טור דעה >> ההמלצות שנותנים האנליסטים והתגמול שהם מקבלים

בכתבות הקודמות הסברנו מי הם האנליסטים בישראל וכיצד הם עובדים, מהן שיטות המדידה ובדיקות הסבירות שהם מבצעים. כתבה זו הינה האחרונה בסדרה ובה נסביר על ההמלצות שנותנים האנליסטים ועל התגמול שהם מקבלים.

למעשה, התמונה הכוללת של מצב החברה ומצב השוק מאפשרות לאנליסט להתרומם מעט מעל למספרים היבשים, ולתרגם בסופו של דבר את השווי היבש של המניה להמלצה סופית – "קנייה חזקה", "קניה", "החזק", "מכירה" וכו'. "קנייה" משמעה כמובן שכדאי לרכוש מניות, "החזק" פירושו שאם יש לך מניות תמשיך להחזיק אותן ואל תעשה דבר, ו"מכירה" משמעה אם יש לך מניות - מכור אותן. 

ייתכן, למשל, שאנליסט יעריך שווי של מניה כלשהי ב-30 שקל, המניה תסחר בשוק ב-25 שקל, אך הוא עדיין יעניק לה המלצת "החזק" ולא "קניה". מדוע? כי הוא חושב שהפער הזה במחיר לא מצדיק רכישת עוד מניות. מחיר היעד הוא לא חזות הכל, והיכולת של האנליסט מתבטאות בעיקר בהמלצה שלו. 

סקירות האנליסטים לא יוצאות בדרך כלל לציבור הרחב. האנליסטים נותנים אותן בדרך כלל למקום עבודתם ומוכרים אותן ללקוחות: חברה המנהלת קרן פנסיה, או מנהלי תיקים המשקיעים כספים עבור לקוחות פרטיים, מחפשים מידע וסיוע איזה מניות כדאי לרכוש או למכור, ורוכשים לצורך כך עבודות של אנליסטים. 

בתי ההשקעות שמחזיקים מחלקות מחקר דואגים קודם כל לעצמם וללקוחותיהם, ורק לאחר מכן חלקם מוציאים את העבודות לציבור הרחב, בעיקר באמצעות כלי התקשורת. 

כאן גם המקום לציין כי האנליסטים לרוב לא תמיד צודקים. לפעמים משקיע שפועל לפי אינטואיציה או סתם לוקח סיכון יכול להצליח להרוויח בבורסה הרבה יותר ממישהו שעושה זאת על ידי סקירות של אנליסטים. יש להבין כי האנליסטים עובדים בבתי השקעות שהם לרוב שמרניים, ולכן יש להם נטייה להיות בתחום הקונצנזוס. כך, למשל, כולם יודעים שיש מחזוריות בבורסה, ולכן לרוב מי שקונה סחורה כאשר השוק נמוך מאוד הוא בעל סיכויים לגזור רווח גבוה. הבעיה קיימת כאשר השוק נמוך מאוד ואז מעט מאוד אנליסטים מסוגלים להרים את הראש ולתת תחזיות אופטימיות. 

הוא הדין לגבי המצב ההפוך, דהיינו, כאשר הבורסה גואה והאנליסטים חוששים לפעמים לקלקל את החגיגה. התחזיות שלהם הן לעתים קצרות טווח מאוד ומפספסות את התמונה הכוללת. אחת הבעיות היא אנליסטים ש"מתאהבים" בחברות שהם מסקרים ונוטים לראות אותן באור חיובי מידי. ישנו גם מצב הפוך: שבגלל שהשוק נורא קטן ו"כולם מכירים את כולם" יש אנליסטים החוששים לבקר את החברות שהם מסקרים. 

עם זאת, בישראל קיימת הפרדה חשובה בין תגמול האנליסטים לבין גיוסי הכספים של בתי ההשקעות. שכר האנליסטים לא נקבע על פי גיוסי כסף של בית ההשקעות בו הם עובדים. אחת הרעות החולות של שוק ההון האמריקני בסוף שנות ה- 90 ותחילת שנות ה-2000  הייתה שאנליסטים תוגמלו לפי גיוסי כספים. הם הוציאו תחזיות חיוביות על השוק ועל המניות, והמשקיעים צבאו על בתי ההשקעות. כאשר המשקיעים האמריקנים הפסידו את המכנסיים – הבינו כולם שחייבים לשנות את כללי המשחק. בישראל, כאמור, המצב הוא שונה ולכן הסיקור הוא יותר אובייקטיבי, תחת המגבלות שציינו. 

אחת לכמה זמן עורכים גופים בלתי תלויים מעין תחרות בין אנליסטים. התחרות היא בדיעבד, כלומר בודקים את התחזיות של האנליסטים שנה קודם, ורואים האם הן התממשו או אם לאו. כך אפשר למעשה לקבוע פחות או יותר מי פגע ומי לא. בשוק האנליסטים, כמו בכל שוק, יש כאלה בעלי שם טוב ומקצועי וכאלה שנחשבים לחובבנים יותר. 

מדד טוב לבדיקת האנליסט הוא ההשפעה שלו על המסחר במניה. יש אנליסטים המוציאים המלצת "קנייה" והמניה לא מגיבה ואפילו יורדת, ויש כאלה שיוציאו המלצת "קנייה" והמניה תעלה. זה אומר שהשוק מאמין למחקר של האנליסט, ויש סיכוי שהוא אנליסט טוב. לפיכך, חפשו את האנליסטים הטובים. 

רועי פולניצר בעלי משרד שווי פנימי