בעל עסק המתגרש מחויב בכפל מס על שווי מחצית מעסקו במסגרת איזון המשאבים

על פי פסק הדין הבעל המתגרש נושא בכפל הוצאות המס האישי העתידי הצפוי על רווחי העסק!

 

 
 

אורי וולף
LinkedinFacebookTwitter Whatsapp
21/11/2016

בדחותו לאחרונה את ערעורו של בעל עסק אשר התגרש וחויב לשלם לאשתו מחצית משווי העסק שבבעלותו בניכוי מס חברות אך ללא ניכוי מס הכנסה אישי (בע"מ 4660/16),  קבע בית המשפט העליון, הלכה למעשה, כי על בעל עסק המתגרש לשלם כפל מס על מחצית משווי עסקו: פעם ישולם המס האישי באופן שוטף על הרווחים העתידיים (בין כשכר ובין כדיווידנד) ופעם באמצעות תשלום עודף לאישה אגב גירושין.

במסגרת איזון משאבים בין בני זוג קבע ב-2014 בית המשפט לענייני משפחה במחוז ת"א (תמש 47769-01-12, 52381-01-12, 22124-01-13) כי על הבעל לשלם לאשתו מחצית משווי מניותיו בשתי חברות שבבעלותו (על דרך של קיזוז השווי מחלקו בשווי דירת המגורים המשותפת), וזאת כתחליף להעברת המניות בעין. שווי המניות נקבע עפ"י הערכה אשר נערכה ע"י מומחה  והסתכמה בכ- 7 מ' ש"ח.

אשר להיבטי המיסוי קבע בית המשפט כי רק ככל שהבעל ימציא אישור על תשלום מס בפועל בגין מכירה לצד ג' של חלק המניות המגיעות לאשה, או אישור מרשויות המס לפיו הקביעה בדבר זכאות האישה למחצית ממניותיו של הבעל יוצרת חבות במס, תקבל האישה את חלקה בשווי שנקבע לפי תחשיב "נטו", דהיינו גם בניכוי מס אישי. 

סמוך לאחר מתן פסק הדין פנה הבעל לבית המשפט בבקשה שיבהיר כי ההוראה בדבר התשלום נטו לאחר מס אישי תחול גם במקרה בו ישולם חלקה של האישה בדרך של משיכת דיווידנד מהחברות, אולם בית המשפט דחה את הבקשה וקבע בין השאר כי ככל שהבעל יבקש לשלם ממקור מימון אחר (ולא ע"י מכירת המניות) והעמדת המימון תהא כרוכה במס, הרי מדובר בחיוב אישי של הבעל החל עליו וכי האישה אינה צריכה לשאת במס הכרוך במשיכת דיבידנד, אשר אף הוא הכנסה מן החברות של הבעל. 

הבעל ערער לבית המשפט המחוזי אשר דחה את הערעור ולאחר מכן ערער פעם נוספת לבית המשפט העליון אשר דחה אף הוא את הערעור (בחודש ספט' 2016). האחרון טען כי המדובר במכר רעיוני ולכן על האישה לשאת בחבות במס אולם רק שזו מתקיימת בפועל. אולם, באם הבעל ישלם לאשתו ממקורות אחרים (שלא ממכירה החייבת במס של מחצית ממניותיו), "אין זה מעניינה של האישה בחבות המס הכרוכה ונובעת מהעמדת מימון מכל מקור אחר".

ברור לגמרי כי אין כל קשר בין כניסה להליך גירושין לבין הליך של מימוש או מכירת העסק. מדובר בשני אירועים שונים לחלוטין ללא כל זיקה ביניהם. בית המשפט, לעומת זאת, מאשר את הפחתת המס האישי לבעל העסק (בקביעת השווי לתשלום לאשתו) רק באם באותה הזדמנות ימכור את מחצית ממניותיו הלכה למעשה ובפועל, מה שאין לו כל כוונה לבצע ובכלל לא העלה זאת על דעתו. כמו כן, העברת זכויות במניות אגב גירושין איננה חייבת במס ולכן אין בעל העסק יכול ליהנות ממס מופחת גם במקרה זה שאותו מתיר לו בית המשפט. 

במסגרת המתודולוגיה המקובלת להערכת שווי של חברה או עסק, מופחת מהרווח העתידי המוערך מס חברות בלבד. ברוב המקרים, על מנת שבעל המניות "ייפגש עם הכסף", עליו למשוך את רווחי החברה לאחר תשלום מס החברות אם באמצעות משיכת שכר (ואז ישלם את תוספת מס בשיעורים הפרוגרסיביים הנהוגים) ואם באמצעות משיכת דיווידנד (ואז ישלם את המס החל במשיכה). באמצעות תכנוני מס עשויים להיות משולמים בפועל שיעורי מס שונים, אולם במרבית המקרים ישולמו השיעורים המוזכרים לעיל. 

עולה מכאן כי בעוד שהבעל יקבל בעתיד את ערכם של הרווחים המשקפים את שוויו (המהוון) של העסק לאחר מס חברות ויהיה עליו לשלם בנוסף גם את המס האישי בגינם, הרי שעל פי פסק הדין של בית המשפט העליון עליו לשלם לגרושתו סכומים גבוהים יותר המשקפים את ערכם (המהוון) של רווחי העתיד אולם לפני המס האישי! עולה אפוא, כי על פי פסק הדין הבעל המתגרש נושא בכפל הוצאות המס האישי העתידי הצפוי על רווחי העסק! 

בית המשפט העליון מצדיק את אי התרת הפחתת המס האישי משווי העסק גם על בסיס הטיעון כי מקורם של הכספים המשמשים לתשלום (שאינם ממכירה בפועל של מחצית מחלק הבעל) עשוי להיות לאחר תשלום שיעורי מס אישי שונים אותם קשה להעריך מראש. אולם, הואיל וכאמור במרבית המקרים מדובר בתשלום מס אישי באמצעות מס שכר או מס על דיווידנד, הרי שמדובר בטיעון גורף מדי שאינו מוצדק במרבית המקרים. לא יהיה נכון להיאחז במקרים שוליים ולגזור מהם על הכלל ובאופן זה להעניק לחלק האישה באיזון המשאבים חסינות מהמס האישי. (האמור מתייחס לעסקו של הבעל המחויב בתשלום מחצית מערכו לאשתו אולם תקף כמובן גם במקרה ההפוך, בו מחויבת האישה בעלת העסק לשלם ביתר לבעלה). 

הבעל המערער ציין בפנייתו לבית המשפט עוד בערכאה המוקדמת כי לאור חוסר הבהירות השוררת בנושא זה מן הראוי לקבל החלטה עקרונית אשר תשמש מכאן ולהבא. אני סבור, לצערי, כי בית המשפט העליון טעה בקביעתו זו, קביעה הצפויה מעתה לשמש הלכה מחייבת אולם היא אינה נכונה כלכלית.  


אורי וולף– יעוץ כלכלי ופיננסי בע"מ הינו משרד ייעוץ כלכלי מיסודו של הכלכלן אורי וולף


הנתונים, המידע, הדעות והתחזיות המתפרסמות באתר זה מסופקים כשרות לגולשים. אין לראות בהם המלצה או תחליף לשיקול דעתו העצמאי של הקורא, או הצעה או שיווק השקעות או ייעוץ השקעות ב: קרנות נאמנות, תעודות סל, קופות גמל, קרנות פנסיה, קרנות השתלמות או כל נייר ערך אחר או נדל"ן–בין באופן כללי ובין תחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל קורא – לרכישה ו/או ביצוע השקעות ו/או פעולות או עסקאות כלשהן. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול בו שינויי שוק ושינויים אחרים. כמו כן עלולות להתגלות סטיות בין התחזיות המובאות בסקירה זו לתוצאות בפועל. לכותב עשוי להיות עניין אישי במאמר זה, לרבות החזקה ו/או ביצוע עסקה עבור עצמו ו/או עבור אחרים בניירות ערך ו/או במוצרים פיננסיים אחרים הנזכרים במסמך זה. הכותב עשוי להימצא בניגוד עניינים. פאנדר אינה מתחייבת להודיע לקוראים בדרך כלשהי על שינויים כאמור, מראש או בדיעבד. פאנדר לא תהיה אחראית בכל צורה שהיא לנזק או הפסד שיגרמו משימוש במאמר/ראיון זה, אם יגרמו, ואינה מתחייבת כי שימוש במידע זה עשוי ליצור רווחים בידי המשתמש.
x