מהן שלוש "המחלות הפיננסיות" הקשות ביותר של העובד הישראלי ?

נכנסתי לעולם הביטוח והפיננסים בתחילת 2008, בדיוק בתפר שבין יישום ועדת בכר לבין תחילתו של חוק פנסיית חובה. כזכור – ועדת בכר הוציאה את כספי הגמל וההשתלמות מהבנקים וחוק פנסיית חובה אילץ את המעסיקים להפקיד כספים פנסיוניים לכל עובד ונתן לעובד את אפשרות הבחירה היכן להפקיד את כספי הפנסיה, תוך לקיחת אחריות על עתידו.
 כל אלו, היו יכולים להיות לי למקפצה נהדרת, אילולא באמצע אותה השנה, הגיע שוק ההון העולמי לשפל הגדול ביותר של הכלכלה העולמית מאז 1929. הרבה המליצו לי, לאור המצב בשווקים והכאוס שהרגולציה מייצרת בתחומי הביטוח ושוק ההון, לחפש לי עיסוק אחר.

אך לנגד עיני, עמדה ועומדת עדיין, תחושה של שליחות, כי הדור הנוכחי של העובדים בישראל, דומה בהתנהגותו לדור ה Baby Boomers האמריקאי. דור אשר מצד אחד חווה התפתחות טכנולוגית וסוציאלית חסרת תקדים, אך מנגד השתעבד לתאווה גדולה לקניות ובזבוזים בניגוד להוריהם השמרנים שגדלו בשפל כלכלי. זהו בעצם המצב של העובד הישראלי כיום - משעבד את עתידו הכלכלי לטובת בזבוז וצריכה כאן ועכשיו.

בכלל, נראה שהישראלים בגילאי 20-50 אשר מהווים את רוב שוק העבודה והצרכנות בארץ, עדיין לא הפנימו את השינויים המבניים וההשלכות הכלכליות שהרגולטור הנחית עליהם תוך פחות מ 10 שנים. מצד אחד הצרכן הישראלי מקדיש תשומת לב רבה לדיון בעלויות כגון: עמלות הבנקים, ריביות, פרמיות לביטוח או דמי הניהול במוצרים פנסיוניים. אך מנגד, לרב המכריע של האוכלוסייה אין כתובת מקצועית מכוונת בכל הקשור לשאיפות ויעדים כלכליים. הרוב הגדול של הציבור, לא יודע היכן מנוהלים כספי הפנסיה שלו או מה ההשלכות של ניוד (לרב בשם "הוזלת" דמי הניהול) ופדיון כספים אלו ? מצד אחד מתווכחים על העמלות ומצד שני פועלים בחופזה וללא הכוונה מקצועית.   

כשהנזק עלול להיות הרבה יותר משמעותי לעתיד לעומת החיסכון  המיידי בפרמיות הביטוח או דמי הניהול. כיום לכל משפחה ישנם מספר שאיפות כלכליות, כמו גם איומים על השגת מטרות אלו המתקיימות במקביל  כגון:                                                                                                                               

ניהול תקציב חודשי מאוזן, יציאה לחופשות, החלפת הרכב/הדירה/שיפוץ, תשלומי המשכנתא, הלוואות שונות (שנלקחו לרוב לסגירת המינוס בבנק שנוצר בד"כ מחוסר תכנון), אבטלה, הוצאות רפואיות, עזרה לילדים - לחתונה, להשכלה, לתמיכה בזוגות צעירים  (לצערנו כיום כבר יש קרנות תמיכה בהורים לצורך דיור מוגן או מצב סיעודי) וכמובן השלמה לפנסיה (כי ידוע שרוב השכירים לא יכולים לכלכל את עצמם בגיל השלישי רק מהפנסיה שהופרשה להם מהמעסיק) ועוד.

ברוב המקרים, גם המשכילים וה"מסודרים" מבינינו, לא טרחו לערוך תוכנית מקצועית מסודרת לגבי ניהול המטרות האלה והקצאת האמצעים העומדים לרשות המשפחה על פי כל מטרה.  

מכאן גם נובעות שלוש ה"מחלות הפיננסיות" הקשות ביותר של העובד הישראלי :

1. פדיון כספי פיצויים – שכידוע, פוגע ב 33% עד 40% מקצבת  הפנסיה העתידית (שגם ככה לרב לא מספיקה לפנסיונר). זהו למעשה חוק שנולד בשנות ה 50 , כאשר הנורמה בשוק העבודה הישראלי הייתה לעבוד אצל מעסיק אחד, מגיל 20 ועד לפרישה. רק במקרים נדירים אם העובד פוטר אז כספי הפיצויים שימשו לו כרשת ביטחון עד למציאת עבודה חדשה.  

2. פדיון קרן השתלמות, קופת גמל, אשר ברב המקרים אמורות להוות נדבך חשוב בעת הפרישה לשמירה על רמת החיים אליה הורגל הפורש במהלך שנות העבודה וההשתכרות. כיום אנשים רואים בזה "קופת שיפוצים" ו"קרן מינוף למשכנתא".

3. הלוואה, בנקאית בריבית שצריך לסרב לה (הבנק קורא לזה "חריגה מהמסגרת"). ישנו גם התרגיל המפורסם של "אם תשאיר אצלנו פיקדון, אז ניתן לך מסגרת אשראי ", בקיצור, תשאיר אצלנו פיקדון בריבית מינימאלית ותקבל הלוואה בריבית גבוהה מאוד. מי אמר שכסף נזיל חוסכים רק בבנק ?

שלושת "המחלות הפיננסיות" האלו נובעות מחוסר תכנון, כי בהיעדר "מפה פיננסית", גם בעידן ה GPS, לא ניתן לנווט ליעד שלא הוגדר מראש !  בבחינת – אם אתה לא יודע לאן אתה הולך – כל דרך תיקח אותך לשם...

הבעיה הגדולה ביותר היא שהכוונה מקצועית אם בכלל מקבלים אותה – מגיעה מאוחר מידי. במצב זה, האזרח הישראלי כבר "חולה" ואין עם מי לדבר. הליקוי, בדמות מימוש אחת החסכונות  כבר נעשה, ובשלב זה הוא אדיש ל "תופעות הלוואי" של מה שנתפס כ"תרופה" לבעיותיו (הרצון לצרוך או לסגור חוב כאן ועכשיו ויהי מה).

עריכת תכנית כתובה עם הגדרת סדרי עדיפויות של החלומות הפיננסיים שלנו ע"י איש מקצוע השולט בתחומים השונים, תוך מעבר לטיפול בכל הנכסים הפיננסים לרבות "הכסף הפנוי" (הערכה היא כי 625 מיליארד ₪ שוכבים בפיקדונות).      

 רק הכוונה של גורם מקצועי אחד ששולט בתיאום בין כל הנכסים והצרכים של המשפחה, יכול לספק "רפואה מונעת" בכל הקשור ללחצים פיננסיים פתאומיים ופגיעה בתכנון העתיד הפיננסי של המשפחה כתוצאה מתכנון לקוי או חוסר הבנה.
זהו מפגש אינטרסים בין הצורך העכשווי שנוצר בישראל לאור השינויים הרבים בתחומי הביטוח והפיננסים, לבין הרצון של כל אזרח עובד מן השורה לחיות את חייו בביטחון סוציאלי ופיננסי. 

באמצעות ליווי מקצועי וטיפול מתמשך הלוקח בחשבון את כל השינויים, הסיכונים והנכסים הפיננסיים שלנו נוכל לקבל עתיד טוב יותר. זאת, תוך התאמת המוצר הפיננסי לפי דרישות החוק (גמל, השתלמות, פוליסות חיסכון, תיק השקעות, ק. פנסיה, ביטוח מנהלים ועוד) ובהתבסס על פרמטרים מקצועיים כגון: שיקולי מס, סיכוני שוק, נזילות, עלויות, שיקולי מצב בריאותי ועתיד תעסוקתי, כמו גם, אופן העברת נכסים לדור הבא.

 

    
יוסי ורסנו - C.F.P 

מנכ"ל, ידע - ביטוח ותכנון פיננסי  

חבר איגוד המתכננים הפיננסיים בישראל
 

לקראת כנס וועידת ישראל ב 22 מאי 2014 בכפר המכביה

לתוכנית כנס וועידת ישראל השנייה לתכנון פרישה

 

 קופון >>>קוד ההנחה לגולשי FUNDER הוא inv3 הקוד מקנה 50% הנחה

הנתונים, המידע, הדעות והתחזיות המתפרסמות באתר זה מסופקים כשרות לגולשים. אין לראות בהם המלצה או תחליף לשיקול דעתו העצמאי של הקורא, או הצעה או  או שיווק השקעות או ייעוץ השקעות ב: קרנות נאמנות, תעודות סל, קופות גמל, קרנות פנסיה, קרנות השתלמות או כל נייר ערך אחר או נדל"ן– בין באופן כללי וביןבהתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל קורא – לרכישה ו/או ביצוע השקעות ו/או פעולות או עסקאות כלשהן. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול בו שינויי שוק ושינויים אחרים. כמו כן עלולות להתגלות סטיות בין התחזיות המובאות בסקירה זו לתוצאות בפועל. לכותב עשוי להיות עניין אישי במאמר זה, לרבות החזקה ו/או ביצוע עסקה עבור עצמו ו/או עבור אחרים בניירות ערך ו/או במוצרים פיננסיים אחרים הנזכרים במסמך זה. פאנדר אינה מתחייבת להודיע לקוראים בדרך כלשהי על שינויים כאמור, מראש או בדיעבד. פאנדר לא תהיה אחראית בכל צורה שהיא לנזק או הפסד שיגרמו משימוש במאמר/ראיון זה, אם יגרמו, ואינה מתחייבת כי שימוש במידע זה עשוי ליצור רווחים בידי המשתמש.