100 דולר לחבית נפט ? תחשבו שוב, 6 סיבות לא להשקיע בנפט

הבוקר, כדרכי, עברתי על כותרות עיתוני הבוקר, בניסיון להבין לעומק מהו מקור הסכסוך בין רוסיה ואוקראינה, ולאן הוא צפוי להתגלגל בימים הקרובים. אחרי קרוב לשעה מצאתי את עצמי תוהה ממש כמו נשיא אוקראינה וידידיו בממשלות המערב: "מה לעזאזל רוצה ולדימיר פוטין? מדוע הוא מתעקש להפר הסכמים מהעבר ומנסה לגרור את העולם למלחמת עולם שלישית?"

בהמשך עברתי לדפדוף דיגיטלי באתרים הפיננסים. המראה לא היה מלבב. הכותרות היו ברורות למדי: הסכסוך באוקראינה הוא הגורם העיקרי שמפיל את הבורסות ודוחף את הנפט לשיא של 8 שנים. בשעות הבוקר נסחרה חבית של נפט מסוג "טקסס מתוק" סביב 96 דולר. נפט מסוג ברנט כבר פלרטט עם רמה של 100 דולר לחבית. 

רגע אחד. 100 דולר לחבית? למה זה נשמע לי מוכר? האם לא היינו פעם בסיפור הזה? 

היינו גם היינו. לזמן קצר באמצע 2008 זינק מחירה של חבית נפט לשיא של 127 דולר לחבית. המשבר הפיננסי של סוף 2008 דרדר את מחיר החבית עד לשפל של 40 דולר לחבית בינואר 2009. 

שנתיים לאחר מכן, במהלך 2011, כשהוא נישא על גלי ניסיונות ההפיכה במדינות ערב, שב הנפט לטפס עד שהגיע לשיא של יותר מ-140 דולר לחבית. אבל בסתיו של 2014 שב הנפט וצנח בחדות, בין השאר בשל הניסיונות של מדינות אופ"ק להחליש את מעמדה של ארה"ב באמצעות הגדלה מסיבית של התפוקה אצלן. בסוף 2014 כבר חזר הנפט ל-50 דולר לחבית, ועד תחילת 2020 הוא המשיך לנוע בתחום צר יחסית של 50-75 דולר לחבית. 

ואז הגיעה הקורונה. במחצית הראשונה של 2020, "תקופת הסגרים", צלל הנפט עד לשפל של 10 דולר לחבית. מאז חלפו שנתיים, שבהם העולם עדיין לא שב לגמרי לקדמותו. לפחות בכל הקשור לענף התחבורה.

"לפני הקורונה הייתי טס לבלגיה באחת משתי טיסות יומיות ישירות לבריסל", הסביר לי לפני כמה ימים ידידי, איש העסקים נ'. "היום, יש רק שתי טיסות כאלה בשבוע. בשביל להגיע לבריסל אני צריך לפעמים לעשות קונקשן בפרנקפורט ולחכות שם שעות. זה סיוט".

בעיני זהו תיאור ממצה. ענף התעופה העולמי עדיין רחוק מימי השגרה של טרום-קורונה. זה יקרה, אולי, רק לקראת סוף 2022. גם נתוני הצריכה העולמית מלמדים שהביקוש לנפט עדיין לא שב לקדמותו. 

בשנת 2019 העולם צרך נפט בכמות של 99.7 מיליון חביות ביום. ב-2020, שנת המגיפה, הצריכה צנחה ל-91 מיליון חביות. ב-2021 כבר חלה התאוששות והעולם צרך 96.5 מיליון חביות. ב-2022, על פי התחזיות הנוכחיות של סוכנות האנרגיה האמריקאית, הצריכה צפויה לחזור ל-99.4 מיליון חביות. 

למרות הירידה הדרמטית בצריכה, מחיר הנפט עשה מאז כברת דרך ארוכה. מתחילת 2022 לבדה זינק מחיר החבית ביותר מ-20%. וכעת כאמור הוא שב ונושק לרמת מחיר תלת ספרתית. 

הסיבות לכך ידועות: צווארי בקבוק בענף התובלה הימית יחד עם הפחתה משמעותית בתפוקת הייצור שקשורה גם במחסור בעובדים פגעו בצד ההיצע. הסכסוך הצבאי בין רוסיה ואוקראינה שמלבה את המחירים בחודש האחרון הוא רק חלק קטן מהתהליך הזה. מטבע הדברים הוא נוטל כעת את מלוא תשומת הלב.

כעת נשאלת השאלה: האם הנפט בדרך לשבור שיאי מחיר חדשים? או שמא מדובר שוב בשיא לזמן קצר ובסופו – כפי שקרה בעבר – מחירי הנפט יקרסו? 

לגבי הטווח הקצר: אין לי תשובה ברורה. הנפט בהחלט יכול להמשיך ולעלות. 

לגבי הטווח הבינוני והארוך צריך פשוט להסתכל על ההיסטוריה. בכל פעם שהנפט הגיע לרמות מחיר שכאלו – במשברי הנפט של שנות ה-70', אחרי פלישת עיראק לכוויית ב-1990, או באביב הערבי של 2011 – הוא לא שהה שם זמן רב. ישנם כוחות כלכליים חזקים שמושכים אותו חזרה לרמה של 60-70 דולר לחבית שרבים סבורים כי היא מייצגת סוג של שיווי משקל. הנה כמה תרחישים שעשויים לקרות בעתיד הלא רחוק ואשר יש בכוחם לדחוק את מחיר הנפט לאחור. 

אני לא מתיימר לדעת מה קורה או יקרה בסכסוך בין רוסיה ואוקראינה. אבל זהו לא סכסוך חדש. בפעם הקודמת שרוסיה פלשה לאוקראינה וסיפחה את חצי האי קרים ( תחילת 2014) זה הסתיים במשבר כלכלי גדול ברוסיה, בין השאר עקב הסנקציות של המערב. בהמשך, גם מחיר הנפט צלל לפחות ממחצית ממחירו בשיא. זה יכול לקרות גם הפעם. במידה ופוטין יחליט לחזור לשולחן המו"מ, ואולי אף יסיג חלק מהכוחות על הגבול, מחיר הנפט יכול לצלול במהירות ובחדות. 

שחרור צווארי בקבוק בהפקת נפט ותובלה ימית 

צווארי הבקבוק בתעשיית הנפט שבולמים כיום את צד ההיצע, עשויים להשתחרר בעוד כמה חודשים. מחירי התובלה הגבוהים יחד עם מחירי הנפט הגבוהים מספקים תמריץ עצום לכל הגורמים שמפיקים נפט למהר ולמצוא פתרונות. בסופו של דבר הפתרונות קיימים – הרי הם היו כאן בסוף 2019 כאשר הנפט נסחר ב-60 דולר לחבית. עוד חודש, חודשיים, 6 חודשים, וצד ההיצע יתייצב. כאשר פתיחת צווארי הבקבוק תתחיל, ההשפעה שלה על מחירי הנפט יכולה להיות מהירה מאוד.

  

סיבה נוספת שפוגעת כיום בהיצע הינה הפסקה כמעט מוחלטת בפרויקטים חדשים שהתרחשה בעיצומו של משבר הקורונה. לחברות הנפט פשוט לא היו משאבים זמינים כדי לבצע השקעות משום שהביקוש צנח בחדות. רוב החברות גם לא חזרו לאותם היקפי השקעה מהעבר, מאחר והן מחכות לראות את הביקוש מתייצב. העובדה  שמחירי הנפט נותרים גבוהים מספקת להם בדיוק את התמריץ הנחוץ כדי לחזור לפרויקטים שננטשו לפני שנתיים, ולהתחיל לחפש מקורות חדשים להפקת נפט. 

כאשר מדברים על מחיר הנפט באמצעי התקשורת מדברים בדרך כלל על מחיר ה"ספוט". המחיר למסירה מיידית. אבל נפט ברובו הגדול נסחר באמצעות חוזים עתידיים. העסקאות הגדולות בין בתי הזיקוק למפיקי הנפט לא נעשות כיום במחיר של 100 דולר לחבית אלא הרבה פחות מכך. 

כך לדוגמא, החוזה העתידי על נפט למסירה בעוד 12 חודשים נוקב במחיר של 82 דולר לחבית.  החוזה למסירה בעוד 24 חודשים נוקב במחיר של 74 דולר לחבית. והחוזה למסירה ביוני 2025 כבר נמוך במעט מ-70 דולר לחבית. 

כל זה אומר שהשחקנים הגדולים בענף מאמינים שהקפיצה הנוכחית במחיר היא זמנית. הם מצפים שבטווח של שנתיים שלוש מהיום הנפט ישוב להתייצב סביב מחיר של 65-75 דולר לחבית. ייתכן שהם טועים כמובן. מנהלים של חברות לא תמיד יודעים מה צופן העתיד. אבל חשוב לזכור שרמת המחירים העתידית מכתיבה אחר כך גם את תקציבי הפיתוח של מאגרי הנפט. במובנים רבים זו מעין נבואה ששואפת להגשים את עצמה.  

אחד הגורמים העיקריים שהשפיעו על ירידת מחיר הנפט בסוף 2014 היה תעשיית הפראקינג בארה"ב (פראקינג: סדיקה הידראולית. הפקת נפט מפצלים). תעשיה זו התפתחה במהירות בתחילת העשור הקודם, וסייעה לארה"ב להפוך למפיקת הנפט הגדולה בעולם ומיבואנית נפט ליצואנית. 

היתרון של תעשיית הפראקינג הוא במודולריות שלה. ניתן להתחיל פרוייקטים במהירות, וגם לסגור אותם במהירות. החיסרון הוא שנדרשת השקעה ראשונית גדולה מאוד.

על פי הערכות שונות, המחיר שבו כדאי לתעשיית הפראקינג להפיק נפט נע בין 50 ל-70 דולר. ולכן זהו גם טווח המחירים שסביבו נוצר שיווי משקל בשוק. במחיר נמוך מכך רוב תעשיית הפראקינג אינו רווחי, ובמחירים גבוהים מכך כדאי לפתוח עוד פרוייקטים. ולכן, כאשר מסתכלים כמה שנים קדימה, סביר להניח שמחיר הנפט יחזור לשיווי המשקל ההיסטורי שלו. 

זוכרים את איש העסקים נ' מהפתיח שלמעלה? בפגישתנו האחרונה הוא סיפר לי שקנה לאחרונה מכונית וולוו חשמלית. "ההוצאה החודשית שלי על דלק ירדה בכ-80%", אמר. 

כן, זה באמת קורה. אם עד עכשיו דיברנו רק על צד ההיצע, הגיע הזמן לדבר על צד הביקוש. השימוש העיקרי לנפט היה ועודנו דלק למכוניות. והתחום הזה עובר כיום מהפיכה מואצת. אפילו בישראל. 

בנייני מגורים חדשים נבנים עם תשתית לטעינה חשמלית. בניינים ישנים עוברים הסבה כדי לאפשר הקמת עמדות הטענה. מגרשי חניה מקצים מקומות שמורים לטעינת רכבים חשמליים. המהפכה החשמלית מתרחשת, והיא תגרום בהכרח לירידה מסוימת בביקוש לדלק. 

זה לא יקרה בבת אחת כמובן. זה תהליך. אבל בטווח הארוך צריכת הדלק שלנו תרד. 

ובאשר למחיר הנפט – כאן לא יהיה צורך לחכות לטווח הארוך. עם חוזים עתידיים שמתמחרים נפט עד 10 שנים קדימה, נוכל לראות את ההשפעה של המהפכה החשמלית עוד הרבה קודם לכן.

דיסקליימר: 

הכותב שימש בעבר כעורך שוק ההון של TheMarker והוציא לפני כשנה את ספרו הראשון: "הצפת ערך – הלקסיקון של שוק ההון". אין לראות בכתוב המלצה לקנות או למכור ניירות ערך כלשהם. הכותב עשוי להחזיק פוזיציות בניירות הערך המוזכרים במאמר.