7 סיפורי גיים סטופ || "השורטיסטים הם מין בסכנת הכחדה כבר כמה שנים" האומנם ?

אני מניח שאת הסיפור הבסיסי על מניית גיים סטופ כבר קראתם. לטובת מי שעדיין לא שמע עליו: הנה תקציר הסיפור ב-3 פסקאות:  

גיים סטופ הינה רשת חנויות למשחקי ווידאו ומחשבים שמפעילה בארה"ב כ-5,500 סניפים בעזרת 14,000 עובדים. החברה מפסידה כבר כמה רבעונים ומגפת הקורונה הכניסה אותה למצוקה. זו הסיבה שגרמה למשקיעים רבים לחשוב שהיא נמצאת לקראת קריסה ולכן הם אף מכרו את מניותיה בחסר (Short).

מתברר שדווקא יתרות השורט הגדולות עודדו כמה משקיעים צעירים לקנות אותה, מתוך מחשבה שאם רבים יעשו כמוהם השורטיסטים יילחצו. הם העריכו שהשורטיסטים ייפלו למלכודת של "שורט סקוויז", שתיאלץ אותם לסגור את הפוזיציות בהפסד תוך כדי עליה נחשונית של המניה. כדי להצליח בכך הם פרסמו את דעתם בפורום המניות ושוק ההון של אתר "רדיט", ועודדו משקיעים נוספים לעשות כמוהם. לשמחתם הם קיבלו רוח גבית מציוץ עידוד של מנכ"ל טסלה, אילון מאסק, האיש העשיר בעולם שנתפס משום מה כאביר המשקיעים הקטנים.

וזה עבד! בתחילת ינואר עוד נסחרה מניית גיימסטופ סביב 17 דולר. ביום ה' האחרון, 27 בינואר, היא הגיעה לשיא של 480 דולר אבל בהמשך היום היא צללה עד ל-193 דולר. ביום שישי האחרון היא שוב נסקה ב-67% למחיר של 325 דולר. מחיר זה מקנה לחברה המדשדשת שווי שוק של 22 מיליארד דולר.

במהלך ימי המסחר האחרונים נתקלו רבים מהסוחרים בבעיה – פלטפורמת המסחר המקוון "רובין הוד" שבאמצעותה הם סוחרים הגבילה את המסחר במניה ולא איפשרה להם לממש רווחים. רבים מהם זעמו על כך וראו בעצירת המסחר עוד מזימה נלוזה של הכרישים ששולטים בוול סטריט. התוצאה: חלק מהם מעוניינים כעת לתבוע את רובין הוד בתביעה ייצוגית.

איך יימשך הסיפור בשבוע הקרוב? בחודש הקרוב? בשנה הקרובה? את זה נשאיר לסוף הטור. בינתיים נדון מעט בשלל התגובות שייצרה הפרשה ההזויה הזו. יש הרבה דברים שאפשר ללמוד ממנה. ואגב, גיים-סטופ לא לבד במשחק. עדרי המשקיעים הצעירים כבר נמצאים בכוננות לקראת "שוד השורטיסטים" הבא. אנא, חזרו אלינו לאחר הפרסומות. יהיה מעניין.

הנה כמה תגובות ואמירות שקראתי באחרונה ויש לי מה להגיד עליהן: 

1. תגובה של מנהלי פלטפורמת רובין הוד לאחר הפסקת המסחר במניית גיים סטופ: "בשנה האחרונה, היינו עדים לכך שהשווקים הפיננסיים נהפכו לקול של חסרי הקול. ראינו דור חדש של אנשים שנכנס לשוק ומעורר דיון לגבי המשמעות של להיות משקיע. הלקוחות שלנו הראו לעולם כי השקעה היא לכולם – לא רק למשקיעים מוסדיים וקרנות גידור".

כמה ציניות בפסקה אחת! "הקול של חסרי הקול"? "דיון לגבי המשמעות של להיות משקיע"?  אז ככה:  כל אחד יכול להיות משקיע. כל אחד יכול לקנות מניות דרך חשבון הבנק שלו או דרך חשבון בחברת ברוקרים. איש לא צריך את רובין הוד בשביל זה.
הבורסה היא מנגנון דמוקרטי ומאוד שקוף יחסית. היא ממש לא סגורה רק למשקיעים מוסדיים וקרנות גידור. מי שאומר אחרת אינו דבר אמת. הוא עושה זאת כדי למשוך לקוחות.

למרבה הצער, הלקוחות של רובין הוד לא קראו עד הסוף את האותיות הקטנות בחוזה של החברה איתם. הם לא ידעו שמותר לה להגביל את המסחר דרכה באופן חד צדדי כדי להגן על עצמה. אילו היו פועלים דרך מוסדות פיננסיים גדולים ומבוססים יותר ייתכן שההגבלה הזו לא היתה חלה עליהם והם היו יכולים לממש את השקעתם מהר וברווח.

2. "המאניה הרימה מסך מעל מי שהשווקים הם מגרש המשחקים הפרטי שלהם. השורטיסטים הם רק השפיץ של המשקיעים העשירים ועתירי המינוף, שמזיזים בקצה אצבעם מיליארדים רבים של דולרים"

נו, באמת. "השווקים הם משחק המשחקים הפרטי שלהם"? של מי בדיוק? מיהם האנשים האלה? אז ככה: השווקים הם לא משחק פרטי של איש. הם שייכים לכולם. אלו שווקים שמנותבים אליהם מאות טריליוני דולרים.

כל חסכונות הפנסיה של העולם המפותח – כשליש מאוכלוסיית העולם – מושקעות בשוקי ההון. במניות, באג"ח, במטבעות, בנדל"ן ובנכסים רבים אחרים. ככה העולם מתנהל כבר עשורים רבים. בלא שוקי הון מודרניים, קרנות הפנסיה לא היו יכולות להניב לחוסכים תשואות של 5%-8% בשנה ולהבטיח, לפחות חלקית, את עתידם. אף אדם, אפילו אם הוא העשיר בעולם, אפילו אם הוא מנהל גוף מוסדי עם 500 מיליארד דולר, אינו יכול להזיז את השווקים. ברוב המכריע של המקרים גם מניות בודדות הוא לא יכול להזיז. לפחות לא באופן חוקי.

3. "בורסות - לצד שוקי הנדל"ן - הפכו למנגנון העברת עושר עצום לכיסיהם של המעטים והעשירים מאוד. בארה"ב, למרות מהפכת הפלטפורמות המקוונות, רוב המניות נמצאות בידי חלק מצומצם של הציבור - המשפחות העשירות ביותר".

עוד אמירה חסרת בסיס. בורסות אינן מנגנון להעברת עושר. להיפך, הן מנגנון לחלוקת העושר. הם המקום שבו חוסכים יכולים לדלג מעל הבנקים ולרכוש נכסים פיננסיים בצורה ישירה. ובנוסף, כמו שהוזכר למעלה, הן המקום שבו מנוהלים מרבית החסכונות של הציבור בעולם, לרוב באמצעות ידיים מקצועיות, תמורת דמי ניהול.

הפלטפורמות  המקוונות אינן מהפיכה. מאז שנות ה-90' אנשים יכולים לקנות ולמכור מניות לבד דרך האינטרנט. השוני הוא שהפלטפורמות המקוונות מאפשרות לעשות זאת בקלות ובמינוף. לעיתים עד פי 100. זה לא שונה בהרבה מהפרקטיקה העקומה שהובילה בתחילת שנות ה-90' את הבנקים בישראל לתת לאנשים אשראי לקניית קרנות נאמנות. רק שעכשיו זה נעשה במסות עצומות, במינוף גבוה בהרבה כשהאשראי ניתן לאנשים צעירים שלא בדיוק מבינים לאן הם נכנסים.

4. "השורטיסטים הם מין בסכנת הכחדה כבר כמה שנים, בין היתר בגלל עלייתן של קרנות המדד הפסיביות והעליות המתמשכות בשווקים"

"מין סכנת הכחדה"? הצחקתם אותי. לא, אין צורך לקרוא לחוקר הטבע, סר דייויד אטנבורו שיחקור מקרוב את תופעת השורטיסטים.

נכון, קשה להיות שורטיסט בשוק עולה. תשאלו את מייקל ברי, גיבור הסרט "מכונת הכסף" (The Big Short) כמה זה קשה. יותר טוב: לכו לצפות בסרט. כל עוד השוק עולה צריך השורטיסט עצבי ברזל כדי לדבוק באסטרטגיה שלו. ולפעמים הוא אכן יישרף ויצטרך לממש הפסדים. אבל מי שבטוח בדעתו, ושומר מספיק הון כדי להגיע לסוף המשחק – ירוויח בגדול. ואולי – אם הוא אמיץ וחכם מייקל ברי – מישהו גם יעשה עליו סרט.  

5. "התופעה ניתנת גם לתיאור כמאבק איתנים בין גדודי ענק של משקיעים חדשים, חובבנים וקטנים, המשתמשים בפלטפורמות מקוונות ונעזרים בפורומים מקוונים באתר רדיט - לבין משקיעים מקצועיים גדולים, שהוכו שוק על ירך בשבועות האחרונים".

כן, אפשר לתאר זאת גם כך. המשקיעים החדשים, הקטנים, החובבנים – חוו שנה נהדרת. בתנאי שהם היו כאן  כל השנה ולא הגיעו רק בינואר 2021. אבל במאבק הזה הם לא המציאו שום דבר. הם עשו את אחד התרגילים הישנים בספר. קוראים לו: הרצת מניות. באנגלית זה נשמע טוב יותר: Pump and Dump.

התרגיל הזה – בואו נקרא לו בשמו – הוא עבירה על חוקי ניירות ערך. הרצת מניות עבירה פלילית שדינה מאסר. נוחי דנקנר שהורשע לא מכבר בעבירה כזו יכול לספר לכם.

הבעיה היא שזו עבירה שקשה מאוד להוכיח ועוד יותר קשה להרשיע בגינה. במיוחד בשוק מניות גלובאלי. לרשות ניירות ערך בארה"ב אין יכולת וסמכות לחקור ולהרשיע עברייני מניות בסין או ברוסיה. זהו חוק שקשה מאוד לאכוף אותו.

משפט המפתח בציטוט שהובא כאן הוא "בשבועות האחרונים". אפשר להריץ מניה אחת פעם אחת. אפשר להריץ גם 10 מניות, ואולי גם 100 מניות. בתקופות מסוימות, מוגדרות מאוד  והזויות מאוד – תרגיל כזה יכול להצליח. אבל לאורך זמן זה לא יכול לעבוד. מי שהתחבר בסוף השבוע לאתר רדיט כדי לשמוע מה המניה הבאה המועמדת להרצה – כנראה אחר את הרכבת.

כשקוסם מגלה כיצד הוא שולף את הקלף הנכון מהחבילה – זו הפעם האחרונה שבה הוא יכול להשתמש בטריק הזה. אלא אם כן הוא איתר קהל חדש מעולם לא הכיר אותו, שזו בערך ההגדרה המילונית ל"פראיירים שמגיעים בסופה של הבועה כדי להשתתף בחגיגה". 

6. "דור ה-Y  וה- Z נוקמים. זה דור שראה את ההורים שלו מפסידים את כל החסכונות במשבר של 2008 בעוד הפעילים של וול סטריט קיבלו חילוץ. זה דור שמבין יותר טוב מכולם שהמשחק מכור. החברות הגדולות עושות מניפולציות לשוק על בסיס יומי. הם פשוט לא מוכנים להמשיך לשחק את המשחק הזה".

אז ככה: אפשר להפסיק עם הפומפוזיות. שום נקמה אין כאן. מדובר אכן באנשים צעירים ברובם, שגילו מנגנון שיכול לייצר להם כסף קל בזמן קצר. או לפחות זה מה שהם חושבים. כל עוד התזמורת מנגנת, הם חושבים שהם "דופקים את הגדולים", ועל הדרך גם מרוויחים קצת עבור עצמם.

זה נחמד כל עוד זה עובד. אבל כל מי שעיניו בראשו יודע שהתזמורת לא יכולה לנגן עד אין סוף. כאשר הבורסה תשנה כיוון והם יתחילו לחוש את טעמו המר של ההפסד, הם יסתלקו משם באותה מהירות שבה הגיעו. ואז – רק אז – יתחיל מרחץ הדמים האמיתי.

7. "יופי, הם אכן דפקו את קרנות הגידור עם ה"שורט סקוויז" הנפלא שלהם. אז עכשיו הם מחזיקים במניות גיים סטופ שנקנו במחיר ממוצע של 150 דולר. אין אדם הגיוני שחושב שהמניה באמת שווה את זה.  מתישהו העדר יעבור לסיפור הבא והמניה תצנח".

לא יכולתי לנסח זאת טוב יותר.

הכותב שימש בעבר כעורך שוק ההון של TheMarker. כיום הוא בשלבי סיום של כתיבת ספרו הראשון: "הצפת ערך – הלקסיקון של שוק ההון". אין לראות בכתוב המלצה לקנות או למכור ניירות ערך כלשהם. הכותב עשוי להחזיק פוזיציות בניירות הערך המוזכרים במאמר.