ניסיון לנגוס נתח מהפיקדונות - האם הפעם זה יצליח?

רשות ניירות ערך יוצאת במהלך של שינוי הקרנות הכספיות. נזכיר כי בעבר ניסתה הרשות לייצר חלופה לפיקדונות באמצעות הקפ"מ, שסברו שיוכל להציג תשואה חזויה, ולכן תהיה פטורה מחובת הייעוץ, כשתהיה ציפיה שפקידי הבנק יציעו ללקוחות גם את הקפ"מ במקביל לפיקדונות, ושהלקוח יבחר. המהלך נכשל באופן טוטאלי, שכן אף מנהל קרנות לא הרים את הכפפה, ולא הושקו קרנות כאלה בכלל.

כעת מנסה הרשות לניירות ערך, שוב, לשנות את המצב, ולייצר דרך הכספיות אלטרנטיבה לפיקדונות. האם זה ישפר את מצב הכספיות? לא בטוח.

נסקור תחילה את השינויים שמציעה הרשות לניירות ערך.

בדוח ארוך ומפורט סוקרת רשות ניירות ערך את שוק הכסף, ואת תפקיד הקרנות הכספיות בשוק זה. הרשות מביעה חוסר שביעות רצון מכך שכספי הציבור נמצאים ברובם בפיקדונות ובחשבונות עו"ש, כאשר יחס התמסורת של ריבית הפיקדונות, הגם שהשתפר בחודשים האחרונים, מגיע בעיקר ללקוחות בעלי כושר מיקוח, בעוד שהשינוי בריבית למשקי הבית קיים אמנם, אבל נמוך. את זאת רואה הרשות על סמך הפער שבין הריבית הממוצעת בפיקדונות לריבית החציונית. 

אחרי שהרשות סוקרת את המצב בעולם, שבאופן כללי אפשר לומר לא שונה מהמצב בארץ מבחינת הדרישות הרגולטוריות, הרשות מציעה מספר חלופות לפתרון.

מה רע במצב הקיים?

האפשרות הראשונה מבחינת הרשות היא, ובכן להשאיר את המצב כפי שהוא. אולם הרשות לניירות ערך מודעת לכך שיש בזה בעיה, שכן בארץ יש רק 355 אלף חשבונות מיועצים בכל המערכת הבנקאית. סף הכניסה לקבלת ייעוץ השקעות משתנה בין הבנקים, ונע בין 50 א' ל-500 א' שקלים, הדבר מהווה גורם מגביל לחשיפת הציבור לקרנות כספיות, שכאמור דורשות מהלך של ייעוץ כלפי הלקוח.

הרשות גם מודעת לכך שאין למנהלי קרנות יכולת לשלם תמריץ למתווכים, והדבר מצמצם את האפשרות להכניס שחקנים חדשים לעוללם תיווך הקרנות הכספיות.

קרנות מועדים קבועים

פיקדונות נהנים ממספר יתרונות ברורים מול הקרנות הכספיות. המשקיע יודע את הריבית לתקופה, הפיקדון מוצע לתקופות ברורות, ואין סכנה לקרן ההשקעה.

לאור זאת מציעה הראשות לקבוע קרנות שניתן יהיה להציע ולפדות את היחידות במועדים קבועים – כספיות שבועיות, חודשיות, שנתיות. המשקיע יבחר את הקרן בהתאם למועד ולצרכים.

ניהול טוב יותר של הנזילות

הדבר יקל משמעותית את דרישות הנזילות בקרן כספית, ואף יאפשרו לקרנות מועדים קבועים להחזיק בפיקדונות בנקאיים בשיעור גבוה משווי נכסי הקרן. שימו לב, זהו שינוי דרמטי ביחס להיום, שכן אחת המגבלות על קרנות כספיות, היא חובת הנזילות, שמחייבת את מנהלי הקרנות הכספיות להחזיק בפיקדונות בהיקף נמוך משווי נכסי הקרן, כדי להיערך לפידיונות. לאור השינוי המוצא, הדבר ישפר את התשואה בקרנות הכספיות במועדים קבועים.

הצגת תשואה צפויה

שינוי נוסף שמתכננת הרשות הוא הצגת תשואה צפויה. היה בעבר ניסיון של רשות ניירות ערך להציג את הקפ"מ שהיה מאפשר הצגת תשואה צפויה. הניסיון הזה נכשל, ועכשיו מנסה הרשות באמצעות קרן מועדים קבועים, לאפשר לקרנות הכספיות להציג את התשואה הצפויה בקרן. גם כאן זהו מהלך משמעותי מאוד.

מנגנון גלגול אוטומטי. בשונה מפיקדונות כספי הקרן שלא נפדו יגולגלו אוטומטית למועד הבא. כלומר לא ייפדו אלא יגולגלו. הרשות תשקול לאפשר למשקיע לעבור מקרן אחת לקרן אחרת תוך כדי הזמן (מן הסתם זה רלבנטי בעיקר לקרנות לפרקי זמן של 3 חודשים וצפונה).

אפשרות להחריג מחוק הייעוץ לקרנות מועדים קבועים

שינוי נוסף שמבקשת הרשות להחיל הוא שקרנות במועדים קבועים, יוכלו להיות מוצעים ללקוחות גם באמצעות גופים מפוקחים שאינם בעלי רישיון ייעוץ. למשל נותני שירות מידע פיננסי, חברי בורסה וגופים נוספים. מדובר על קרנות המועדים הקבועים לטווח של עד שנה. מוצרים אלה יוחרגו מתחולת חוק הייעוץ.

אפשרויות תגמול למפיצים

שינוי נוסף שתנסה הרשות הוא לאפשר למפיץ לקבל תשלום בגין הפצת קרנות כספיות מועדים קבועים.

חלופות נוספות שנשקלות – הרחבת חוק הייעוץ, וחשבון SWEEP

שתי חלופות נוספות נשקלות על ידי הרשות לניירות ערך. הראשונה – הרחבת חובת הייעוץ על פקדונות מעל שנה. הסיכוי של החלת חובה זו לא גבוהה, שכן זה מחייב שיתוף פעולה עם הפיקוח על הבנקים, ובעצם מחיל חובת ייעוץ על פיקדונות, דבר שצפוי לזכות בהתנגדות של הפיקוח על הבנקים, שכן זה עלול לפגוע בלקוחות, ולהשית על הבנקים להגדיל את מערכי הייעוץ שלהם.

חלופה מעניינת נוספת היא חשבון SWEEP, לפיו לקוח מגדיר לבנק שכל יתרה מעל רף מוגדר, תועבר אוטומטית למכשיר השקעה – פיקדון, או קרן כספית. מנגנון זה ידרוש אף הוא שינוי חקיקה בנקאית, וידרוש שיתוף פעולה בין הרשות לניירות ערך ובנק ישראל. האם זה יקרה? לא ברור בינתיים, שכן לא ברור מה היקף התמיכה של הפיקוח על הבנקים במהלך כזה.

אגב, מהלך כזה יכול לצאת במקביל לרפורמה שמציעה הרשות לניירות ערך, ולא במקום.

פתיחת המכרזים המוניטריים של בנק ישראל לקרנות כספיות

זו הצעה מעניינת מאוד, שיש לה היתכנות. המצב כיום הוא שהגופים היחידים להם ניתנה הרשאה להפקיד פיקדונות בבנק ישראל במסגרת השתתפות במכרזים מוניטריים הם הבנקים. העניין הוא, כפי שאנחנו מבינים, הריבית שהבנקים מקבלים עוברת רק בחלקה לצרכן.

הרשות לניירות ערך מציעה שגם מנהלי הקרנות הכספיות יוכלו להשקיע בפיקדונות בבנק ישראל. הדבר ייתר את הבנקים כגורם מתווך, ויאפשר למנהלי הקרנות להשיא ללקוחות תשואה גבוהה יותר, כנגזרת מריבית בנק ישראל.

זו בהחלט חלופה מעניינת כי יש בה כמה יתרונות. נתחיל מזה שנדרשת הסכמה של בנק ישראל לעניין, עדיין לא ברור אם זה יקרה. בעולם זה לא נהוג, ולא בטוח שבנק ישראל ישמח להיות הראשון שמחיל את זה בארץ. בעולם האפשרות הזו מוגבלת למספר מצומצם של גופים פיננסיים, בעיקר בנקים. בנוסף, כבר היום לפי בנק ישראל הביקוש במכרזי הפיקדונות עולה על ההיצע, והכנסת הקרנות הכספיות יכולה להגביר תחרות על הפיקדונות האלה.

אבל, כאן יש לבנק ישראל אפילו יתרון, שכן הוא שולט על הברז. ברצותו יאפשר יותר נזילות, ברצותו יאפשר נזילות נמוכה יותר, השליטה עדיין תיוותר אצל בנק ישראל, כך שהחשש למשל מפגיעה במערכת הבנקאית, כתוצאה מצמצום היקף הפיקדונות של הכספיות, ולאור זאת הקטנת יכולת הבנקים להעניק הלוואות, חשש זה יהיה לגמרי בשליטת בנק ישראל.

יותר מכך, העובדה שלקרנות הכספיות יהיה חלון להפקיד בבנק ישראל, יכולה ליצור מקל, שיאיים על הבנקים, ישפר את התמסורת של ריבית בנק ישראל, ויתכן שאף לא תידרש כלל הפקדה של הקרנות הכספיות בבנק ישראל, כדי שכלי זה ישפיע וישפר את התשואה של הכספיות.

גם כלי זה יכול להיות מוצע בנוסף לקרנות כספיות מועדים קבועים, ולא במקום.

הרשות מעדיפה את הגורמים שתלויים בה

מכל הפתרונות המוצעים, שאגב כפי שציינו, חלקם יכולים להיות מונהגים במקביל, ולא אחד על חשבון השני. הרשות בוחרת לקדם את החלופה הראשונה, כלומר החלופה שלא דורשת הסכמות עם בנק ישראל, ולא תלויה בו.

מבחינה פוליטית המהלך די ברור, למרות ששיתוף פעולה בין הגופים הרגולטוריים, עשוי בסופו של יום להיטיב עם הצרכן, עדיין, הבדלי הגישות בין הגופים, עשוי לצמצם את יכולת שיתוף הפעולה ביניהם.

לכן הרשות תבקש לקדם מתן הסמכה בחוק להקים קרנות כספיות במועדים קבועים.

בנוסף, הרשות תבקש להרחיב את אפשרויות הייעוץ לכל קרן כספית עד שנה, ללא צורך ברישיון. 

בנוסף, לקבוע כי מודל התגמול יאפשר העברת תשלום לגורמים מתווכים, בעבור מוצר הקרנות הכספיות.

יצויין, כי הרשות לא נוטשת לגמרי את החלופות הנוספות – הרחבת חוק הייעוץ לפיקדונות מעל שנה, חשבון SWEEP, או השתתפות קרנות כספיות במכרזי בנק ישראל. אולם אלה פתרונות שהרשות עצמה מציינת כי יידרש זמן רב עבור גיבוש ההסכמה עבורם, ביצועם והטמעתם.

האם זה ישפר את מצב הכספיות?

לסיכום, אין ספק שנעשתה כאן עבודה יסודית. נבחנו מספר חלופות, נבדק המצב בעולם, ונבחנו החלופות בראיית השוק המקומי. עד כאן בסדר. עכשיו עולה השאלה האם זה לבדו יספיק כדי לשפר ולהגדיל את היקף נכסי הכספיות. על כך כמה הערות.

1. ראשית, נדרש חינוך שוק. נכון שמהלכים כקולטוריים לא מתבטאים בתקופה כזו או אחרת, אבל זה יקח זמן, היכולת של הכספיות לצבור תאוצה בקרב הציבור היא עכשיו, לא בעוד חודשים רבים, שבהם הריבית כבר תרד.

2. שנית, הדבר דורש שיתוף פעולה של מנהלי הקרנות שישיקו קרנות כספיות במועדים קבועים. לא בטוח שזה יקרה, שכן מדובר כאן הן בעלויות הקמה של מוצרים שלא בטוח יתפסו תאוצה אצל הציבור. יותר מכך, מדובר במוצרים שיש להם מורכבות תפעולית משמעותית. אין כאן ניהול נזילות כפי שיש בקרנות כספיות, אלא ניהול המועדים הקבועים, גלגול המוצרים השונים. וכך יווצר מצב שככל שמשך הפדיון קצר יותר, כך התפעול יהיה מורכב יותר. זה ידרוש דמי ניהול גבוהים יותר, אבל הבעיה היא שככל שהמוצר הוא לטווח קצר יותר, התשואה בגינו תהיה נמוכה יותר, ועולה הספק לגבי כמה ניתן יהיה להגדיל את דמי הניהול במוצרים אלה, מבלי לפגוע יותר מדי בתשואה ללקוח הסופי, ועדיין להציע תשואה עדיפה על הפיקדונות בבנקים. לא ברור בכלל. לאור זאת יתכן ושווה לשקול מועדים קבועים דווקא לפרקי זמן ארוכים יותר של חודש, רבעון ושנה, הם יהיו קלים יותר לניהול, יציעו תשואה טובה יותר, ויאפשרו גם דמי ניהול.

3. 'נעילת הכסף' ללא הבטחת תשואה היא בעייתית. קרן מועדים קבועים תצהיר על התשואה הצפויה, אבל במקרה של קרנות לטווח שנה, בתקופה של משבר כדוגמת הקורונה, לא בטוח שהלקוחות ירצו להשאיר את הכסף בקרנות האלה. מה גם שבאירועי קצה הקרנות הכספיות ייפגעו, גם אם לא משמעותית. לפסיכולוגיה כאן יש משמעות גבוהה.

4. מודל התגמול. בעוד שמדובר במשהו נכון, הרי שעדיין היקף דמי הניהול לא גבוה כלל בקרנות הכספיות. חלקן אף קרנות הפסדיות. תגמול למפיצים בהכרח יגדיל עלויות ומן הסתם יבוא על חשבון התשואה ללקוח, או על חשבון הרווחיות של הגופים המנהלים. נכון שבקרנות כספיות מה שמדבר הוא חוק המספרים הגדולים, אבל כאמור יתכן והצעדים שמוצעים על ידי הרשות לא יספקו את היקף הנכסים הצפוי, שיצדיק מתן תגמול למפיצים.

יתכן והרשות לניירות ערך צריכה לבחון איך מאפשרים נגישות לקרנות כספיות, גם שלא על ידי חוק הייעוץ, כדי לאפשר נגישות גדולה יותר לקרנות הכספיות הקיימות, מבלי להידרש להקים מערך חדש של קרנות מועדים קבועים, שלא בטוח בכלל שיקום, וכן מבלי להידרש לשיתוף פעולה עם גורמי רגולציה נוספים, בעיקר בנק ישראל.