מיכאל לוי
27/03/2015
המציאות עולה על כל דמיון, ובמקרים מסוים היא אף גוברת על השכל הישר. קיימות דוגמאות רבות למקרים שונים ומשונים שימחישו את הרעיון הנ"ל. אחת הדוגמאות הרלוונטיות לכוחה של המציאות הלא נתפסת בעולם ההשקעות בימים אלו, היא הריבית השלילית המונהגת בגוש האירו.
כדי להמחיש את משמעות הדבר, נשתמש בדוגמא: נניח שאתם הולכים לבנק כדי להפקיד סכום כסף פנוי באפיק השקעה סולידי. יועץ ההשקעות מקבל את פניכם בחיוך רחב שלא מסגיר את פישרו האמיתי ואת הבשורה שהוא מתכוון לבשר לכם מיד. אתם מתיישבים מולו ומבקשים שיציג בפניכם את אפשרויות ההשקעה השונות. "ההצעה האטרקטיבית ביותר שאני יכול להציע לכם.." הוא אומר בחיוך מנומס "...היא שתפקידו היום 101 יורו באג"ח ממשלת גרמניה ובעוד שנה תקבלו בחזרה 100 יורו בלבד". "הזוי! מה הוא חושב לעצמו!? אתם חושבים לעצמכם: לא די בכך שהריבית אפסית, בנוסף עלי לשלם קנס על כך שאני מפקיד את מיטב כספי? התשובה היא: כן! אכן "המציאות עולה על כל דמיון". ברגע הראשון ההצעה של אותו יועץ נשמעה לא הגיונית בעליל ונראה כי מדובר בהצעה לא אטרקטיבית, הרי מדוע שמישהו בעל שכל ישר יקבל החלטה להפסיד כסף על השקעה?
קשה להאמין אבל הערכות הן שכ-3 טריליון דולר מושקעים בעולם באגרות חוב המגלמות תשואות שליליות ברמות כאלו ואחרות. ובכן, איך הדבר קורה? בפועל, כאשר מנפיק, חברה או מדינה, מעוניין למכור אג"ח הוא ישאף לשלם קופון נמוך ככל הניתן ואילו המשקיעים הרוכשים את האג"ח יבקשו באופן רציונאלי ומוצדק קופון גבוה ככל שניתן. כמובן שבסופו של דבר המחיר נקבע בהתאם לעיקרון שיווי המשקל של היצע וביקוש. אם כך, כיצד נוצר מצב שבו התשואה הופכת לשלילית?
מדוע בעצם משקיעים באג"ח הנושא תשואה שלילית?
על פניו נראה כי מדובר בהשקעה גרועה, אבל לכל משקיע סיבותיו שלו. סיבות אפשריות: משקיע בארה"ב שמעוניין להיות חשוף למטבע היורו מתוך הנחה כי שערו יתחזק מול הדולר, לא יטעה אם יחליט לרכוש אג"ח ריבונית אירופאית כיוון שבמונחים דולריים הוא עשוי להרוויח מעצם התחזקות האירו מול הדולר, בתוך כך שהוא "מחנה" את כספו באפיק סולידי יחסית. השאלה המתבקשת אם כך מדוע לא להמיר את הכסף למזומן ולשמור עליו? התשובה הקצרה והעניינית לכך היא שלהחזיק כסף במזומן, גם אם הוא "יושב" בחשבון העו"ש, עדיין מגולם בכך סיכון, על כן, אם משקיע סביר מעוניין לתת למישהו לשמור לו על המזומן, יתכן ויהיה בטוח יותר שהכסף ישמר בידי מדינה אירופאית חזקה על פני בנק מסחרי מקומי. אם להתייחס למשקיע המוסדי הממוצע שרוצה ביטחון ככל הניתן למיליארדי הדולרים שהוא מנהל עבור העמיתים, הוא לא יכול להרשות לעצמו להותיר את הכסף בחשבון בנק במזומן, כיוון שבנקים אינם מבוטחים במידה מספקת. כדי לסבר את האוזן, נציין כי בארה"ב לאחר המשבר העולמי הונהג חוק פדראלי אשר מחייב את הבנקים המסחריים לבטח חשבונות פרטיים עד סכום של 250 אלף דולר בלבד.
שורה תחתונה: בעיית התשואה השלילית לא שמורה רק למשקיע הסולידי מעבר לים, גם בישראל נוצר מצב בו המשקיע הסולידי נאלץ להתמודד עם בעיה דומה. מאז שבנק ישראל הוריד את הריבית במשק לשפל חסר תקדים, נוצר מצב בו אפיקי השקעה מסוימים הפכו בין לילה ללא אטרקטיביים ביחס לפיקדון בבנק. כך לדוגמא, השקעה בקרן כספית מגלמת בתוכה הפסד כספי מובטח, שכן הריבית הנמוכה בתוספת עמלת ההפצה של הבנקים ודמי הניהול של הקרן מגלמים תשואה שלילית למי שיחליט להשקיע כספו באפיק זה.
