מה לניהול קרנות נאמנות ול"ארכיטקטורה פתוחה"?

שיטת ניהול ההשקעות על בסיס מודל "ארכיטקטורה פתוחה" היא שיטת השקעות שמוכרת זמן רב בעולם הפיננסי וצוברת תאוצה בבתי ההשקעות המובילים והגדולים בעולם.

 

 
ארז ברית מנכל טנדם קפיטלארז ברית מנכל טנדם קפיטל
 

ארז ברית ואסף זליצקי
LinkedinFacebookTwitter Whatsapp
10/04/2015


שיטת ניהול ההשקעות על בסיס מודל "ארכיטקטורה פתוחה" היא שיטת השקעות שמוכרת זמן רב בעולם הפיננסי וצוברת תאוצה בבתי ההשקעות המובילים והגדולים בעולם. לעומת זאת בשוק ההון הישראלי המודל נמצא בשימוש אצל גופים פיננסיים ספורים בלבד. קרנות המנוהלות על פי מודל "הארכיטקטורה הפתוחה" מהוות פתרון מצויין עבור משקיעים המחפשים חשיפה למומחיות ההשקעה של הגופים המובילים בעולם.

כמו כן לאפיקי השקעה מגוונים, לפיזור סיכונים רחב ובייחוד לשיטות ניהול שונות. אחת הדרכים המרכזיות להיחשף למודל וליתרונותיו היא דרך "אגד חוץ" אשר למעשה מאגד מספר קרנות נאמנות תחת קורת גג אחת

בבסיס השיטה עומד רעיון המאפשר לבחור ולשלב בקרן הנאמנות המנוהלת מגוון מוצרים פיננסיים כגון: קרנות נאמנות וקרנות סל "חכמות" אשר אופיינו בביצועים עודפים על פני מוצרים פסיביים (כגון קרנות סל על מדדי MSCI למיניהם).

למודל "הארכיטקטורה הפתוחה" מספר יתרונות מרכזיים וייחודיים:

(1) בחירה אובייקטיבית ורציונאלית של מנהלי הקרנות האיכותיים והמובילים בעולם אשר הוכיחו ביצועיים כמותיים ואיכותיים עודפים לאורך שנים. למעשה על פי מודל "הארכיטקטורה הפתוחה" מנהל קרן הנאמנות בוחר את תמהיל הקרן על פי קריטריונים אשר הוא מוצא לנכון ואיננו מחויב להשקיע בגוף זה או אחר.

(2) באמצעות המודל המשקיע נהנה מצמצום סיכונים באופן משמעותי וזאת תוך כדי תנודתיות נמוכה (לעומת בחירה של מניות או אג"ח בודדות), פיזור מגוון וחשיפה למספר רחב של נכסים וסקטורים מקטינים את הסיכון ואת התנודתיות בקרן המנוהלת על בסיס "הארכיטקטורה הפתוחה" לעומת קרנות נאמנות אחרות.

(3) מודל זה מאפשר למנהל ההשקעות הישראלי את החשיפה למנהלי השקעות מומחים באפיקי השקעה ספציפיים כגון: אזורים גיאוגרפיים, סקטורים ועוד.

(4) פיזור רחב בעלות נמוכה – קיים יתרון בולט לניהול השקעות באמצעות קרנות נאמנות אקטיביות או קרנות סל "חכמות" המאפשרות חשיפה מירבית לנכסי השקעה שונים וזאת בלי הצורך בעמלות קנייה של ניירות ערך בודדים. כך למעשה חושף מנהל הקרן את המשקיע לפיזור נרחב של נכסים ובעלות נמוכה.

(5) חשיפה לשיטות ניהול ומתודלוגיות השקעה מגוונות. מנהל קרן הנאמנות איננו תלוי בחשיפה למנהל השקעות זה או אחר ויכול לחשוף את המשקיע למגוון מנהלי השקעות אשר בוחרים את השקעותיהם באופן שונה.

אז כיצד עובד מודל "הארכיטקטורה הפתוחה"? או לחילופין כיצד בוחרים את הקרנות המרכיבות את הקרן ואת תמהיל ההשקעות בה?

ראשית יש לבחון ולבחור את הפיזור הגיאוגרפי ובחירת הנכסים מרמת המאקרו אל רמת המיקרו. נתחיל בבחינת ובחירת הפיזור הגיאוגרפי על פי איזורים ומדינות ונמשיך בבחירת הנכסים עצמם, למשל: במידה ובחרנו להשקיע בארה"ב באחוז מסויים נבצע חלוקה בין סקטור הפיננסים לבין סקטור ההייטק או בין Large /small CAP.

המרכיבים הבאים הינם ניתוח כמותי ולאחריו ניתוח איכותי:

הניתוח הכמותי מתבסס על נתונים מדידים ועל ביצועי הקרנות. אנו בוחנים את היסטוריית הביצועים של הקרן אל מול המדד המתאים וקרנות מתחרות אשר נמצאות באותה קטגוריה. כמובן שהמדדים הנלקחים הם ברורים וכוללים את תשואות הקרן ב-12 חודשים, שלוש שנים ובחמש שנים האחרונות. ניתוח תשואות הקרן לאורך ציר הזמן שבחרנו מספק לנו תמונה ברורה ומדוייקת של מצב הקרן לאורך זמן ובכך למעשה נותן לנו תמונה מדוייקת לביצועי הקרן גם במצבי שוק חריגים שיכללו גם מדדי סיכון.

הקרנות אשר נבחרות לאחר הסינון עוברות ניתוח איכותי ותהליך בדיקה נאות. כחלק מהתהליך יוצרים קשר עם מנהלי הקרנות הנבחרות והם מצידם מתבקשים לספק פרטי מידע נוספים על פילוספיית ההשקעה שלהם ונתונים משלימים. נתונים איכותיים עיקריים שבהם יש להתמקד ולשים דגש הם: הניסיון והוותק של מנהלי הקרן וצוות ההשקעות ומידע על צוות ההשקעות כגון כמה זמן הם נמצאים בחברה ובקרן הרלוונטית הקרן. בעת בחירת הקרנות לתוך תמהיל ההשקעות שלנו יש לשאוף לחפש מנהלי קרנות אשר "מכים את מדד הייחוס" באופן קבוע ורציף.

לסיכום:

קרנות המנוהלות על פי מודל "הארכיטקטורה הפתוחה" מהוות פתרון מצויין עבור משקיעים המחפשים חשיפה למומחיות השקעה של הגופים המובילים בעולם כמו כן לאפיקי השקעה מגוונים, לפיזור סיכונים רחב ולשיטות ניהול שונות. אחת הדרכים המרכזיות להיחשף למודל וליתרונותיו היא דרך "אגד חוץ " אשר למעשה מאגד מספר קרנות נאמנות תחת קורת גג אחת. 

גילוי נאות: ארז ברית הוא מייסד ומנכ"ל בית ההשקעות טנדם קפיטל ואסף זליצקי הוא מנהל מחקר חו"ל ליועצי בנקים בבית ההשקעות טנדם קפיטל


הנתונים, המידע, הדעות והתחזיות המתפרסמות באתר זה מסופקים כשרות לגולשים. אין לראות בהם המלצה או תחליף לשיקול דעתו העצמאי של הקורא, או הצעה או שיווק השקעות או ייעוץ השקעות ב: קרנות נאמנות, תעודות סל, קופות גמל, קרנות פנסיה, קרנות השתלמות או כל נייר ערך אחר או נדל"ן– בין באופן כללי ובין בהתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל קורא – לרכישה ו/או ביצוע השקעות ו/או פעולות או עסקאות כלשהן. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול בו שינויי שוק ושינויים אחרים. כמו כן עלולות להתגלות סטיות בין התחזיות המובאות בסקירה זו לתוצאות בפועל. לכותב עשוי להיות עניין אישי במאמר זה, לרבות החזקה ו/או ביצוע עסקה עבור עצמו ו/או עבור אחרים בניירות ערך ו/או במוצרים פיננסיים אחרים הנזכרים במסמך זה. הכותב עשוי להימצא בניגוד עניינים. פאנדר אינה מתחייבת להודיע לקוראים בדרך כלשהי על שינויים כאמור, מראש או בדיעבד. פאנדר לא תהיה אחראית בכל צורה שהיא לנזק או הפסד שיגרמו משימוש במאמר/ראיון זה, אם יגרמו, ואינה מתחייבת כי שימוש במידע זה עשוי ליצור רווחים בידי המשתמש.
<ul dir="rtl"><li>רוב התוכניות בתשתיות תחבורה חורגות מלוח הזמנים המתוכנן להשלמתן ולכן מובילות בטווח הבינוני להשקעה קטנה מהמתוכנן בתשתיות התחבורה.</li><li>ההתקדמות האטית פוגעת ביכולת לתכנן את מיקום המגורים והעסקים ומגבילה את יכולת הממשלה להפנות משאבים למטרות אחרות.</li></ul><p dir="rtl">תיבה זו עוסקת בתהליכי התקצוב והביצוע של השקעות מתוכננות בתשתיות תחבורה בישראל, ובחלק מהסיבות לכך שביצוען חלקי. </p><p dir="rtl"><br />בשנים האחרונות קיבלה הממשלה כמה החלטות על תכניות השקעה בתשתיות תחבורה שנועדו לשפר ולהרחיב את רשת הכבישים ואת מערך התחבורה הציבורית, ביניהן "נתיבי ישראל", הרכבות הקלות בירושלים ובתל אביב, וקו הרכבת בין תל אביב לירושלים. חלק ניכר מהן נחשבו לרפורמות כוללות בתשתית התחבורה, והן תוקצבו בהתאם ואושרו בממשלה. כאשר עוקבים לאורך זמן אחר ביצוען של התכניות, מוצאים שהן נתקלו בבעיות ועיכובים. כתוצאה מכך רק חלק מהן מגיעות לכלל ביצוע, ומתוך קבוצה זו רובן חורגות מלוח הזמנים המתוכנן  להשלמתן ולכן מובילות בטווח הבינוני להשקעה קטנה מהמתוכנן בתשתיות התחבורה.</p><p dir="rtl"><br />איור 1 ממחיש זאת: הוא מציג אילו שינויים חלו בשנים האחרונות בצפי לגבי ההוצאות על פיתוח תחבורה. ניתן לראות בו לאיזה סדר גודל הגיעו השינויים שהתכניות במשרדי הממשלה הרלוונטיים צפו ב-2012: ההוצאות היו אמורות לגדול בין 2012 ל-2015 מ-11 מיליארד ש"ח ל-23 מיליארד, כלומר יותר מפי שניים. גידול זה היווה כמחצית מסך הגידול בתקציב המדינה שכְּלל ההוצאה דאז אפשר לערוך ב-3 שנים, אף שחלק ניכר מהגידול בתקציב – ואף מעבר לכך – כבר היה מיועד להוצאות בסעיפים אחרים . התכניות ב-2012 ל-2015 כללו בין היתר הוצאה של כ-4.9 מיליארדי ש"ח על הרכבת הקלה בתל אביב, 3.6 מיליארדים על תכנית "נתיבי ישראל", 1.5 מיליארד על הרכבת הקלה בירושלים, ומיליארד על פרויקט חשמול הרכבת.</p><p dir="rtl"><img alt="" src="https://www.boi.org.il/he/NewsAndPublications/PressReleases/PublishingImages/25-03-2015-1H.png" style="width: 653px; height: 583px;" /> <br /> <br />האיור גם מראה שההפרש בין הצפי ל-2015 ב-2012 ובין הצפי ל-2015 בתחילת 2015 מגיע ל-10 מיליארדי ש"ח, כלומר ירידה של 45%, וזאת אף על פי שהממשלה לא ביטלה תכניות משמעותיות לפיתוח התחבורה. העובדה שההוצאה נמוכה מהצפוי אינה מעידה על חיסכון או יעילות, מכיוון שפרויקטים של תשתיות תחבורה בישראל חורגים מעלותם המקורית בכ-31% בממוצע . הירידה בצפי מראה כי התכניות לפיתוח התשתיות לתחבורה מתבצעות בקצב אטי מהמתוכנן. </p><p dir="rtl">להתקדמות האטית יש חשיבות שחורגת מהמחסור בתשתיות תחבורה: הפיגור פוגע ביכולת לתכנן את מיקום המגורים והעסקים, היות שבניית שכונות מגורים דורשת כבישים וגישה לאזורי התעסוקה של התושבים העתידיים, ותפקודם של עסקים מושפע מנגישותם לתשתיות תחבורה. יתר על כן, מאחר שההשקעות בתשתיות תחבורה גדולות ומורכבות, הן דורשות תקצוב ותכנון רב-שנתיים. מכיוון שהממשלה כפופה לתקרת הוצאות רב-שנתית, תקצוב רב-שנתי עודף בסעיף התשתיות מגביל את יכולתה להפנות משאבים למטרות אחרות. לכן חשוב לשפר את יכולות התכנון, התקצוב והבקרה של הגופים האמונים על פרויקטים גדולים בתחום תשתיות התחבורה. </p><p dir="rtl">תכניות שכבר נקבע להן מתווה תקציבי מתקדמות אפוא בקצב נמוך, ולדבר יש סיבות רבות. עם העיקריות שבהן נמנות:</p><ul dir="rtl"><li>חוסר הסכמה בין משרדי הממשלה, ובינם לבין החברות המבצעות, לגבי תכולת הפרויקט או לגבי תוכנה של החלטת הממשלה הנוגעת לעניין.</li><li>חוסר הסכמה לגבי תמחור הרכיבים בפרויקט ו/או לגבי השיטה להצמיד את התקציבים שנועדו לו.</li><li>שינויים תכופים במפרט הפרויקט, לדוגמה המרת צמתים במחלפים, שינוי בתוואי של כביש, תוספת כביש במטרה לחבר את הפרויקט לפרויקט אחר, תוספת מסילה, ושינוי טכנולוגי שמצריך שדרוג תשתית. לעתים הביצוע אינו מתקדם עד שמשיגים הסכמה על כל אלה.     </li><li>הערכות אופטימיות מדי בקשר לעלות הפרויקט וליכולת לבצעו. אלה מצריכות תיקונים הן בלוח הזמנים והן בתזרים המזומנים הנחוץ לפרויקט. </li><li>עיכובים בפרסום מכרזים, בדיקתם והחלטה על הזוכים בהם. </li><li>שינויים בסדרי העדיפויות של מקבלי ההחלטות הרלוונטיים ושל הממשלה.  </li><li>שינויים בחברות המבצעות את הפרויקטים וביכולותיהן.</li></ul><p dir="rtl">כדי להמחיש חלק מתופעות אלו, שחלקן אינן שליליות מעיקרן, למשל שינויים בסדרי העדיפויות ושינויים טכנולוגיים, נסקור שניים מהפרויקטים הגדולים והחשובים ביותר שגובשו בשנים האחרונות לשם פיתוח התחבורה: תכנית "נתיבי ישראל" והקו האדום בתל אביב. </p><p dir="rtl"><span style="color: #404040; font-family: verdana, sans-serif; font-size: 13.3333330154419px; background-color: #ffffff;">הנתונים, המידע, הדעות והתחזיות המתפרסמות באתר זה מסופקים כשרות לגולשים. אין לראות בהם המלצה או תחליף לשיקול דעתו העצמאי של הקורא, או הצעה או  או שיווק השקעות או ייעוץ השקעות ב: קרנות נאמנות, תעודות סל, קופות גמל, קרנות פנסיה, קרנות השתלמות או כל נייר ערך אחר או נדל"ן– בין באופן כללי ובין בהתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל קורא – לרכישה ו/או ביצוע השקעות ו/או פעולות או עסקאות כלשהן. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול בו שינויי שוק ושינויים אחרים. כמו כן עלולות להתגלות סטיות בין התחזיות המובאות בסקירה זו לתוצאות בפועל. לכותב עשוי להיות עניין אישי במאמר זה, לרבות החזקה ו/או ביצוע עסקה עבור עצמו ו/או עבור אחרים בניירות ערך ו/או במוצרים פיננסיים אחרים הנזכרים במסמך זה. הכותב עשוי להימצא בניגוד עניניים. פאנדר אינה מתחייבת להודיע לקוראים בדרך כלשהי על שינויים כאמור, מראש או בדיעבד. פאנדר לא תהיה אחראית בכל צורה שהיא לנזק או הפסד שיגרמו משימוש במאמר/ראיון זה, אם יגרמו, ואינה מתחייבת כי שימוש במידע זה עשוי ליצור רווחים בידי המשתמש.</span></p></body></html>
x