מרכז מולד >> מהי השיטה הטובה ביותר לזיהוי של התחמקויות הממשלה בתחום הכלכלי-חברתי ?

למה מחנה המרכז-שמאל צריך לתמוך בפנייה הפלסטינית למוסדות האו"ם • מדוע קצינים במיל' מהציונות הדתית שמצטרפים על דעת עצמם לכוחות הלוחמים הם לא גיבורים, אלא נרקיסיסטים שמסכנים את צה"ל • ומהי השיטה הטובה ביותר לזיהוי של התחמקויות הממשלה בתחום הכלכלי-חברתי?   

1. "התהליך המדיני" בשירות נתניהו
 
שלשום פנה ח"כ חיליק בר, מזכ"ל מפלגת העבודה, להנהגת מפלגת הלייבור הבריטית במטרה לשכנע את חבריה להתנגד או להימנע בהצבעה שתתקיים היום בפרלמנט בנוגע להכרה במדינה פלסטינית. החלטה זו אינה מחייבת את הממשלה הבריטית, אך היא נושאת משמעות סמלית.

מדובר באבסורד של ממש: יו"ר השדולה למען פתרון שתי המדינות, המשתייך למפלגה שקוראת כבר שנים להקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל, מתנגד למהלך המרכזי שמקדם כיום הקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל. ח"כ בר טוען, כי רק משא ומתן בין הצדדים יוכל להביא להקמת מדינה פלסטינית וכי מהלכים חד-צדדיים סופם להצית אלימות אזורית. למרבה הצער, שוב מוצאת את עצמה האופוזיציה בשירות מערך ההסברה של נתניהו, כשהיא מגוננת על ההטעיות והשקרים שראש הממשלה מפזר הן בישראל והן מעבר לים.
 
כל מי שמעוניין בקידומו של פתרון שתי המדינות, צריך להבין את הדברים הבאים:
 
מו"מ על שתי מדינות בין נתניהו לפלסטינים לא עומד על הפרק. הוא לא באמת עמד על הפרק בעבר, והוא לא יעמוד על הפרק בעתיד. נתניהו אינו מאמין בפתרון הזה, והוא אף אמר את הדברים מפורשות בשבועות האחרונים. על מפלגות השמאל להתנער סופית מן הפנטזיה המופרכת ולפיה אם רק יעודדו מספיק את מפלגות הימין, הללו יממשו את תפיסת העולם של השמאל. הפעולה היחידה שעומדת כיום על הפרק ושיש ביכולתה לקדם את הפתרון שמפלגת העבודה חרטה על דגלה היא הפנייה הפלסטינית למוסדות האו"ם.

הפנייה של הפלסטינים לאו"ם איננה רק לגיטימית, אלא גם נכונה מבחינה אסטרטגית עבור כל תומכי פתרון שתי המדינות. זאת מאחר שהיא מקבעת את פרדיגמת שתי המדינות כפתרון הרצוי לא רק ברמה הבינלאומית המופשטת אלא גם ברמה המוסדית-רשמית. כל מי שסבור כי זהו הפתרון היחיד לסכסוך הישראלי-פלסטיני צריך לשאוף כי מדינות העולם יאמצו, באופן רשמי וברור, את הפרדיגמה שהוא תומך בה.

עד כה הפלסטינים לא נקטו כמעט אף צעד חד-צדדי להקמת מדינה פלסטינית. הצעדים המעטים שכן ננקטו בעבר לא הובילו לאלימות. הנפנוף באיום האלימות הוא בלתי-מבוסס וחסר אחריות. דווקא סבבי מו"מ כושלים - שהתקיימו רק כדי לרצות את הקהילה הבינלאומית ולא כדי להגיע להסכם - הציתו בעבר גלי אלימות עם קריסתם.

הקמת מדינה פלסטינית תדרוש, בסופו של דבר, את הסכמת ישראל ותצריך קיום מו"מ. הפלסטינים לא יכולים מכוח משאלת-לב או הצבעה בפרלמנט הבריטי להעלים את הנוכחות הצבאית של ישראל בשטחים, לנהל כלכלה עצמאית (בעיקר בכל הקשור לייבוא וייצוא) או לשנות את ניהול משאבי הטבע והאנרגיה באזור. לשם הסדרת כל סוגיות המפתח הללו דרושה חתימה על הסכם מדיני עם ישראל. לכן אין לראות בפנייה הפלסטינית לאו"ם מהלך מוֹנע-הסכם אלא מהלך משלים להסכם.
 
בעולם אידיאלי שני הצדדים היו יושבים סביב שולחן אחד ומגיעים לפתרון המיוחל כבר לפני עשרות שנים. על נבחרי הציבור של האופוזיציה להבדיל בין מטרה לדרך ולהפנים שהמטרה כמעט תמיד חשובה יותר. אם נציגי מפלגות השמאל לא מביעים תמיכה במהלך היחיד המקדם כיום את היעד המדיני המרכזי של מחנה המרכז-שמאל, ייתכן שמקומם באחת ממפלגות הימין.

2. הצבא בשירות הציונות הדתית
 
באחרונה חוגגים עיתוני הימין את "סיפור הגבורה" של סא"ל שלום אייזנר, שהשתתף בלחימה ב"צוק איתן" כטנקיסט מן השורה בלא ידיעת הדרג הפיקודי. אייזנר, למי ששכח, התפרסם כקצין שהכה בברוטאליות מפגין לא חמוש, ואף נענש על כך בחומרה כשהודח מתפקידו על-ידי הרמטכ"ל.

במהלך המבצע הצבאי האחרון הגיע אייזנר לשטח הכינוס של הכוחות הלוחמים, נשא נאום נרגש בפני החיילים הסובבים אותו, נכנס לטנק ויצא להילחם. הוא עשה זאת על דעת עצמו בלבד, תוך שהוא עוקף את השדרה הפיקודית בצה"ל, רומס את הפקודות ומתעלם מכל נורמה צבאית בסיסית. מן הראוי להזכיר, שוב, כי מדובר בקצין שהרמטכ"ל הדיח מפקידו בעוון כשלים מקצועיים וערכיים חמורים.
בעיני דובריו של אייזנר בתקשורת, ההסתננות של הקצין המודח לתוך טנק באמצע מבצע צבאי איננה אלא מעשה אצילי שיש להוקיר ולשבח. הללו גם דורשים מאיתנו להאמין כי אייזנר פתר איזה "שבר" נפשי עמוק אצל החיילים, שרק חיכו ליהודה המכבי המודרני שיצוץ בין הטנקים המגורזים ויציל אותם מידי הרוח התבוסתנית שפשתה בקרב מפקדיהם הרכרוכיים.

סיפורים מסוג זה על גיבורים-מטעם-עצמם מסוכנים מאוד לצה"ל. כמו תמיד, נוח מאוד לציונות הדתית לראות בעצמה חיל חלוץ ערכי-מקצועי בשדה הקרב, אלא שבמקרה הזה לפחות האמת הפוכה. מקצוענות צבאית אמיתית אינה נמדדת בגבורת החייל הבודד, המצפצף על הוראות הצבא ובוחר - על דעת עצמו או על דעת רבניו - להצעיד חיילים אל שדה הקרב, אלא בהפך הגמור: היא תלויה בהפנמה העמוקה של כל חייל וחייל כי הוא חלק משדרת פיקוד סדורה, ברורה ומאורגנת. כל חייל כפוף למפקד; כל מפקד כפוף למפקד אחר; הפיקוד הבכיר כפוף להנהגת המדינה, וזו בתורה כפופה לרצון האזרחים. חוסר ההפנמה של עיקרון יסודי זה, עליו מושתת צבא במדינה דמוקרטית, פותח פתח לאנרכיה.

עלילות אייזנר ברצועת עזה אינן מקרה יחיד מסוגו. רק לפני כמה שבועות התבשרנו כי במהלך "צוק איתן" הרב אביחי רונצקי - הרב הצבאי לשעבר וראש המינהלת לזהות יהודית - קרא את עצמו לדגל, עלה על מדים והסתובב בעומק השטח, ללא תיאום וללא הוראה. גם שר הכלכלה, נפתלי בנט, העדיף לנטוש את ענייני משרדו לטובת התרוצצות בין שטחי הכינוס, נשיאת נאומים חוצבי-להבות והעשרת מאגר תמונות הפייסבוק שלו בסלפי עם חיילים.

מדובר בתופעה המאיימת, בראש ובראשונה, על תפקודו התקין של הצבא. מפקדיו הבכירים של צה"ל, דתיים וחילונים כאחד, חייבים לוודא כי קהילה זו או אחרת לא רואה בצה"ל את מגרש המשחקים הפרטי שלה; זירה להגשמת מאוויים נרקיסיסטיים שדוחפים אותה להפר פקודות, לשחק במלחמה ולחזור לישיבה לספר לחבר'ה.

3. ה"ציונות" בשירות שר האוצר

ההתעוררות המחודשת של הדיון הציבורי על יוקר המחיה הביכה עמוקות, ובצדק, את יאיר לפיד, "שר האוצר של מעמד הביניים". אלא שבמקום לספק לצעירי ישראל תשובות ברורות לשאלות הקשות שמטרידות אותם, העדיף יו"ר "יש עתיד" להרצות להם על ציונות.
ההשוואה למצב הכלכלי-חברתי בברלין - או בלונדון, ניו-יורק, פריז ולונדון - איננה פוסט-ציונית או אנטי-ציונית; הדיון שעל הפרק כלל לא קשור לציונות - אלא למחדלי הממשלה בתחום הכלכלי. ההשוואה למדינות אחרות מטרתה להבהיר ללפיד ולדומיו שמצבנו החברתי-כלכלי בארץ אינו גזירת גורל ושבאחריותה של הממשלה לשנות זאת.

את גלגלי המחאה הנוכחית מניעים ישראלים שרוצים לחיות בארץ; הם אלה שהתאכזבו מהבטחותיו הכוזבות של שר האוצר, והם אלה שלומדים כאן, משרתים כאן, עובדים כאן, ומגדלים כאן את ילדיהם. להם מטיף שר האוצר על ציונות? לפיד מחויב לספק פתרונות ברורים ומעשיים לרוב המוחלט של המוחים, שחיים בישראל - במקום להיטפל לבודדים הנמצאים בשוליים וקוראים להגר לחו"ל. זוהי הסחת דעת צינית שנובעת ממצוקה רעיונית וביצועית.

בנות ובני הדור הצעיר דורשים תשובות על המשכורות המדשדשות שלהם, על המצב העגום של מערכת החינוך, על המחירים הבלתי-אפשריים בסופר, על שכר הדירה הגבוה ועל הפנסיה שלהם ההולכת ונבזזת. במקום תשובות ופתרונות, נוזפים בהם שרי הממשלה שהם אינם מספיק עצובים על השואה.

לקראת הדיונים הצפויים על תקציב המדינה, כדאי לאמץ את כלל האצבע הבא: בכל פעם שדובר מטעם המשלה משתמש במילה "ציונות", סימן שלא הצליח לספק פתרון כלכלי מניח את הדעת.
 
 
 
 
מיכאל מנקין
מנכ”ל מולד - המרכז להתחדשות הדמוקרטיה

הנתונים, המידע, הדעות והתחזיות המתפרסמות באתר זה מסופקים כשרות לגולשים. אין לראות בהם המלצה או תחליף לשיקול דעתו העצמאי של הקורא, או הצעה או  או שיווק השקעות או ייעוץ השקעות ב: קרנות נאמנות, תעודות סל, קופות גמל, קרנות פנסיה, קרנות השתלמות או כל נייר ערך אחר או נדל"ן– בין באופן כללי ובין בהתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל קורא – לרכישה ו/או ביצוע השקעות ו/או פעולות או עסקאות כלשהן. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול בו שינויי שוק ושינויים אחרים. כמו כן עלולות להתגלות סטיות בין התחזיות המובאות בסקירה זו לתוצאות בפועל. לכותב עשוי להיות עניין אישי במאמר זה, לרבות החזקה ו/או ביצוע עסקה עבור עצמו ו/או עבור אחרים בניירות ערך ו/או במוצרים פיננסיים אחרים הנזכרים במסמך זה. הכותב עשוי להימצא בניגוד עניניים. פאנדר אינה מתחייבת להודיע לקוראים בדרך כלשהי על שינויים כאמור, מראש או בדיעבד. פאנדר לא תהיה אחראית בכל צורה שהיא לנזק או הפסד שיגרמו משימוש במאמר/ראיון זה, אם יגרמו, ואינה מתחייבת כי שימוש במידע זה עשוי ליצור רווחים בידי המשתמש.