משה מימון, עורך פאנדר
28/06/2016
הערה ראשונה – על הקשר הישיר בין מדיניות אובמה לתוצאות המשאל
ועכשיו לעניין. תוצאות משאל העם בבריטניה הם לדעתי תולדה ישירה של עידן אובמה, ואני אסביר. תומס הובס בספרו לווייתן, מתאר מצב שבו בני האדם חיים ללא נורמה, כשהעיקרון השלט הוא החזק שורד. במצב זה נידון האדם לחיים קשים וכואבים, שכן כל הזמן הוא חייב ללמוד להגן על עצמו מפני אלה המנסים לנשלו מאדמתו ומרכושו, וממשפחתו. זה המצב היום בעולם (טוב לא עד כדי כך) לאור מדיניות אובמה.
לאט ובעיקביות ניהל אובמה מדיניות חוץ של אי התערבות. זה החל בנסיונות ה-Engagement עם העולם המוסלמי, אבל מהר מאוד הובהר לו שזה לא צולח, ומיד הוא עבר למדיניות של אי התערבות. זה קרה בלוב, במצרים, בעירק ובסוריה.
מדיניות זו הגיע על רקע התערבות מאסיבית של האמריקאים באפנגיסטאן ובעירק. מבחינת האמריקאים והאינטרס שלהם ניתן היה להסביר אותה על-רקע הצורך האינסופי של האמריקאים בנפט, והרצון שלהם לשמר את מעמדם העולמי כדי לשמר מקורות אנרגיה. אבל מדיניות זו גבה מחיר כבד, הן כלכלי, הן בחיי אדם.
ואז הגיע אובמה, והרעיון של המשך הערבות היה מאז ומתמיד לצנינים בעיניו. כאמור הוא ניסה לפתור את הפערים בעזרת הידברות, וכשזה לא עזר הוא פשוט משך ידו מכל משבר אפשרי. באמצע, קיבלו האמריקאים את מתנת נפט הפצלים, שאיפשר להם להסיר ידיהם מהנעשה בעולם, גם מהסיבות הכלכליות. ועכשיו, לא רק שהם לא זקוקים לנפט, הם יכולים בעצמם לייצא אם צריך. לכן לא נדרש לשלם מחיר – לא מחיר כלכלי ולא מחיר בחיי אדם. נפלא.
אבל, וזה אבל גדול. אין ואקום בעולם, ומרגע שארגונים, מדינות וגופים זיהו את הוואקום התחיל להתעורר אי שקט. אי השקט בעיקר התחיל בעולם המוסלמי – תוניס, לוב, מצרים וכמובן סוריה (בדרך היו תימן, בחריין, ושאר מרעין בישין). אולם המשיך למקומות אחרים – רוסיה אוקראינה למשל. עד אותו זמן ועד מדיניות אי ההתערבות, הסכסוכים בעולם היו בעיקר באפריקה, עם גלישה קטנה למלחמה בקוסובו ב-1999 (תקופת קלינטון השנייה). אולם כעת, כשאין שריף בעולם, העולם הפך להיות בטוח הרבה פחות.
זה אמר שקבוצות אינטרס, וקבוצות לחץ צצו מכל מיני מקומות, ובאין גורם הרתעה פעלו באין מפריע. דאע"ש, קבוצה של אנשים שנוסעת בלנדרוברים ויורה במקלעים לא באמת מהווה איום אסטרטגי על אף מדינה נורמלית עם צבא. אבל כשאין גוף שעומד מולה, הם פועלים באין מפריע, ובקרקע פוריה לייצר עוד ועוד שליטה והשפעה. זכורה לרע האמירה של אובמה לגבי דאע"ש ש"לארה"ב אין תוכנית אסטרטגית לטיפול בדאע"ש". היעדר הרצון להתערב, ממשיך ומייצר קרקע פוריה למשברים, ויש מי שמרוויחים מהמשברים האלה. בכל מקרה, התוצר המיידי הוא זרם פליטים בלתי פוסק לאירופה.
אירופה מצידה, מתנהלת כגוף אנכרוניסטי, וזה קצת מוזר להגיד את זה על גוף שקם רק לפני כמה עשורים. ובכל זאת, האופטימיות האירופאית ראוי לציון, אולם היא בטח לא משהו שאזרחי מדינה יכולים לסמוך עליו.
אז בהיעדר שריף, ובהינתן מצב עולמי שבו קבוצות לחץ מתחילות לצוץ, להשפיע ולזנב במדינות המבוססות, מבקשות המדינות, כמו בספרו של הובס, להקים חיץ לעצמן. האמריקאים רואים את טראמפ כמי שיושיע אותם מהדכדוך שבו הם נמצאים, והבריטים החליטו להגביה את החיץ בינם ובין היבשת האירופית שלא מצליחה להתמודד כראוי עם שום משבר. הבריטים אומרים לעצמם, ובצדק, היעדר היכולת להתמודד ישפיע גם עלינו, לכן למה אנחנו צריכים זאת? והופ החליטו להתנהתק.
בשולי הדברים נעיר ונאמר שאם תוצאות המשאל בבריטניה מנבאות מגמה – של אנטי-גלובליזציה, של בדלנות, התגברות מגמות לאומיות, והסתגרות של כל מדינה בעצמה, זה חדשות מעולות עבור דונלד טראמפ. והערה אחרונה בעניין – תוצאות משאל העם בבריטניה (אליהם אפשר להוסיף את התדהמה עם היבחרו של טראמפ) מהווים נדבך נוסף בכיוון של הפרשנים ושל אמצעי התקשורת לזהות מגמות מתחת לפני השטח. אם כך המצב, גם אלה חדשות מעולות לטראמפ.
הערה שנייה – תקשיבו טוב – בריטניה לא תצא מהאיחוד האירופי
בעוד והדברים של הנקודה הראשונה, הם על דעתי בלבד. כאן אני כבר מביא פרשנות שהובאה בעיתון הגארדיאן הבריטי, וגם הוא לא יכול לטעון עליה בעלות שכן היא הגיע מתגובה של אחד הקוראים של העיתון, שציטט זאת בטוויטר.
אני מביא את הניתוח כהווייתו, שכן לדעתי זה ניתוח נכון, ולדעתי אכן בסיכוי רב משקף את הדברים לכשיבואו, אני מביא את הדברים פחות או יותר כפי שהובאו על-ידי העיתון עצמו -
"אם בוריס ג'ונסון (ראש עיריית לונדון, ואחד התמוכים המובהקים בהיפרדות מהאיחוד) נראה מובס משהו, זה בשל העובדה שהוא מבין שהוא בעצם הפסיד...וזה מגיע מאיש אחד – דייוויד קמרון.
דייוויד קמרון בהודעת ההתפטרות שלו בעצם בבת אחת גם ביטל לגמרי את תוצאות משאל העם, וגם קבר את הקריירה הפוליטית של בוריס ג'ונסון ושל תומכי היפרדות אחרים.
איך?
קמרון, חזר ואמר לכל אורך הקמפיין, שהצבעה להיפרדות מהאיחוד תפעיל את סעיף 50 מיידית. התמונה היתה ברורה – הוא יהיה זה שימסור את הודעת ההיפרדות תחת סעיף 50 לאמנת האיחוד, בבוקר שלאחר היוודע תוצאות המשאל. העניין הוא שהודעת ההתפטרות הסנטימנטלית של קמרון, בעצם זנחה את אשר הוא הבטיח לאורך הקמפיין. ככה בשקט בלי שאיש ירגיש, הוא העביר את האחריות ליורש שלו, לכשזה יבוא.
כאשר החלה להתבהר התמונה השלמה של המשמעות של הודעה כזו על הפאונד הבריטי, סקוטלנד, אירלנד, גיברלטר, הצורך להמשיך לציית לתקנות האיחוד כדי לשמור על שוק חופשי, הוצאת דרכונים, ההשלכות על בריטים בחו"ל, אזרחי האיחוד בבריטניה, הר החקיקה והתקנות שיידרשו לנסח מחדש, הרשימה הלכה וגדלה, ועימה ההבנה של המשמעות העצומה.
תוצאות משאל העם אינן מחייבות. הן מייעצות בלבד. הפרלמנט לא מחויב להכפיף עצמו לפי תוצאות משאל העם. ההתפטרות של קמרון, הולידה את הצורך בבחירות במפלגה השמרנית, ובמהלך בחירות אלו, תהיה שאלה אחת עיקרית שתרחף מעליהן – האם תוציא הודעה לאיחוד בהתאם לסעיף 50 באמנה? תגידו אתם – מי ירצה על ראשו את האחריות לכל ההשלכות שהודעה כזו תיצור?
לגבי בוריס ג'ונסון, הוא הבין די מהר את המשמעות של ההתפטרות של קמרון. המהלך של קמרון מבחינתו הוא תמרון שח-מט קלאסי. אם ירוץ להנהגת המפלגה, ואז לא יעביר את ההודעה תחת סעיף 50 – הוא מחוסל. אם הוא לא ירוץ להנהגת המפלגה, כלומר זונח את המערכה – הוא מחוסל. אם הוא מתמודד, זוכה ואז מעביר את ההודעה ומבצע את מהלך ההיפרדות מהאיחוד – או אז, בריטניה תראה את עצמה נפרדת מסקוטלנד, יקום אי שקט באירלנד, מיתון, הסכמי סחר שיבוטלו. במצב כזה הוא גם מחוסל. בוריס ג'ונסון בעצמו יודע טוב מאוד כל זאת.
התוצאה מבחינתם של מנהיגי ההיפרדות היא כזו שאין להם מה לעשות איתה. הנהגת המפלגה השמרנית היא מבחינתם גלולת רעל. כשבוריס ג'ונסון אמר שאין צורך להוציא הודעה תחת סעיף 50 מיידית, מה שהוא בעצם התכוון היה "לעולם". כשמייקל גוב (תומך מובהק בהיפרדות) אמר שיש להתחיל במגעים לא רשמיים, למה הוא התכוון? למה לא מגעים רשמיים מיידיים? גם הוא התכוון שלא חייבים להפעיל את הסעיף מיידית. שניהם יודעים מה המשמעות של הפעלת ההודעה – צעד בלתי הפיך, שאף אחד מהם לא מוכן לקחת.
כל שנשאר הוא שלמישהו יהיה את האומץ לקום ולהגיד שלא ניתן לממש את ה-Brexit ללא כאב והרס עצומים שאין בידי האומה הבריטית לשאת. דייוויד קמרון, בהודעת ההתפטרות שלו, חייב את תומכי ההיפרדות לשאת עליהם את עול החובה הזו, לקום ולהגיד זאת מפורשות."
אני חותם על כל מילה, ויתכן ובימים הקרובים נראה מילים בכיוון שיוצאות מבריטניה, ואז כל האפיזודה הזו היתה כלא היתה.
הנתונים, המידע, הדעות והתחזיות המתפרסמות באתר זה מסופקים כשרות לגולשים. אין לראות בהם המלצה או תחליף לשיקול דעתו העצמאי של הקורא, או הצעה או שיווק השקעות או ייעוץ השקעות ב: קרנות נאמנות, תעודות סל, קופות גמל, קרנות פנסיה, קרנות השתלמות או כל נייר ערך אחר או נדל"ן– בין באופן כללי ובין בהתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל קורא – לרכישה ו/או ביצוע השקעות ו/או פעולות או עסקאות כלשהן. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול בו שינויי שוק ושינויים אחרים. כמו כן עלולות להתגלות סטיות בין התחזיות המובאות בסקירה זו לתוצאות בפועל. לכותב עשוי להיות עניין אישי במאמר זה, לרבות החזקה ו/או ביצוע עסקה עבור עצמו ו/או עבור אחרים בניירות ערך ו/או במוצרים פיננסיים אחרים הנזכרים במסמך זה. הכותב עשוי להימצא בניגוד עניינים. פאנדר אינה מתחייבת להודיע לקוראים בדרך כלשהי על שינויים כאמור, מראש או בדיעבד. פאנדר לא תהיה אחראית בכל צורה שהיא לנזק או הפסד שיגרמו משימוש במאמר/ראיון זה, אם יגרמו, ואינה מתחייבת כי שימוש במידע זה עשוי ליצור רווחים בידי המשתמש.
