צבי סטפק, צילום: פאנדר
צבי סטפק, מייסד מיטב
31/08/2022
מה הרג אותן בעבר ומה מאושש אותן כיום?
מהם היתרונות שלהן על פני פיקדונות בבנקים?
מהי החשיבות של דמי הניהול בהן? והאם כל הקרנות האלה הן "אותו דבר"?
בשנים האחרונות הקרנות הכספיות נדחקו לקרן זווית של תעשיית קרנות הנאמנות ובצדק. מדיניות ההזרמה המסיבית במשך יותר מעשור מצד הבנקים המרכזיים, ושל הממשלות בימי הקורונה, לחצו על הריבית כלפי מטה הן בעולם והן בישראל. עד לא מזמן ריבית בנק ישראל עמדה על 0.1% לשנה ובנסיבות אלה הבנקים המסחריים לא העניקו ריבית כלשהי על פיקדונות של הציבור הרחב ושל תאגידים עסקיים. לפיכך, גם הקרנות הכספיות לא היו מסוגלות לייצר תשואה של ממש למשקיעים שכן את עיקר הכספים שמצטברים אצלן הן משקיעות בפיקדונות בבנקים ו/או במק"מים. וכך היה זה אך טבעי שהקטגוריה של הקרנות הכספיות שבימי זוהרן הגיעו נכסיהן ל- 64 מיליארד ₪ (בחודש אוקטובר שנת 2013) הצטמקה והגיעה לשפל שמתחת ל-15 מיליארד ₪ (בחודש ינואר שנת 2018).
צריך לומר, שהקטגוריה של הקרנות הכספיות מתחלקת לשתי תת קבוצות: קרנות כספיות שקליות וקרנות כספיות דולריות. הקרנות הכספיות השקליות הן תמיד תת הקטגוריה הגדולה ביותר בהפרש גדול מהכספיות הדולריות שאף הן סבלו מהריבית הנמוכה מאוד בארה"ב.
מדיניות ההשקעה של הקרנות הכספיות השקליות (ובהתאמה גם של הכספיות הדולריות) הינה מדיניות השקעות סולידית מאוד, כמעט "בונקר", שכן הן נועדו לשמש סוג של תחליף לפיקדונות בבנקים.
כל נכסי הקרן צריכים להיות מושקעים בשורה של נכסים ובהם בלבד: באיגרות חוב שנסחרות בבורסה שאינן צמודות למדד ויתרת התקופה עד לפדיונן אינה עולה על שנה אחת, ואם הן קונצרניות, הדירוג המינימלי שלהן אמור לעמוד על AA, בפיקדונות לזמן קצוב ומזומנים עד 50% מהשווי הנכסי הנקי של נכסי הקרן. משך החיים הממוצע (מח"מ – ראה בוקסה) של נכסי הקרן לא יעלה על 90 ימים.
עם זאת, בתוך הקבוצה הזו יש שתי תתי-קבוצה. קבוצה אחת שמתחייבת שלא להשקיע בניירות ערך קונצרניים (אג"ח קונצרני נע"מ - ראה בוקסה), וכזו שמתירה לעצמה להשקיע בהם, כל זאת, כמובן, בהתאם לאמור בתשקיף הקרן. בתת הקבוצה האחרונה, הן רמת הסיכוי והן רמת הסיכון גבוהות יותר שכן איגרות החוב הקונצרניות וניירות הערך המסחריים (נע"מ) הם ניירות ערך שמונפקים על ידי חברות מסחריות ולא על ידי הממשלה או בנק ישראל (מק"מ- ראה בוקסה) והתשואה שהם מספקים גבוהה יותר.
והנה עכשיו, הקרנות הכספיות שהיו מוקצות מחמת מיאוס במשך כ-6 שנים, חזרו עכשיו לקדמת הבמה. מרמת שפל של נכסים בהיקף של כ-15 מיליארד ₪ נכסיהן זינקו לכ-21.5 מיליארד ₪ כיום.
מה קרה שהביא לתפנית הזו? התשובה ברורה. הנסיקה באינפלציה בכל העולם כולל ישראל אילצה את הבנקים המרכזיים לשנות ב-180 מעלות את מדיניות הריבית שלהם והם פתחו בגל חזק ומתמשך של העלאות ריבית.
הריבית בישראל, למשל, עלתה מ-0.1% בתחתית ל-2.00% כיום, והריבית הדולרית בארה"ב עומדת על 2.5%, כאשר גם בישראל וגם בארה"ב העלאות הריבית טרם הסתיימו.
במצב החדש הזה יש לקרנות הכספיות הרבה מאוד מה להציע כהשקעה בפני עצמה ובוודאי כהשקעה חלופית להשקעת הכסף של המשקיעים בפיקדונות בבנקים. יש להן שורה של יתרונות ברורים מול פיקדונות שקליים למרות שגם הן משקיעות חלק ניכר מהכספים שמצטברים אצלם בפיקדונות שקליים בבנקים.
בתור גופים שמרכזים סכומים גדולים של הציבור ומפקידים חלק ניכר מהם בבנקים, כוח המיקוח שלהם מול הבנקים במשא ומתן שהם מנהלים על גובה הריבית שהם, כלומר המשקיעים בהם, יקבלו, הוא כמובן גדול לאין ערוך מכוח המיקוח של היחיד וגם של תאגיד גדול ככל שיהיה (הגם שכוח המיקוח שלהם נחלש בעקבות באזל III). יש לקרנות הכספיות גם אינטרס ברור להשיג את הריבית הגבוהה ביותר שניתן לקבל כדי שתשואתן למשקיעים תהיה גבוהה יותר ולצורך זה הן מנהלות משא ומתן עם כמה בנקים במקביל, מה שבדרך כלל נמנע מהמשקיע היחיד שלעיתים אף לא יודע שניתן להתמקח על הריבית, או שמנהל את ענייניו הכספיים בבנק אחד.
לקרנות הכספיות יש יכולת לרכוש, כאמור, גם ניירות ערך, בין שמדובר במק"מ שמנפיק בנק ישראל ובין ניירות ערך מסחריים ואג"ח שמנפיקות חברות עסקיות. אמנם גם משקיעים פרטיים וגם תאגידים עסקיים או אחרים יכולים לעשות זאת, אבל במקרה כזה הם ייאלצו לשלם עמלה בגין עסקת קנייה או מכירה, עמלות שהקרנות הכספיות פטורות מהן, עמלות שיש להן משמעות גם כשהן נמוכות.
הקרנות הכספיות הן נזילות וניתן לקנות ולמכור אותן מדי יום ללא עמלת קנייה או מכירה. לעומת זאת, כדי לקבל בפיקדונות הבנקים ריבית יותר גבוהה שרק שבסכומים גדולים מאוד עשויה להתקרב לריבית שהקרנות הכספיות מקבלות, צריך המשקיע לסגור את הפיקדון לפרק זמן מסוים, כלומר, לוותר על נזילות יומיומית וזה עלול להתברר כבעייתי אם המשקיע נזקק לכסף לפני המועד שצפה כאשר יצר את הפיקדון.
מעבר לכל מה שצוין עד כה, לקרנות הכספיות יש יתרון ענק על פני פיקדונות שקליים של הציבור בבנקים בהיבט של המיסוי בפרק זמן של אינפלציה דוגמת זו הקיימת היום.
פיקדונות בבנקים שמזכים את הלקוחות בריבית, הריבית חייבת במס בשיעור של 15%, והיא מנוכה באופן מיידי כאשר הריבית מתקבלת. לעומת זאת, בקרן נאמנות כספית, כל עוד היא לא נמכרה, הריבית מצטברת ואין חיוב במס. יתרה מזו, המשקיעים בקרן כספית שמרוויחים מעליית שער הקרן, חייבים במס רווח הון בשיעור של 25% אבל רק על הרווח האמיתי שהם משיגים, כלומר, הרווח הריאלי, שהוא הרווח מעל האינפלציה. כל עוד האינפלציה גבוהה מרווח ההון שהם משיגים, הם אינם צריכים לשלם מס כלשהו. בנק ישראל אמנם העלה את הריבית ולכן התשואה הפנימית (ראה בוקסה) של הקרנות הכספיות אף היא עלתה, אך עדיין לא לרמה של האינפלציה. נדגים: משקיע רכש יחידות בקרן נאמנות כספית בסכום כספי של 100,000 ₪ בשער של 100. כעבור שנה השער שלה עמד על 103, וזאת כאשר האינפלציה הסתכמה ב-2%. כאשר המשקיע מוכר את היחידות שלו, הרווח הנומינלי שלו מסתכם ב-3,000 ₪, אבל הרווח הריאלי, זה שהוא מעל האינפלציה הסתכם ב-1,000 ₪. על הרווח הזה הוא יצטרך לשלם 25% מס, כלומר 250 ₪. לעומת זאת, משקיע פרטי שיצר פיקדון בבנק ונניח שהצליח לקבל ריבית שנתית של 3% על הפיקדון (שזה נדיר), יצטרך לשלם מס בשיעור של 15% על כל הרווח הנומינלי שהסתכם ב-3,000 ₪, שכן הוא לא נהנה מהגנת האינפלציה. דהיינו, תשלום המס שלו יסתכם ב-450 ₪, כמעט כפול מהמס ששילם מי שהשקיע בקרן הכספית.
אז אם למוצר הזה שנקרא קרן נאמנות כספית, יש כל כך הרבה יתרונות על פני פיקדון שקלי בבנק, אז ישאלו את עצמם הקוראות והקוראים, היכן ה"קאטץ''"? האמת – אין שום קאטץ'.
כן, ישנם דמי הניהול שגובים מנהלי הקרנות הכספיות עבור השירות שלהם. אלה נעים בדרך כלל בין 0.05% לשנה לבין כ-0.20% לשנה, ובממוצע על 0.12%. בהשקעה כזו שלא מכוונת לתשואה גבוהה מאוד כמו במניות, לכל "פיפס" בדמי ניהול יש משמעות, אבל חשוב להדגיש שדמי הניהול אינם חזות הכול והתשואה שתציג כל אחת מן הקרנות תלויה במידה רבה גם באיכות הניהול. בניגוד למקובל לחשוב, קרן כספית אינה מוצר הומוגני ויש פערים בתשואות שמשיגים מנהלי קרנות שונים גם כאשר דמי הניהול שהם גובים הם זהים.
נע"מ:
קיצור של נייר ערך מסחרי כזה המונפק על ידי חברה עסקית לתקופה קצרה יחסית, מעניק תשואה גבוהה יותר ממק"מ וניתן לפירעון בהתראה קצרה אחת לשבוע ועד שלושה חודשים, בהתאם לתנאי הנייר.
מק"מ:
קיצור של מלווה קצר מועד, המונפק על ידי בנק ישראל אחת לשבוע לתקופה שאינה עולה על 13 חודשים.
תשואה פנימית של קרן כספית:
התשואה הכוללת הפוטנציאלית של הנכסים המוחזקים בקרן הכספית והמורכבת מהתשואה לפדיון שמעניקים המק"מים המוחזקים בקרן, הפיקדונות וכל שאר הנכסים.
צבי סטפק מבעלי מיטב בית ההשקעות שמנהלת קרנות נאמנות
_______________________________________
בווידאו מנכ"ל פאנדר על היתרונות של קרנות כספיות שקליות
