם הופך ל"עוגן" עבור הרשת, כאשר עיקר הרווח שלה הינו במוצרים המשלימים. קיימת טענה לפיה, כדי לקדם שירותים משלימים אלו, קיים תמריץ לבתי המרקחת "ליצור תורים" בפעילות הליבה שלהם שהיא כאמור מכירת תרופות. בתהליך זה של התכנסות לרשתות קיימת סכנה להגברת הריכוזיות, ומכאן להפחתת התחרות בענף. במקרה הקיצוני, של מונופול המתחרה בחברות קטנות, עומדות בפני המונופול אסטרטגיות רבות כגון הובלת מחירים, דחיקת מתחרים על ידי "תמחור טורף", חתימה על בלעדיות, ניצול כוח שוק ברכש ופעולות נוספות אשר בטווח הארוך יבואו לידי ביטוי במחירים גבוהים יותר. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מהעובדה כי לרשתות פארם ישנו יתרון לגודל ויעילות גבוהה יותר. דוח מפורט של ה-OECD   מתייחס לתחלופה זו, בין היעילות שברשתות הפארם לבין הסכנה לעליה בריכוזיות. 

חלק מהמדינות שמות דגש על מניעת היווצרות ריכוזיות גבוהה בענף, זאת ע"י הגבלת מספר הסניפים שיכולים להיות לאותם הבעלים. כך למשל, בגרמניה עומד מספר הסניפים המקסימלי על ארבע בלבד,  דבר המונע למעשה קיומן של רשתות פארם במדינה. בפולין מגובשת בימים אלו חקיקה דומה. מנגד, בארה"ב ובבריטניה למשל, מתאפשרת הקמתן של רשתות פארם, אולם על הרגולטור מוטלת החובה לבחון מיזוגים ורכישות בענף על מנת למנוע היווצרותה של רשת אחת דומיננטית בשוק. בהקשר זה יש לציין כי בבריטניה פועלות כיום שתים עשרה רשתות פארם בינלאומיות, המחזיקות ביחד כמחצית מהשוק, עובדה המביאה לכך שמדד הרפינדל בענף הפארם בבריטניה נמוך משמעותית מאשר בישראל. במספר מדינות, ביניהן נורבגיה, ננקטו מהלכים של דה-רגולציה, אשר הביאו למיזוגים וכניסה של רשתות פארם. אמנם, המהלך הביא בטווח הקצר לירידת מחירים, אבל במקביל חלה עליה חדה בריכוזיות (רשת אחת הגיעה לנתח שוק של 80%), אשר העלתה חששות בדבר פגיעה בתחרות. כתוצאה מכך, החליטה ממשלת נורבגיה על הגבלת מספר הסניפים של רשת לשיעור שלא יעלה על 40% מכלל השוק. 

למותר לציין כי בישראל לא מוטלת מגבלה על גודלן של רשתות הפארם (הן כמותית, דהיינו מספר הסניפים שבבעלותן, והן בבחינת נתח השוק). בעניין זה, קשה להתעלם מקיומה של מגבלת גודל, ברמה הגיאוגרפית, המוטלת על הרשתות הקמעונאיות בענף המזון בישראל, מגבלה שנכנסה לתוקף בשנת 2012 בעקבות מסקנות "ועדת קדמי" לבחינת התחרות בענף המזון.  

מעבר להיבט של השפעה על רמת מחירים, הגידול בריכוזיות בענף עשוי להשפיע גם על רמת השכר של העובדים בענף. השפעה זו תלויה במידה רבה במספר קריטריונים בהם רמת הפריון של העובדים, התאגדות העובדים ואפשרויות תעסוקה מחוץ לענף. בענפים בהם מדובר בעובדים יחסית חלשים ולא מאוגדים,  כניסה או הימצאות של שחקן דומיננטי לענף עלולים להוריד את השכר בכל הענף, זאת בין היתר עקב היכולת של החברה לפעול גם כמונופול בשוק העבודה ולהטות את חלוקת הרווחים.  כך למשל, בארה"ב נבחנה השפעה של פתיחה של מרכולים של Wall-Mart על השכר בשוק הקמעונאי במחוזות השונים מיד לאחר הפתיחה. נמצא, כי סך התעסוקה בענף ירדה וכך גם השכר הממוצע של העובדים. 

 

יתכן ויש בכך כדי להסביר את הממצאים העולים מניתוח שכר העובדים בענף זה. נמצא כי בין השנים 2015-2003 ירד ריאלית השכר (ברוטו) הממוצע לעובד בענף הפארם בשיעור של 5%. זאת כאשר השכר הממוצע (ברוטו) של כלל העובדים בענפי במסחר עלה ריאלית באותן שנים ב-6% (ואף בשיעור גבוה יותר, של 10% בכלל המשק).  כאשר מביאים בחשבון שבמהלך העשור האחרון הופחתו שיעורי המס על עבודה ובוחנים את השינוי הריאלי בשכר נטו של העובדים בענף הפארם, נמצא כי זה עלה בשיעור מתון של כ-2%. יש בכך כדי לרמז כי המעסיקים בענף זה "נטלו" לעצמם את החיסכון במס שהיה אמור להגיע לכיסם של העובדים (ראה תרשים ש4).

 

תרשים ש4: השכר הממוצע לעובד בענף הפארם, 2015-2003, ברוטו ונטו, במחירי 2015

 

בניתוח רמות השכר של העובדים בענף, בין יהודים לבין בני מיעוטים,  בולטת העובדה שבניגוד לממצאים בכלל המשק, רמות השכר של בני המיעוטים גבוהה מזו של היהודים (ראה תרשים ש5). אין בידינו נתונים על משלח היד של המועסקים בענף (למשל, רוקחים או קופאים), אולם בהינתן השיעור הגבוה יחסית של בני מיעוטים מקרב הרוקחים, שיעור העומד על 35%,  סביר להניח כי פערי השכר שנמצאו מוסברים בשיעור הגבוה יחסית של רוקחים מבין המועסקים בני המיעוטים, ביחס לשיעורם של הרוקחים מסך המועסקים היהודים בענף. יתכן גם ולשיעור הגבוה יחסית של בני מיעוטים מקרב הרוקחים ישנה השפעה על יכולת המיקוח שלהם מול המעסיקים, ולפיכך על צמיחת השכר בענף. נציין עוד כי מקרב כלל המועסקים בענף (לא רק מקרב הרוקחים) נאמד משקלם של בני המיעוטים בכ-25%, גבוה ממשקלם בסך המועסקים במשק.

 

תרשים ש5: שכר ממוצע ושכר חציוני בענף הפארם, 2014, – בני מיעוטים לעומת יהודים

 

לסיכום, הממצאים העולים מעבודה זו מצביעים על גידול חד בריכוזיות  המקטע הקמעונאי בענף הפארם, אל רמה המשקפת ריכוזיות חריגה. במקביל לגידול בריכוזיות, עלה גם שיעור הרווחיות הממוצע בענף, אל רמה הגבוהה משמעותית מזו המאפיינת ענפים תחרותיים בענפי המסחר. בולטת העובדה שבקרב החברות שאינן נמנות על רשתות הפארם נשחקה רווחיות זו. ניתוח הממצאים, שעל חלקם חל חיסיון, מצביע כי שחיקה זו ברווחיות בתי המרקחת הפרטיים חלה, לפחות בחלקה, על רקע משתנים הקשורים לתנאי התחרות בענף.

הממצאים לעיל, המעידים כי לא רק במקטע הסיטונאי קיימת רווחיות חריגה (כפי שעלה מניתוח קודם שערכנו), אלא גם במקטע הקמעונאי קיימת תופעה זו, מדגישים את החשיבות של נקיטת הצעדים המשלימים שנועדו להביא לירידה ביוקר המחיה של המוצרים בקטגוריה זו. כך, מעבר לצעדים שכבר הוחל ביישומם, של פתיחת ענף הטואלטיקה ליבוא מקביל, ישנה חשיבות ליישומה בפועל של החובה שהוטלה בחוק ההסדרים האחרון על רשתות הפארם, על פרסום שוטף באינטרנט של מחירי המוצרים הנמכרים ברשתות אלו (בדומה לחובה שהוטלה עוד קודם לכן על רשתות השיווק). החלטה זו אמורה להיכנס לתוקף החל מיוני השנה. בנוסף, ההסכמות שהתקבלו לאחרונה בין הרשות להגבלים עסקיים לבין רשת סופר-פארם, לפיהן תבוטל הבלעדיות של מרבית סניפי הרשת בקניונים ברחבי הארץ, יש בהן כדי לתרום להגברת התחרות בענף.