סיכום הכנס דיור חברתי במרכז >> אם שדה דב היה שכונה בניו יורק לפחות 25% מהדירות היו מוגדרות כדיור בהישג יד המיועד למשקי בית בעלי הכנסה בינונית ונמוכה

כ-200 אנשים השתתפו ביום חמישי האחרון בכנס 'דיור חברתי במרכז' שיזם מרכז הגר בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב. ג'סיקה יאגר, מנכ"לית NYU Furman Center, אחד הגופים האקדמיים המובילים לחקר מדיניות דיור בניו יורק, הציגה בראיון מצולם את ההצדקות למדיניות המיושמת היום בעיר שמטרתה לאפשר לבעלי הכנסה בינונית ונמוכה להתגורר בניו יורק על אף העובדה שמחירי השוק הינם בין הגבוהים בעולם. 

לדבריה של ג'סיקה יאגר: "עם הזמן ישנה הבנה גוברת לחשיבות שיש לשכונות בהן יש תמהיל סוציו-אקונומי מגוון ולתפקיד של דיור בהישג יד ביצירתן. ברגע שיש בעיר יותר ויותר שכונות הנסגרות בפני חלקים גדולים מהאוכלוסייה יש סכנה שהעיר תאבד את החיוניות והמגוון שהופכים את ניו יורק למה שהיא".

כמו כן, הציגה יאגר את העקרונות של תכנית הדגל של ראש עיריית ניו יורק הנוכחי ביל דה בלאזיו לפיה באזורים נבחרים בעיר כל תכנית חדשה מחויבת להקצות לפחות 25% מהדירות לדיור בהישג יד המיועד לבעלי הכנסה נמוכה מ-60% מההכנסה החציונית האזורית.

בפתיחת הכנס הוצגה תכנית דיור חברתי לשדה דב שגובשה על ידי מרכז הגר ונועדה להוות חלופה מעשית לתכנון המקודם בימים אלו לשדה דב ולהעניק הזדמנות גם לבעלי הכנסה בינונית ונמוכה בישראל להתגורר בשכונות החדשות שעתידות להיבנות בצפון תל אביב, תוך שמירה על היתכנות כלכלית. התכנית מציעה לייעד 35% מהדירות לדיור חברתי, לפי המתווה הבא:

עו"ד אורי אטינגר, עורכת התכנית הסבירה: "בשדה דב עתיד להיבנות רובע עירוני תוסס, אנחנו מבקשים להפנות את הזרקור להיבט האנושי ולראות האם ניתן להביא גם את המרקם האנושי שעדיין קיים במרכז ובדרום העיר צפונה, וליצור בשדה דב שכונות בתמהיל חברתי מגוון יותר מזה שקיים בשכונות הסמוכות בצפון תל אביב".

חה"כ רועי פולקמן (כולנו) התייחס לכך ששכירות היא הפתרון הנכון לאזורי הביקוש וטען שאין סיבה שארגונים חברתיים לא ייבנו דירות ויובילו את פיתוחו של שוק לדיור חברתי.

בנוסף הדגיש פולקמן, שיש צורך להסיר חסמים משפטיים ובראשם לתקן את חוק התכנון והבנייה בכל הנוגע להגדרת דיור בהישג יד, כך שניתן יהיה לקבוע בתכנית שחלק מהדירות יועדו לדיור בהישג יד כפי שקיים במקומות אחרים בעולם. בהתאם לכך גיבש בסיוע מרכז הגר תיקון לחוק הקיים שיוכל לתת מענה לסוגיה זאת. 

הפאנל הראשון של הכנס עסק בשאלה למה דיור חברתי דווקא בשדה דב? 

ח"כ פרופ' יוסי יונה (המחנה הציוני) טען שצריך לייעד חלק מהדירות בשדה דב לאוכלוסיות המוחלשות, כך שגם תושבי שכונת הארגזים ושכונות אחרות בדרום תל אביב יוכלו להתגורר בשדה דב על קרקעות ששייכות למדינה. 

גב' רותי לביא, פעילה בדיור הציבורי הציגה חזון לתמהיל חברתי שונה עבור שדה דב: "קרקע ציבורית צריכה לשרת בראש ובראשונה את העשירונים התחתונים. 50% מהדירות בשדה דב חייבות להיות מיועדות לדיור ציבורי ו-50% הנותרים למעמד הביניים הנמוך". 

גב' חדוה פיניש, סגנית מנהלת היחידה לתכנון אסטרטגי בעיריית ת"א-יפו ציינה שהעירייה הייתה הראשונה שיצקה תוכן של ממש למונח דיור בהישג יד אך טענה שידיה של העירייה כבולות על ידי ההגדרה הקיימת היום בחוק: "יש הגדרה בחוק אבל היא לא לרוחנו". 

הפאנל השני עסק בשאלה איך יוצרים דיור חברתי באזורי ביקוש?

אדר' נעמי אנג'ל, מתכננת מחוז ת"א הזכירה שבמסגרת תכניות גדולות שקודמו במחוז ת"א היו אמורות להיווצר כ-10,000 דירות לדיור בהישג יד, אבל משרד המשפטים אילץ את הוועדה המחוזית להסיר את הסעיפים הרלוונטיים לנושא הזה בכל התכניות. לדבריה: "רשויות חזקות יכולות להכיל אוכלוסיות חלשות מבלי שהדבר יפגע בהן, דווקא במקומות עם ערכי קרקע גבוהים, ניתן לאפשר לבנות יותר ולספק פתרונות לדיור בהישג יד". 

אדר' מייק סקה, מהנדס העיר הרצליה: "מדינת ישראל החליטה לא לתת שקל לתחום של דיור בהישג יד. משאירים אותנו הרשויות המקומיות לעשות ניסויים, אבל אין מענה מלמעלה, לתחום הזה חסר אבא או אמא".

ד"ר אמילי סילברמן מהקליניקה האורבנית באוניברסיטה העברית ציינה כי ההתייחסות בישראל לדיור היא כאל מוצר והרעיון שהמדינה תסבסד ותעזור לאנשים לרכוש או לשכור מוצר מעורר עוינות. זאת לעומת מדינות אחרות שמתייחסות לדיור כתשתית, כמו למשל לתחבורה, ולכן נוטות להבטיח דיור חברתי ולראות בו מרכיב חיוני לכלכלה ולשגשוג.

רוית שאו-נוריאל, מחברת BDO הנותנת יעוץ לחברה הממשלתית דירה להשכיר, "אנחנו רואים שהמכרזים להשכרה מחייבים סובסידיה גם אם מדובר בהשכרה במחיר שוק. השילוב בין דיור להשכרה ודיור לרכישה מעניק תמריץ כלכלי משמעותי שיכול לאפשר להקטין את גובה הסובסידיה או לייצר תמורות נוספות".